בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ בדחיית הקטנת צו חיוב

פתח דבר ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מלכה עווידה עזאם, מיום 17/08/2020, בתיק הוצל"פ מספר 518026-08-20 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), אשר דחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים, היתנתה ביטול עיקול משכורת בתשלום צו החיוב הראשון, והתנתה ביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של המבקש בעמידה בצו התשלומים משך 4 חודשים או לחילופין לתשלום חד פעמי השווה ל- 4 צוי תשלומים בתיק ההוצל"פ בנוסף לצוו החיוב החודשי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובחנתי נימוקי הבקשה על צרופותיה, ראיתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל חלקית.

הנני מורה על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש, אך זאת בכפוף לתשלום כל סכום שבפיגור, בהתאם לצו התשלומים החודשיים, אם קיים.

לפני בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופט עמית יריב) מיום 25.8.21 ברער"צ 34911-08-21 ולפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אוהד אשר) מיום 28.7.21 בתיק הוצל"פ 510693-05-18.

נטען כי מתקיימות בעיניינו הנסיבות החריגות המצדיקות ביטול שכר טירחת כונסי נכסים או הקטנת הסכום או למצער היה צורך לערוך בירור מול כונסי הנכסים מדוע סיכלו אפשרויות המבקשת לבירור העובדות לפני המכר.

לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה".

משהושלם תפקידם של כונסי הנכסים; ביום 24.9.21 הורה כב' רשם ההוצל"פ על ביטול מינויים של כונסי הנכסים ועל סגירת תיק ההוצל"פ. הודגש כי תביעה שהגישה המבקשת נגד עיזבון החייב, הנושה המובטחת - כלל ואח' נמחקה ביום 1.11.18 בה"פ 48568-03-18 תוך שניתנה לה האפשרות להעלות טענותיה בלישכת ההוצל"פ. כאשר מנהל עיזבון החייב וב"כ הנושה המובטחת ביקשו למנותם לכונסי נכסים ב- 7.8.19 הם יידעו את הרשם גם בדבר זכויות המבקשת, הערת האזהרה ודחיית המרצת הפתיחה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

ביקשתי תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור על מנת לוודא שאין זה המקרה שבו ההחלטה גורמת ל"עיוות דין" המצדיק הידרשות לטענות ונחה דעתי מתשובתם כי אין כך הדבר.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

המבקשת הגישה ללישכת ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 516855-09-17 בקשה להקטנת צו החיוב בתשלומים, והעמדתו על סך 150 ₪ בחודש, לרבות בקשה לזימונה לחקירת יכולת.

עוד ציינה כב' הרשמת: "גם הפעם לא צרפה החייבת כל אסמכתא להוכחת איזה מהוצאותיה הנטענות, ולא מסרה פירוט נידרש לעניין שינוי הנסיבות הנטען עקב עזיבתו לכאורה של הבעל את בית הוריו בו נותרה החייבת לגור." על החלטותיה אלו של כב' הרשמת מיום 5.12.19 ומיום 18.12.19 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-משפט קמא בתיק רער"צ 60488-12-19.

במקרה נשוא הדיון כאן הגישה המבקשת ביום 24.12.19 בפני בית-משפט קמא בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת בלישכת ההוצל"פ, לפיה נדחתה בקשתה להפחתת צו התשלומים מ-1,500 ₪ ל-150 ₪ לחודש.

...

על-יסוד כל האמור לעיל, סבורני אפוא, שראוי להעמיד לרשות המבקשת הזדמנות נוספת להגיש לבית משפט קמא תצהיר משלים, בצירוף תיעוד ואסמכתאות, שיענה על כל הנדרש בהתאם לתקנה 14(א) של תקנות האגרות, וכן בהתאם לכל המפורט בפסיקת בית-המשפט העליון, שאליה הפניתי לעיל.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שהחלטות בית-משפט קמא מיום 25.12.19 ומיום 2.1.2020, מבוטלות.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולפיה סברתי שיש מקום ליתן למבקשת הזדמנות נוספת להגיש לבית משפט קמא תצהיר משלים בצירוף תיעוד מתאים, כנדרש בתקנות האגרות ובפסיקת בית-המשפט העליון, אני מורה שלא יהא צו להוצאות.

התובע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו ובקשה לצוו מניעה.

אם לא די בכך, ביום 10/3/13 נדחתה בקשתו להקטנת החוב בהוצל"פ בגין סכומים שכביכול שולמו על ידו.

ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ נדחה בהחלטת כב' הש' מירב קלמפנר-נבון ובקשת רשות ערעור על החלטתה נדחתה אף היא.

גם "חוות הדעת החשבונאית" שעליה מבקש התובע להסתמך, (שכלל לא מהוה חוות דעת מומחה על פי דרישות פקודת הראיות אלא מכתב גרידא) היא כאמור אותה "חוות דעת" שהגיש התובע ביום 1/2/17 בתמיכה לבקשה ללישכת ההוצאה לפועל למתן הוראות, בקשה שלאחר דיון בה ניתנה החלטת הרשמת מיום 22/5/17 הדוחה את טענות התובע תוך חיובו בהוצאות.

...

אשר לטענה בעניין פדיון רכבים ששועבדו לטובת הנתבע בסכום העולה על 46,500 ₪ (סעיף 12 לכתב התביעה) דין הטענה הממוחזרת להידחות מחמת התיישנות.

סוף דבר, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין, השתק, מניעות והתיישנות בהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשנ"ח-2018 (להלן תקנות סדר הדין האזרחי).

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 12.12.2021 בתיק הוצל"פ 523647-05-17 שבה נדחתה בקשת המבקש להשיב על כנו את צו התשלומים שנקבע לו בסך של 550 ש"ח לחודש.

ביום 3.6.2021 הורתה הרשמת על צו ביניים של 400 ש"ח למשך ארבעה חודשים, וקבעה שהחל מיום 28.10.2021 יחושב צו התשלומים בהתאם לסעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל שמשמעו חיוב חודשי בסך של 19,231 ש"ח. אף על פי כן החלטה זו של הרשמת לא יושמה: גזברות ההוצאה לפועל המשיכה להנפיק למבקש שוברי תשלום על סך של 550 ש"ח לחודש, והמבקש שילם אותם כסדרם.

מצב שני מתייחס לצורך לתת החלטה חדשה בעיניין צו תשלומים בעקבות בקשה של מי מהצדדים או בעקבות שינוי נסיבות (כגון בקשה של החייב להקטין את צו התשלומים, בקשה של הזוכה להגדיל את צו התשלומים עקב שינוי נסיבות, או החלטה בעיניין צו תשלומים לאחר שהצו הופר ונוצר חוב פיגורים.

...

אף שהמוטיבציה של המבקש ברורה, אין לקבל שהותרת נכס בידו לצד אי-תשלום חובותיו היא התוצאה הראויה וההוגנת.

על כן, בניגוד לעמדת המבקש, התוצאה שלפיה הוא ייאלץ לפנות להליך חדלות פירעון היא התוצאה הראויה וההוגנת.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.