בקשת רשות ערעור על היתר להוכחת נכות במסמך "הערכת נכות

בקשת רשות לערער על החלטת המינוי נדחתה.

פרופ' יגאל מירובסקי, המומחה הנוסף שמונה, קבע בחוות דעתו כי לא ניתן על פי מימצאי בדיקתו לקבוע את טווחי התנועות בגב התחתון של התובע שכן הלה "הדגים העדר כימעט מוחלט בתנועות". המומחה הבהיר כי אינו יכול לקבל ממצאים אלה שכן "לא סביר שאדם שלא עבר ניתוח קיבוע בעמוד-שדרה מותני יהיה עם העדר מלא בתנועה, גם אם יש לו ארכנוהידטיס (הידבקויות של השורשים כפי שייתכן שיש לו)". המומחה ציין, איפוא, כי הוא נאלץ להסתמך בקביעת נכותו של התובע על המסמכים הרפואיים ועל ניסיונו במקרים דומים.

עם זאת, בית המשפט אינו מסתפק בקביעת הנכות הרפואית, אלא עליו להוסיף ולבחון את מכלול נתוניו של הנפגע הספציפי ולהעריך את השפעת הפגיעה על יכולתו של הנפגע לתפקד ולשוב ולהשתכר.

העדה אישרה כי לא היה תפקיד קונקריטי שהוצע לתובע (עמוד 52, שורות 21-20); כי אם היה התובע מקבל את התפקיד, מדבר היה בתוספת של כשליש עד מחצית משרה: "משרה מלאה נטו למורה 7,000 ₪, אז חצי זה חצי מזה ושליש זה שליש מזה" (עמוד 52, שורות 32-30, עמוד 53, שורות 3-2); וכי במועד שמיעת ההוכחות, התחלק התפקיד בין שתי עובדות, ש"מקבלות בערך ששים אחוז משרה ביחד" (עמוד 53, שורה 2).

הנתבעות מצידן טוענות כי מעבר לתקופת אי הכושר שאושרה במל"ל, לא אישרו מומחי בית המשפט, פרופ' שבת ופרופ' מירובסקי, נכויות זמניות.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה ובשים לב לכך שהתובע לא השתלב במקום עבודה כלשהו, סבורני כי יש להעמיד את הפסדי השתכרותו של התובע מתום תקופת אי הכושר ועד היום בהתאם לנכות התפקודית שנקבעה: 9,890 * 30% * 118 חו' = 350,106 ש"ח ₪, ובתוספת ריבית מאמצע התקופה – 369,599 ₪.

סיכום נזקי התובע הפסד שכר לעבר 647,953 ₪ הפסד שכר לעתיד 494,718 ₪ הפסדי פנסיה 142,834 ₪ עזרת צד ג' 120,000 ₪ הוצאות 5,000 ₪ ניידות 20,000 ₪ כאב וסבל 130,000 ₪ סך נזקי התובע 1,560,505 ₪ סך נזקי התובע לאחר אשם תורם 1,326,429 ₪ סך נזקי התובע לאחר ניכויים 527,695 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסך של 527,695 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% והוצאות משפט שהוציא התובע.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת הדסה אסיף), בת"א 56889-06-18 מיום 18.11.20, בה התיר למשיבה להגיש חוות דעת רפואית מטעמה.

המבקש לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית לצורך הוכחת שיעור הנכות הרפואית, אך ביקש ללמוד על שיעורה של הנכות מהערכה רפואית שניתנה לו על ידי פרופ' נרובאי ביום 4.12.16, אשר מצא להעמיד את נכותו הצמיתה בשיעור של 23.5%.

יתרה מכך, המבקש לא טען בכתב התביעה כי צירף לדרישתו מהמשיבה מסמכים רפואיים המלמדים על אפשרות ממשית לקיומה של נכות, שנגרמה לו כתוצאה ממקרה הביטוח, וכי למרות זאת סירבה המשיבה להפנותו לבדיקת רופא מטעמה.

...

בית משפט מפי כב' השופטת אונגר דחה את בקשת המשיבה וקבע: "אני סבורה כי דין הבקשה להורות לתובע (המבקש – ח.ו.ו) להתייצב בפני מומחה הנתבעת (המשיבה – ח.ו.ו) , כפי שהוגשה להדחות. הבקשה הוגשה באופן בלתי מפורט בעליל. הנתבעת איננה מנמקת הבקשה ונראה כי היא יוצאת מנקודת ההנחה שקנויה לה זכות לבדיקת התובע בכל עת. מכל מקום, המינימום הנדרש בנסיבות היה להידרש למשקלה של הבדיקה, למעלה מארבע שנים לאחר האירוע , ואף לכך אין התייחסות בבקשה. לאור כל האמור הבקשה נדחית. הנתבעת תשא בהוצאות בסך 2000 ₪.". ביום 19.12.19 הגישו הצדדים בקשה נוספת לדחייה של הדיון לאור ניהול מו"מ. בית משפט קמא נעתר לבקשה וקבע את התיק ליום 29.3.19.

אין בידי לקבל את החלטתה של כבוד השופטת אונגר, אשר לו הייתי צריכה להידרש לה, הייתי מוצאת להתערב בה. גם הטענה של ב"כ המבקש כי לא ניתן לשנות מהחלטת כב' השופטת אונגר דינה דחייה.

מקובלת עליי טענת המשיבה כי מדובר בהחלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך שהינה החלטה דיונית מובהקת אשר אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, זולת במקרים חריגים, בהם יש חשש כי ייגרם עיוות דין לאחד מן הצדדים ככל שתיוותר ההחלטה על כנה, אין זה המקרה שבפניי.

סוף דבר לאור כל דבריי שלעיל, הבקשה נדחית.

בפני שתי בקשות רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בת"א (כבוד השופטת סיגל דומניץ סומך) בת.א 56106-06-15, האחת מיום 14.1.20, בה מונה למשיב מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה (להלן: "החלטת מינוי הנוירולוג") והשניה מיום 19.3.20, בה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר נח גונן (להלן: "החלטת פסילת חוות הדעת").

המומחה העריך את נכותו של המשיב בשיעור של 16% לפי סעיף 34 (ב) (2-3).

על המשיב היה תחילה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה הנתמכת בתצהיר והוא לא עשה כן. שגה בית משפט קמא בהחלטתו עת נעתר לבקשה שהועלתה לראשונה כימעט 20 שנה לאחר התאונה, בשיהוי ניכר ממועד התאונה, וללא חוט מקשר לארוע וללא תלונות מצד המשיב במישור זה. שגה בית משפט קמא בהחלטתו ובנימוקיו שעה שנימק את החלטת המינוי בכך שלמשיב נגרמה חבלת ראש בתאונה, כאשר אין ולו מיסמך אחד ממנו עולה חבלת ראש או ממצאים אובייקטיביים כלשהם ביחס לחבלת ראש שנגרמה בתאונה או תלונות במישור הנורולוגי לאחריה.

בית המשפט העליון קבע כי במקרה של ספק, על בית המשפט להעדיף את האפשרות שהמינוי היה מיותר, על פני מצב בו המבקש אכן סובל מנכות ולא יקבל את שמגיע לו. היתערבות ערכאת העירעור בהחלטת הערכאה הדיונית למנות מומחה נוסף תהא רק במקרים מיוחדים בהם ההחלטה אינה מתיישבת עם חומר הראיות או עם שורת הצדק והגיונם של הדברים.

על פי החוק ותקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 (להלן: -"התקנות"), הדרך היחידה העומדת בפניי תובע להוכחת נכותו היא באמצעות מומחה רפואי שמונה ע"י בית המשפט.

ניסיונות המבקשים להעתקת תיקו הרפואי של המשיב מהרשות הפלסטינאית עלו בתוהו מאחר ולא קיבלו היתר מהמוסדות הרפואיים ברשות להעתקת תיקו הרפואי.

...

בנסיבות אלה, דינה של הבקשה, למצער בשלב זה, להידחות.

על המשיב היה תחילה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה הנתמכת בתצהיר והוא לא עשה כן. שגה בית משפט קמא בהחלטתו עת נעתר לבקשה שהועלתה לראשונה כמעט 20 שנה לאחר התאונה, בשיהוי ניכר ממועד התאונה, וללא חוט מקשר לאירוע וללא תלונות מצד המשיב במישור זה. שגה בית משפט קמא בהחלטתו ובנימוקיו שעה שנימק את החלטת המינוי בכך שלמשיב נגרמה חבלת ראש בתאונה, כאשר אין ולו מסמך אחד ממנו עולה חבלת ראש או ממצאים אובייקטיביים כלשהם ביחס לחבלת ראש שנגרמה בתאונה או תלונות במישור הנוירולוגי לאחריה.

איני מקבלת את טענת המבקשים כי יש בהמלצת המומחה, למנות מומחה בתחום הנוירולוגי, כדי סטייה מסמכות שהוקנתה לו. כאמור תחום הנפש ותחום הנוירולוגיה הינם תחומים משיקים, אשר לעיתים יש בהם כדי להשפיע האחד על השני.

מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי "משהצהירה ב"כ התובע, כי המתורגמן אשר היה נוכח במועד הבדיקה הוא מתורגמן אובייקטיבי אשר אין לו קשר למי מהצדדים איני מוצאת בזהותו כל פגם. איני רואה פסול גם בכך שבהכשרתו המתורגמן הוא עורך דין, כל עוד אינו מייצג מי מהצדדים.". מדובר במסקנה הגיונית מתוך הנתונים, בעיקר שעה שדבר היותו של המתורגמן עורך דין הובאה לידיעתם של המבקשים מיד עם הגעתו של המתורגמן למרפאת המומחה.

סוף דבר שתי בקשות רשות הערעור דינן דחייה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' הש' קובי אסולין) מיום 3.12.23 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת ליתן לה היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי במסגרתה נקבעה נכותו האורטופדית של המשיב בשיעור של 20% ללא ניכוי בגין מצב קודם.

בנוסף אין לקבל את טענת המבקשת כי וועדת הערר הסתמכה על חוות דעת פרופ' שטיינברג משום שמדובר בהערכה למצבו שאינה חוות דעת מה גם שהועדה לא נדרשה לעיין במסמך משום שהטענה לערעור הייתה משפטית ולא רפואית לעניין ניכוי מצב קודם.

לא הוכח קיומן של נסיבות חדשות או עובדות חדשות לאחר התאונה מ 2013 או לאחר בחינת וקיבעת הוועדות הרפואיות משנת 2018, ובנוסף, לא נותר ספק אצל הערכאה הדיונית, אשר פרטה בהרחבה את החלטות הוועדות השונות והמסמכים הרפואיים בהם עיינו, בכל הקשור לקביעת הנכות באופן המצדיק הבאת ראיות לסתור, וכבר מטעם זה יש לדחות הבקשה.

...

דין הערעור להידחות.

הוועדה מדרג ראשון, מיום 19.5.21, קבעה כי אומנם למשיב נותרה נכות אורטופדית בשיעור 20% ואולם יש לנכות נכות בשיעור זהה בגין מצב עבר תוך פירוט וסקירת המסמכים שהבאנו לעיל , מכאן מתחייבת המסקנה כי קביעת הוועדה מדרג ראשון בדבר מצב רפואי קודם, מתייחסת לקיומה של נכות אורטופדית עקב התאונה משנת 2013, ולא בשל אירוע מאוחר יותר, וזאת חרף קיומה של החלטת וועדה קודמת משנת 2018 שקבעה כי לא נותרה נכות בגין התאונה משנת 2013, כאשר ערר על קביעה זו נדחה אף הוא.

סוף דבר הבקשה נדחית.

מנגד, המשיב היתנגד להחלפת הרכב הוועדה, וטען כך: המערערת לא הצביעה על כל מניעה של הוועדה מלדון מחדש בעיניינה; לזכות הוועדה עומדת חזקת התקינות המנהלית; אופי, משך והקף הבדיקה נתונים לשיקול דעת הוועדה; הוועדה אינה צריכה להתייחס לכל מיסמך ומסמך; חוות הדעת מטעם המערערת ממילא מתייחסת למסמכים הרלוואנטיים; החפיפה בין הנכויות מעוגנת בהוראות פריט ליקוי 92 לרשימת הליקויים, ואף אושרה בפסיקה (בר"ע (ארצי) 55758-02-23 רפאל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 21.3.2023)).

יש להזכיר כי פרוטוקול הוועדה נהנה מחזקת התקינות המנהלית וכי חזקה שהוא משקף את היתנהלות הוועדה במועד היתכנסותה, והמערערת לא הוכיחה אחרת מכך; - יש לדחות טענת המערערת בכל הנוגע לחפיפה בגין מחלת הפיברומיאלגיה לבין תחומים אחרים ולאופן שבו היה על הוועדה להעריך את נכותה הראומטולוגית.

ערעור – ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלתו.

...

אשר לדעתי – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכל החומר שהונח בפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, אך זאת אך ורק בהתאם להסכמת המשיב, ובצירוף ההנחיה ולפיה על הועדה להתייחס לטענת ב"כ המערערת בפניה ביחס להכרה של חברת הביטוח "מגדל" ותשלום קצבה מלאה בגין אי כושר עבודה.

אין בידי לקבל את טיעון המערערת, שכן היא לא הצביעה על טעם המצדיק החלפת הרכב הועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), בהרכבה מיום 29.5.2023, על מנת שזו תתייחס באופן מנומק לחוות דעתו של פרופ' דן בוסקילה מיום 28.8.2022 ותשקול עמדתה בשנית לעניין הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה.