בקשת רשות ערעור על היתר להגשת חוות דעת רפואית מתקנת

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד (כב' השופט רמי בז'ה) מיום 30.05.2023, שניתנה בתיק א"פ 50805-10-22 בתום דיון שהתקיים לפניו בנוכחות הצדדים, עו"ס המשפחה ועו"ס לסדרי דין, בגדרה הוא הורה על מינוי ילדי המבקשת- המשיבה 3 והמשיבים 4 ו – 5, כאפוטרופוסים לעינייני הרכוש ולענייניה האישיים והרפואיים של המבקשת (בהתאמה) זמנית ולמשך שנה.

לטענת ב"כ היועמ"ש, דין הבקשה להדחות על הסף, משאינה מבססת עילה להתערבות ערכאת העירעור: עסקינן בהחלטה זמנית שניתנה לאחר שמלוא השיקולים נשקלו ע"י בית המשפט קמא ונפרסה בפניו תמונה רחבה בעיניין מצב המבקשת, ומשכך אין מקום להתערב בה. אין חולק, גם לשיטת האפוטרופה לדין, כי המבקשת אינה מסוגלת לנהל ענייניה ואינה מסוגלת לקבל החלטות הקשורות בכך; בעיניין המבקשת הוגשה חוות דעת רפואית על פיה היא זקוקה לאפוטרופוס, וכך גם התרשמה העו"ס לסדרי דין שנפגשה עימה וערכה חקירה בעיניינה; מצבה התיפקודי של המבקשת מצריך היערכות מיוחדת לצורך הבאתה לדיון, בהיותה סיעודית לחלוטין ומרותקת למיטתה עד כי נידרש מנוף לצורך הרמתה (והסעתה באמבולנס).

בקליפת אגוז יאמר, כי תיקון מס' 18 מבטא שינוי מהותי בתפיסה של המחוקק ומעבר מגישה פטרנליסטית כלפי קבוצות חלשות בחברה כדוגמת אנשים מבוגרים שאינם יכולים לדאוג לענייניהם ואנשים עם מוגבלויות לגישה השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם.

התכלית הסובייקטיבית נלמדת, בין היתר, מההיסטוריה החקיקתית, מהצהרותיו המפורשות של המחוקק ומהמערך החקיקתי הכולל שעל רקעו נחקקה ההוראה, ואילו התכלית האובייקטיבית היא עניין נורמאטיבי, והיא משקפת את מקום הנורמה במארג החקיקתי הכולל, בדרך המקיימת את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית (ראו: פסק דינה של השופטת א. פרוקצ'יה ב- עע"מ 2190/06 הנ"ל פסקה 51).

...

על רקע האמור, הוגשה בחודש אוקטובר אשתקד לבית המשפט קמא ע"י המשיבות 1 ו -2, בנותיה של המבקשת, בקשה למינוין כאפוטרופות לכלל ענייניה.

לטענת ב"כ היועמ"ש, דין הבקשה להידחות על הסף, משאינה מבססת עילה להתערבות ערכאת הערעור: עסקינן בהחלטה זמנית שניתנה לאחר שמלוא השיקולים נשקלו ע"י בית המשפט קמא ונפרסה בפניו תמונה רחבה בעניין מצב המבקשת, ומשכך אין מקום להתערב בה. אין חולק, גם לשיטת האפוטרופה לדין, כי המבקשת אינה מסוגלת לנהל ענייניה ואינה מסוגלת לקבל החלטות הקשורות בכך; בעניין המבקשת הוגשה חוות דעת רפואית על פיה היא זקוקה לאפוטרופוס, וכך גם התרשמה העו"ס לסדרי דין שנפגשה עמה וערכה חקירה בעניינה; מצבה התפקודי של המבקשת מצריך היערכות מיוחדת לצורך הבאתה לדיון, בהיותה סיעודית לחלוטין ומרותקת למיטתה עד כי נדרש מנוף לצורך הרמתה (והסעתה באמבולנס).

דיון והכרעה לאחר עיון באשר מונח לפניי ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא, בהתאם להוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

טענה זו דינה להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, אין מקום להשתמש בטרמינולוגיה השאובה מעולם המשפט הפלילי משל המבקשת עומדת לדין ויש לזקוף לזכותה ספק כזה או אחר.

בנסיבות אלו לא זו בלבד שלא מצאתי, כי יצאה שגגה תחת ידי בית המשפט אלא שוכנעתי שהחלטתו עולה בקנה אחד עם טובת המבקשת ועם הוראות הדין ותכליתו.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהחלטתו מיום 13.4.2022 הורה בית המשפט המחוזי למבקשת להבהיר "אם הבקשה היא להגיש גם חוות דעת רפואיות, שאז יש להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה". בתגובתה מיום 28.4.2022 טענה המבקשת כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 28.11.2019 נקבע באופן מפורש כי המבקשת תעדכן האם יש בכוונתה להגיש חוות דעת נוספת, מבלי שהדבר הותנה בתיקון כתב הגנתה וחזרה על בקשתה להשלים ראיותיה לענין הנזק.

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור שלפניי טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את בקשתה להגשת ראיות נוספות בנושא הנזק, ובכלל זה חוות דעת מומחה נוספת מטעמה, וכי החלטתו זו פוגעת ביכולתה להיתגונן מפני תביעתו של המשיב.

ראשית יצוין, כי החלטת בית המשפט בסוגיה זו ניתנה, לכל המאוחר, ביום 17.3.2022 בעת שבית המשפט המחוזי קבע באופן ברור כי החלטתו מיום 10.2.2022 מתייחסת להגשת הראיות כולן "ללא פיצול בנושא החבות והנזק". ולפיכך המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף זה מכבר.

מובן שלא היה במתן האפשרות להגשת הבקשה משום מתן היתר מראש להגשת כל ראיה, לא כל שכן חוות דעת רפואיות, אולם לא היה מקום לדחות באופן גורף את הבקשה אך בשל מועד הגשתה.

...

לאחר שניתנו למבקשת ארכות חוזרות ונשנות לצורך כך, הגישה המבקשת, בסופו של דבר, ביום 10.6.2019, חוות דעת מומחה מטעמה בתחום הנוירוכירורגיה בלבד.

דינן של טענותיה אלה להידחות.

אני מורה, אפוא, על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.5.2022.

יחד עם זאת, בנסיבות שתוארו לא ניתן לתלות את האחריות למצב שנוצר רק במבקשת, ואין מנוס מהכרעה בבקשת המבקשת חרף שלבו המתקדם של הדיון והתארכות ההליך בשל כך. בנסיבות דנן, אין צו להוצאות.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר) ב-עפ"ג 48407-10-22 ו-ע"פ 14713-12-22 מיום 17.7.2023, במסגרתו היתקבל בחלקו ערעור המשיבה על גזר הדין ונדחה ערעור המבקשת על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' סלע) ב-ת"פ 56256-11-15 מהימים 9.9.2021 ו-24.10.2022, בהתאמה.

בתמצית יתואר, כי נגד המבקשת וחמישה מעורבים נוספים הוגש כתב אישום מתוקן בשנית המונה חמישה אישומים, כאשר שלושה מהם – הראשון, השלישי והרביעי, רלוואנטיים למבקשת.

המבקשת הורשעה, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירות אשר יוחסו לה. בגזר הדין, בית משפט השלום עמד בין היתר על הערכים המוגנים בהם המבקשת פגעה במעשיה, והתחשב בחלקה של המבקשת בבצוע העבירות שבהן הורשעה.

יצוין, כי במקרה שבו ראיתי להקל בעונש בהתבסס על החריג האמור, הוגשה חוות דעת רפואית שעוררה חשש כי חיי המערער באותו עניין יתקצרו במידה ניכרת כתוצאה מריצוי מאסר ממושך בפועל (ראו ע"פ 5703/22 בן ציון נ' מדינת ישראל פסקה 13 (9.11.2022)).

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון רע"א 5500/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. ג'ונסון אנד ג'ונסון 2. ג'יי סי הלת' קר בע"מ 3. Cilag AG 4. קופת חולים כללית (שירותי בריאות כללית) 5. מרכז רפואי אברבנאל 6. מדינת ישראל, משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.6.2023 בת"א 21383-12-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' אילני בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

ראשית, נקבע כי המקרה דנן אינו נימנה עם המקרים בהם כתב ההגנה "אינו מגלה הגנה כלל". זאת, בין היתר מהטעם שהמשיבות הגישו חוות דעת רפואיות בתמיכה לכתב ההגנה שלהן המתייחסות למצבה הרפואי של המבקשת ולקשר בין מצב זה לבין התכשירים הרפואיים – נושא המצוי בלב המחלוקת בין הצדדים.

לגישתה, ליבת המחלוקת – כפי שהיא הוצגה בכתב התביעה המתוקן – נוגעת ל"נסוי הקליני" שנערך עליה באופן לא חוקי, ללא ידיעתה והסכמתה.

...

אינני סבורה כי יש מקום במסגרת ההחלטה דנן לקבוע מסמרות ביחס לגישה זו, שכן ממילא אין הבקשה הנוכחית נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה ולכן דינה להידחות גם לגופה.

גם עמדת המבקשת ביחס לטענות המשיבות לפיה טענותיהן מבוססות על שקרים, והמסמכים עליהם נסמכו הם מסמכים כוזבים (סעיפים 22-17 לבקשה) – אינה מצדיקה את המסקנה כי כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל.

לכן, ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית; אני מחייבת את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,000 ₪.

המבקש לא השלים עם הכרעת בית המשפט קמא והגיש בקשת רשות ערעור זו בה טען, כעיקר, כי בית המשפט קמא סתם את הגולל על האפשרות להגשת בקשה על ידי המבקש לצרף חוות דעת תעסוקתית מטעמו, וזאת למרות שהמבקש כלל לא שטח בפני בית המשפט קמא את הטעמים המצדיקים לשיטתו מתן היתר להגשת חוות דעת כאמור.

אקדים כי על המבקש רשות ערעור על החלטות ביניים להראות כיצד עניינו נכלל בגדר אותם "מקרים נדירים בהם 'עלה בידי מבקש רשות העירעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי' " (ראה רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.2.15); רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי מ. מ. ס. (האנגלי) נ' פלונית (23.8.17)).

יפים בהקשר לענייננו דבריו של בית המשפט העליון לפיהם: "החלטת בית המשפט שלא להתיר הגשת חוות דעת רפואיות נוספות בשלב זה של ההליך נוגעת לאופן ניהול הדיון – עניין המסור באופן מובהק לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וערכאת העירעור אינה נוהגת להתערב באופן הפעלתו של שיקול הדעת האמור (ראו: חמי בן- נון וטל חבקין העירעור האזרחי 203- 204 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 25 (12.1.2016)..." (רע"א 6015/16 פלונית נ' ד"ר מיכאל הרלינג (4.9.16)).

תכלית בקשת המבקש כעולה מבקשת רשות העירעור והסעד שנתבקש בה, הנה להתיר לו לתקן את כתב התביעה על דרך צירוף חוות דעת תעסוקתית לכתב תביעה מתוקן שיגיש.

...

לאחר עיון ובחינה בבקשה על נספחיה ובהחלטות בית המשפט קמא, נוכחתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בלא צורך בקבלת תגובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

לסיכום, אם כן, לא קמה עילה להתערב בשיקול דעתו הרחב של בימ"ש קמא ובהחלטות הביניים מושא בקשת רשות ערעור זו. כאמור, אין באמור כדי לשלול את שיקול דעתו של בימ"ש קמא להתיר בהמשך ההליך בפניו ועל פי ההתפתחויות בו, השלמת חוות בתחום התעסוקתי או בכל תחום אחר, ככל שיראה הצדקה לכך, ובהתאם לשיקול דעתו.

לאור מכלול המפורט, הבקשה נדחית.