בקשת רשות ערעור על היתר צירוף חוות דעת חדשה בתביעת רשלנות רפואית

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר י' כהן) בת"א 6434-08-18 מיום 6.9.2022, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להתיר לה לתקן את כתב ההגנה, בדרך של צירוף חוות דעת רפואית נוספת.

בשנת 2018 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המבקשת – לאומית שירותי בריאות (להלן: המבקשת), וכנגד המשיבה 2 – קופת חולים מאוחדת (להלן: מאוחדת), בגדרה נטען כי בשל הטיפול הרפואי הרשלני שהעניקו לה אובחן הגידול באיחור רב, ונגרמו לה ניזקי גוף שונים.

בית המשפט ציין, בין היתר, כי חוות דעת בתחום הנוירוכירורגיה צורפה על ידי המשיבה לכתב התביעה מיד עם הגשתו, והצורך להתייחס לחוות דעת זו היה ברור למבקשת כבר במועד הגשת כתב ההגנה; וכי היה מצופה שהמבקשת, אשר ציינה בכתב ההגנה שהיא חולקת על חוות דעת זו, תגיש מטעמה חוות דעת מומחה בתחום זה במסגרת הזמן הרב שעמד לרשותה.

כאמור, המבקשת ביקשה לצרף את חוות הדעת החדשה כשנה וחצי לאחר שכבר הגישה שתי חוות דעת רפואיות מטעמה, ומכאן – כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו – שהיה באפשרותה לפעול לתיקון כתב ההגנה במסגרת הזמן הרב שחלף מאז שהוגש.

...

לאחר שבחנתי את כלל טענות המבקשת, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא.

אף אין בידי לקבל את הטענה כי בית משפט קמא יישם את הדין באופן שגוי ובניגוד ל"הלך הרוח" של התקנות הישנות, בכך שדחה את הבקשה מן הטעם שחוות הדעת החדשה מבקשת לבסס טענה שלא נטענה בכתב ההגנה.

בהקשר זה אציין את העמדה, המקובלת עלי, כי התקנות החדשות הביאו לשינוי מסוים בגישה זו, כך שגישתו של בית המשפט בקבלת בקשות לתיקון כתבי טענות תהיה קפדנית יותר (רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, פסקה 8 והאסמכתאות שם (13.7.2022)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 5754/22 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ד"ר וינר יפעת 2. מרכז הרפואי "אסף הרופא" 3. מדינת ישראל - משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 32929-09-17 מיום 25.7.2022 שניתנה על ידי כב' השופטת עירית כהן בשם המבקשים: בשם המשיבים: עו"ד אהרון רף עו"ד אביעד אבלין ][]החלטה

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' כהן) בת"א 32929-09-17 מיום 25.7.2022, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להגיש את חוות דעתו של ד"ר מריוס ברגר (להלן: ד"ר ברגר) כחוות דעת משלימה בתחום הגינקולוגיה והמיילדות, ולחילופין להגישה כחוות דעת נוספת על ידי תיקון כתב התביעה.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי יש בחוות דעתו של ד"ר ברגר כדי לתמוך בטענות המבקשים לעניין חובת המשיבים לאשפז את היולדת ולא לשחררה, לנוכח הפרקטיקה שנהגה בשנת 2010; כי הן המומחים מטעם הצדדים והן המומחה מטעם בית המשפט טרם נחקרו וההליך מצוי בשלביו המקדמיים; כי הבקשה הוגשה מיד לאחר דחיית בקשתם לפסילת פרופ' שיינר; וכי בהתאם לתקנה 136 לתקסד"א אין במינוי המומחה מטעם בית המשפט כדי למנוע את תיקון כתב התביעה על ידי צירוף חוות דעת נוספת.

במסגרת השלמת טענות המבקשים, הובהר כי אחת מהטענות המרכזיות בחוות הדעת של ד"ר ברגר היא כי ליולדת היו צירים במועד ביקורה בבית החולים ביום 14.11.2010, שאלה שהנה קריטית לטענתם בסוגיית הרשלנות; כי ישנה חשיבות בהסברים הנלווים למאמרים המוצגים בחוות דעתו של ד"ר ברגר, ועל כן הצגתם במהלך חקירת המומחים לא מהוה תחליף מספק; וכי ד"ר ברגר מתייחס לכך שליולדת הייתה היסטוריה של לידה מוקדמת, עובדה שאינה מצויה בחוות דעתו של פרופ' מויסייב.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט עת שדחה את הבקשה מהסיבה שלא צורף לה תצהיר, שכן חוות הדעת של ד"ר ברגר הועברה למשיבים במסגרת המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, ולפיכך צירופה לא היוה עובדה חדשה או עובדה שלא הייתה בידיעת המשיבים; כי מכל מקום, ניתן היה להורות על צירוף תצהיר ככל שזה היוה את הנימוק לדחיית הבקשה; כי ההליך מצוי בשלב קדם משפט, שלב מקדמי ביותר של ההליך, ולא בשלב מיתקדם כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא; כי המקרה דנן נימנה על אותם המקרים החריגים שבהם יש לאפשר הגשת חוות דעת משלימה לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, שכן המומחה דחה את כל טענותיו של פרופ' מויסייב ולמבקשים לא ניתנה אפשרות להתייחס למסקנותיו; וכי לא היתקיים דיון בשאלת עצם מינוי המומחה מטעם בית המשפט, ולכן לכל הפחות יש להתיר הגשת חוות דעת נוספת.

...

הא, ותו לא. אוסיף ואומר כי על אף שטרם נשמעו כלל הראיות בתיק ולכאורה מדובר בשלב מקדמי בהליך, מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא כי יש למבקשים אפשרות לחקור את פרופ' שיינר על חוות דעתו.

המסקנה אליה הגעתי מחזירה אותנו לנקודת המוצא לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי דין, ובכלל זה בקשות לתיקון כתבי טענות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 3055/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשים: 1. ישראל גושן 2. יעקב מהגר נ ג ד המשיבים: 1. סאנופי אוונטיס ישראל בע"מ 2. אוניפארם בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' שטמר) מיום 22.3.2022 ב-ת"צ 22130-01-20 בשם המבקשים: עו"ד אביחי וידהורן בשם המשיבה 1: עו"ד חגי דורון; עו"ד דובב אפל; עו"ד דוד תירוש; עו"ד עידו פורת בשם המשיבה 2: עו"ד יונתן קהת ][]החלטה

עילות התביעה הנטענות בבקשת האישור הן הטעה בנוגע לעניין מהותי בעיסקה, אי גילוי ומצג שוא מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרת הוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; הפרת חובות חקוקות הקבועות בתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו-1986 (להלן: תקנות הרוקחים) ובנוהל של משרד הבריאות שעניינו ב"הפצת עלונים לרופא/צרכן ומידע מיוחד לתכשירים"; רשלנות; וחוסר תום לב. עוד בבקשת האישור נטען לניזקי ממון שנגרמו לצרכני התרופה, בדמות התמורה ששלמו עבורה ובחלק מהמקרים גם בגין פגיעה בשגרת החיים כדוגמת אובדן ימי עבודה.

טענה מרכזית נוספת שנטענה על ידי סאנופי היא שהידע המדעי הקיים אינו תומך בקיומו של קשר סיבתי בין החומר הפעיל בתרופה ובין תופעות הלוואי הנטענות בבקשת האישור; ובתמיכה לעמדה זו צרפה סאנופי חוות דעת רפואית מאת פרופ' יוסף קרקו, מומחה לפרמקולוגיה קלינית ורפואה פנימית.

על פי הנטען, מתשובות המשיבות עלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקשים – שלפיהן רף האשמה של המשיבות הוא גבוה במיוחד, באופן שמקים בסיס להתקיימותה של עוולה זו. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט בכך שמחק את התגובה לתשובות במלואה – כאשר לגירסתם היה מקום לערוך הבחנה בין הסעיפים השונים; ובכל מקרה לא היה מקום להורות על מחיקת חוות הדעת המשלימה שצורפה לתגובה לתשובות.

...

המשיבות מצידן טוענות כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ועומדות על כך שמדובר בהחלטה דיונית החוסה בגדרי שיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית ביחס לניהול ההליך.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור והתשובות לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2589/23 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. אסותא אשדוד בע"מ 2. קופ"ח מאוחדת 3. מדיקל קונסולטנט אינטרנשיונאל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק רע"א 45545-10-22 מיום 5.2.2023 שניתן על ידי כב' השופטת חדוה וינבאום וולצקי בשם המבקש: עו"ד ענבל אברהמי דרוק ][]החלטה

בית משפט השלום דחה את בקשת הסילוק בקובעו כך: "אמנם חוות דעת רפואית חיונית לצורך ביסוס והוכחת הטענות הרפואיות, לרבות לקביעת הקשר הסיבתי והנכות תוצאת הארוע. עם זאת יתכן כי במישור החבות ניתן יהא להתרשם ולקבוע ממצאים עובדתיים באמצעות מסמכים רפואיים הסמוכים למועד האירועים כמו גם באמצעות היתרשמות מעדים ומרופאי הנתבעים. למקרא עמדת התובעים [המבקש והוריו – י"ע] נלמד כי הם מוותרים על הגשת חוות דעת משום שראשי הנזק הנתבעים על ידם אינם מחייבים זאת". המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, בגדרה נטען כי לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית מבלי לצרף חוות דעת מומחה ברפואה, ומבלי שבית המשפט פטר את התובע מכך, לבקשתו ובהתקיים טעמים המצדיקים זאת.

בית המשפט ציין, בין היתר, כי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות) נקבע הסדר ייחודי לתביעות רשלנות רפואית, ולפיו חייב תובע לצרף לכתב התביעה גם חוות דעת רפואית; כי אין די בכך שהנזק הנתבע אינו בגין נכות, שכן בתביעות רשלנות רפואית נידרשת חוות דעת רפואית גם כדי לבסס התרשלות וקשר סיבתי; וכי רק במקרים חריגים ניתן לפטור תובע מלעשות כן, בתנאים שנקבעו בתקנה 87(ד) לתקנות.

בתוך כך נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סבר כי לפי התקנות החדשות בתביעות רשלנות רפואית ניתן לפטור בעל דין מצרוף חוות דעת רפואית רק אם הוגשה בקשה לפי סעיף 87(ד) לתקנות; כי מדובר בפרשנות דווקנית הפוגעת קשות בזכות הגישה לערכאות; כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) לבית המשפט הייתה סמכות ליתן פטור מיוזמתו ולפי שיקול דעתו; וכי כך ראוי לפרש גם את תקנות 87(א) ו-(ד) לתקנות החדשות.

...

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובתוך כך דחה את טענותיו ולפיהן בנסיבות המקרה הוא כלל אינו מחויב בהגשת חוות דעת.

האישור הרפואי מאת פרופ' נרובאי אינו בגדר חוות דעת מומחה, ולא ערוך כחוות דעת מומחה, ולא שוכנעתי כי התקיימו אותן "נסיבות ייחודיות" עליהן הצביע המבקש המצדיקות לחרוג מן הכלל בעניינו, ולפטור אותו מלצרף חוות דעת רפואית.

סופו של דבר, שלא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין קמא, לא כל שכן פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה במסגרת "גלגול שלישי", ודין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

] בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סג"נ ש' אטרש) בת"א 13218-10-20 מיום 16.11.2023, שבה נתקבלה בקשת הבהרה של המשיבה ונקבע כי זו תהיה רשאית לצרף חוות דעת חדשה של מומחה מטעמה לכתב התביעה שתגיש חלף כתב תביעתה שנמחק.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילה של רשלנות רפואית.

בבקשתה מעלה המבקשת שלל טענות, ביניהן כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בחוסר סמכות; כי היא מאפשרת למשיבה "לעקוף" החלטה קודמת; כי היא עומדת בנגוד להוראת תקנה 41(ג)(1) לתקנות ולפסיקת בית המשפט; כי אין הצדקה להתיר את החלפת חוות הדעת המקורית שהגישה המשיבה בחוות דעת חדשה מטעמה; וכי מתן היתר שכזה יגרום עוול דיוני למבקשת, שתדרש להשקיע משאבים לצורך הכנת חוות דעת ותצהירי עדות חדשים.

בקביעה זו של בית המשפט המחוזי, שמכיר את התפתחותו של התיק למן שלביו הראשונים והתרשם מדרך התנהלותם של הצדדים, אין מקום להתערב בגדרה של בקשת רשות ערעור זו. לנוכח האמור, הגם חלק מהטענות שמעלה המבקשת אינן לחלוטין נטולות טעם, והגם שלכאורה קיים קושי מסוים ליישב בין החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2023 לבין האמור בהחלטתו מיום 7.9.2023 – הרי שבהנתן השלב הדיוני שבו ניתנה החלטת המחיקה, בטרם הגיע שלב ההוכחות; בהנתן שבית המשפט המחוזי ראה את החלטתו מיום 7.9.2023 ככזו שלא הכריעה בבירור בשאלת האפשרות להגיש תביעה מתוקנת; בהנתן האפשרות לרפא את "ניזקה" של המבקשת בגין הטירחה שתגרם לה באמצעות פסיקת הוצאות בגדריו של ההליך שיוגש מחדש (ככל שיוגש); ובהנתן קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לעיוות דין שעלול להגרם למשיבה, איני סבור כי קמה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

...

לאחר עיון בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובבקשה למתן רשות ערעור, איני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה.

אי לכך, הבקשה נדחית.