השופטת י. שבח:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט מ. סובל) מיום 20.04.2016 ברע"צ 48027-02-16 לפיו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 20/01/2016, לפיה נדחו טענת "פרעתי" שהוגשה ע"י המבקשים, אף בקשתם לסגירת תיק ההוצאה לפועל שניפתח ע"י המשיב במסגרת בקשה למימוש מישכון, בה ביקש למכור את דירתם.
לטובת המבקשים רשומה הערת אזהרה מיום 23.08.200, ואילו לטובת הבנק המשיב (להלן – הבנק), שהעמיד למבקשים את ההלוואה לצורך רכישתה, נרשם מישכון ברשם המשכונות על זכויותיהם החוזיות של המבקשים, המהוה את הבטוחה היחידה אותה הוא אוחז גם כיום.
במקרה של מכירת הזכויות החוזיות לצד שלישי הבנק יוכל להפרע, כאמור, מדמי הפדיון שנתקבלו במכירה זו. במקרה של מימוש הזכות החוזית בדרך של כניסת הבנק לנעלי הקונה התוצאה תהיה רכישת הזכות (הקניינית) על-ידי הקונה או על-ידי הבנק.
בת"א (חיפה) 808/03 בנק טפחות נ' עו"ד אביבי גרי סקר כבוד השופט עמית, בשבתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, את פסיקתם של בתי המשפט השונים שעסקו, לאחר פסק דין שטיינמץ, בשאלת זכותו של אוחז במישכון לרדת במישרין לדירה בהעדר משכנתא רשומה לזכותו, ואף שציין כי דעתו אינה נוחה מיישום הילכת שטיינמץ גם במקרים בהם חוזה המכר שריר וקיים והזכות החוזית הממושכנת הנה "נקייה", נקבע על ידו כי הוא רואה עצמו "אנוס על פי הדיבור" לפסוק לפי הילכת שטיינמץ, וכדבריו:
"... אני רואה עצמי אנוס על פי הדיבר, לקבוע כי הבנק מנוע מלרדת במישרין אל זכויותיה של רומיה בדירה, למרות שקבעתי כי הסכם המכר עומד בתוקפו. לא אכחד כי דעתי אינה נוחה מהתוצאה אליה הגעתי, ואני סבור – כדעתם של השופטים שטופמן וזפט לעיל - כי ראוי שלא להרחיב את הילכת שטיינמץ על מקרים בהם הסכם המכר בתוקף. את הילכת שטיינמץ ראוי להחיל במקרים בהם הזכות החוזית הממושכנת בוטלה, או שאינה 'נקיה', בשל אי קיום התחייבויות הקונה... איננו צריכים להרחיק את עדותנו והמקרה שבפנינו אך יוכיח. לזכות הבנק רשומה (או צריכה להירשם) משכנתא על מחצית הזכויות של אברהם בבית ובנוסף, רשם הבנק מישכון על הזכויות החוזיות של אברהם ומאירה במחצית השנייה של הבית. כעת, משקבעתי כי הסכם המכר תקף, ולמיצער, שהוא תקף כלפי הבנק, תמהני מה טעם יש במימוש מחצית הזכויות בדרך של ירידה במישרין לנכס מכוח המשכנתא, בעוד שאת המחצית השנייה של הנכס מכוח המישכון, יש לממש באחת משתי הדרכים לפי הילכת שטיינמץ.
הינה כי כן, כדי לממש את זכותו כבעל מישכון, הבנק עשה דרך ארוכה שנמשכה למעלה מעשר שנים, על מנת להפריך את טענות הסרק של מישפחת ציפני בדבר בטלות הסכם המכר.
...
בית משפט קמא קבע:
"לאחר ששבתי ועיינתי בפסק דין שטיינמיץ ובפסיקה שבאה בעקבותיו, מקובלת עלי ההבחנה שעושה הרשם בין העובדות שבבסיס הפסיקה לבין אלו שכאן. אכן בפסיקה האמורה היה גורם שלישי בעל אינטרסים בנוסף לממשכן ולבעל המשכנתא וזה מה שעמד בבסיס פסק הדין בפרשת שטיינמיץ, אשר לא ניתן להתעלם ממנו. בענייננו אין גורם שלישי כלשהו הטוען לזכות בנכס או שיש לו עניין בהליך המימוש או בדרך המימוש".
הבקשה
המבקשים עותרים למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, אף שעסקינן בגלגול שלישי, משלטענתם ההלכה המחייבת שנקבעה בהלכת שטיינמץ אינה מכירה באבחנה שננקטה ע"י בית משפט קמא, ועת לזכות הבנק לא רשומה משכנתא, כי אם רק משכון ברשם המשכונות, הרי אף שהסכם המכר שריר וקיים, ואף שהמוכר אינו טוען לזכות בדירה או לחוב בגינה, עדיין אין הבנק רשאי לעשות קיצורי דרך ולרדת ישירות לדירה, להבדיל מזכותו לממש את זכויותיהם החוזיות של המבקשים.
סיכומו של דבר, שאני דוחה את עתירתו של הבנק להצהיר כי הוא זכאי לרדת במישרין אל מחצית הזכויות בבית" (פסקות 35-45 לפסק הדין).
יחד עם זאת אני סבור, כי הגיעה העת להרחבת החריגים שנקבעו באותה פסיקה לכלל האמור.
עידית ברקוביץ, שופטת
התוצאה
ניתנת למבקשים רשות לערער והערעור מתקבל.
