בקשת רשות ערעור על היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט

זוהי החלטה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט עידו כפכפי) מיום 12.5.20, בת"א 40351-07-20, לדחות את בקשת המבקשת לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

...

התקבולים ממכירת הציוד באתרו של המשיב התקבלו בחשבונות מט"ח ובחשבונות PAYPAL, אולם בסופו של דבר הגיעו אל חשבון הבנק הישראלי של המשיב.

אשר לשיקולים הציבוריים – הרי שבהינתן כל האמור לעיל, די לסברתי בכך שיש אינטרס ציבורי התומך בזכותם של תושבי ישראל לברר טענותיהם בדבר פגיעה לכאורה מפעילות תאגיד בינלאומי הפועל, בין היתר, בישראל באמצעות האינטרנט, כדי לאפשר להם להתדיין בישראל.

נוכח האמור, סבורני כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, ולפיכך נדחית בקשת רשות הערעור.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת פנינה נויבירט) מיום 11.11.21 בתא"ק 12321-06-20 לפיה התקבלה בקשה להמצאת כתב התביעה מחוץ לתחום בנוגע לנתבעים 8 - 9 - המבקשים.

החלטת בימ"ש קמא מיום 11.11.21: בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי יש מקום להמצאת כתבי התביעה למבקשים, לאחר שהתרשם כי מתקיימים שלושת התנאים המצטברים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט: הוכחת קיומה של עילת תביעה טובה לגופו של עניין; קיומה של אחת מעילות ההמצאה הקבועות בתקנה 166 לתקנות החדשות; וכן ההוכחה כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה.

...

לאחר שבחנתי את מכלול החומר שלפני, אני סבורה כי קביעתו זו של בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבות המקרה הקונקרטי ומעוגנת בתשתית העובדתית הרלוונטית אשר הונחה לפניו, ולא ראיתי טעם המצדיק התערבות בה. בימ"ש קמא קבע כי בנסיבות בהן קיימת תניית שיפוט בהסכמים שהחברות הזרות צד להם ונוכח המעורבות של המבקשים בקבוצת קלירפיר ובחברות הזרות בפרט ניתן להעריך כי קיימת ציפייה סבירה אובייקטיבית ביחס להתדיינות בסכסוך בישראל.

בימ"ש קמא לא קיבל את הטענה כי שיקולים ציבוריים שעניינים הפורום שיש לו עניין אמתי לדון בתובענה מובילים למסקנה כי בימ"ש זה אינו הפורום הנאות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' פזית גלעדי אליהו, שניתנה ביום 13.10.20, בתיק הוצאה לפועל מספר 515901-03-18, בגדרה נדחתה הבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום המדינה.

בדברי ההסבר של התקנות החדשות נאמר בהקשר זה "באשר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, ההסדר מותיר את עקרי המצב הקיים על כנו". ההבדל העקרי טמון בכך שהיום אין עוד צורך להגיש בקשה לקבלת היתר המצאה מחוץ לתחום, אלא יש להגיש בקשה לקביעת דרך ביצוע ההמצאה, בהתאם להוראת תקנה 167 לתקנות החדשות.

...

מכאן, אני סבורה כי הנימוק הראשון בהחלטת כב' הרשמת הנוגע לאופן ביצוע ההמצאה בהליך האזרחי, לא היה בו כדי להביא לדחיית הבקשה ובכל מקרה לא היתה לו תכלית מעשית, שכן לא ניתן לערוך, במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בירור אודות חוקיות המצאת התביעה בהליך אזרחי אשר הסתיים במתן פסק דין ואין דרך אופרטיבית להתמודד עם תוצאות הבירור.

אומנם מוטב היה כי הזוכה יציג את כתב התביעה עצמו, עם זאת במכלול הנסיבות, נוכח הזיקה שהצביע עליה הזוכה בין שני ההליכים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי שצורף לבקשה, אשר מפרט את השתלשלות הדברים בין הצדדים, אני סבורה כי יש בבקשה כדי להצביע על עילת המצאה לפי תקנה 500 לתקנות סדה"א משנת 1984 ולפי תקנה 166 לתקנות החדשות.

לאור האמור, אני מורה על קבלת הערעור ועל מתן היתר המצאה מחוץ לתחום, לכתובת הרשומה בבקשה עצמה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל-אביב - יפו (כב' סג"נ השופט טל חבקין) בת"א 51406-10-19 מיום 29.11.21 לפיה נדחתה בקשת המבקשת – נתבעת 2 לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שניתן ביום 3.11.19 מכוח תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

מטרת בימ"ש קמא הייתה לתת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט נגד המבקשת, זאת ללא כל צידוק, בהיתעלם מהטעמים כבדי המשקל שהמבקשת הציגה ובהתעלם מדרישות הדין.

...

עילת המצאה ועילת תביעה: המבקשת אינה טוענת לגופו של עניין בנוגע להתקיימות התנאים בתקנה 500 (10) לתקסד"א. טענתה מתמצית בכך שלגישתה, מדובר בסעיף סל שיש להימנע משימוש בו. דין הטענה להידחות.

בימ"ש קמא פירט את הזיקות השונות, ציין כי הסכסוך מגלה זיקות לכאן ולכאן, והגיע למסקנה שמרב הזיקות והציפייה הסבירה של הצדדים מטים את הכף לברר את הסכסוך בישראל ואין לומר כי מרב הזיקות נוטות לפלורידה (כטענת המבקשת).

ניתנו תצהירים של השליחים עצמם (עובדי חסרת המסירות) שביצעו בעצמם את המסירות, ועל כן בימ"ש קמא קבע כי ההצהרה של בריאן "אינה מעלה ואינה מורידה". לסיכום: לאור האמור לעיל, יש ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור לגופו.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ארז שני, בתמ"ש 36604-04-16), מיום 14.4.2022, במסגרתה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקש לבצע כל דיספוזיציה בכל נכס וזכות שוות כסף, בארץ ובחו"ל .

ביום 22.3.2022 ניתן על-ידי כב' השופט שילה פסק-דין במסגרתו קיבל את בקשת רשות העירעור ואת העירעור לגופו; קבע כי לא בוצעה למבקש מסירה כדין של התביעה; קבע כי לצורך קניית סמכותו של בית המשפט בתביעה שלפניו נגד המבקש על המשיבה היה להגיש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום; וביטל את פסק-דינו של ביהמ"ש קמא עקב העדר סמכות בינלאומית.

הראייה לכך היא שבפתח בקשתה להיתר המצאה מחוץ לתחום שאותה הגישה לביהמ"ש קמא ביום 6.4.2022 ציינה כי "בקשה זו מוגשת לשם הזהירות, ועל יסוד פסה"ד של בית המשפט המחוזי שבערעור (רמ"ש 18012-02-22 מיום 22.3.2022) כי נידרשת המצאה מחוץ לתחום השיפוט. יצויין כי המבקשת שוקלת הגשת בר"ע לבית המשפט העליון, עם זאת, וכל עוד פסק הדין של בית המשפט המחוזי עומד על כנו, הרי יש צורך בהיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט" (ס' 1 לבקשה.

...

משאין חולק כי המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק-דינו של כב' השופט שילה מיום 22.3.22 ומשביהמ"ש קמא נעתר לבקשת המבקשת ונתן בידה ביום 6.4.2022 היתר המצאה, נשאלת השאלה מכוח מה רכש ביהמ"ש קמא סמכות בינלאומית בדיון שהתקיים שבוע לאחר מכן, ביום 14.4.22? בתשובתה לבקשת רשות הערעור מסבירה המשיבה, כי עוד טרם שהתקיים הדיון וטרם שניתן צו המניעה ניתן על-ידי ביהמ"ש קמא היתר ההמצאה (כאמור, ביום 6.4.2022) וכי המבקש ידע על הדיון שנקבע ובחר שלא להתייצב לדיון (ס' 19 לתשובה).

בנסיבות אלו, מקובלים עליי דבריה של חברתי השופטת אסתר נחליאלי-חיאט בת"א 44747-03-10 נגר כדורי וזמירה בע"מ נ' Atlas Estates (Vagany) Ingatlanforgalmazo Kft ( פורסם בנבו, 21.6.2011): "החלת 'כלל הידיעה' ככלי לקניית סמכות בניגוד לפרוצדורה שנקבעה בתקנות סדר הדין אינה נכונה כלל ועיקר ואני סבורה כי טעות היא. כאמור, קניית סמכות בינלאומית היא שאלה מהותית ואין מקום לקבוע כי הסמכות הזו נקנית באמצעות 'כלל הידיעה' (כך פסקה 7 לפס"ד קווי אשראי; פסקה 15 לת"א (מחוזי נצ') 656/07 בש"א 2897/07 בורקס נ' Moriah United Corporation (לא פורסם [פורסם בנבו]  2.3.2008); פסקה 17 לבר"ע 850/09 שרייבר נ' בן יצחק (לא פורסם [פורסם בנבו]  17.5.2009)) [בהתייחס להמצאה לשטחים המוחזקים הרי, שלכאורה, הדין יהיה שונה, כך לאור מה שנקבע בפסיקה בהתייחס לתקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל 1969].

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני סבור כי אין מנוס מלקבל את הבקשה ואת הערעור לגופו ולקבוע כי החלטת ביהמ"ש קמא מיום 14.4.22 ( לרבות הפסיקתא שנחתמה מכוחה באותו היום) מבוטלת שעה שניתנה טרם רכש ביהמ"ש קמא סמכות בין-לאומית על המבקש.