בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצל"פ בפינוי מקרקעין

צודק הנתבע 3 הטוען בסיכומיו, כי כל טענות התובעת כנגד היתנהלותו ככונס נכסים נדונו כבר על ידי רשמת ההוצל"פ והחלטותיה בעניינים אלה הן החלטות חלוטות שאין בית משפט זה מוסמך לידון בהן אלא במסגרת הליך בשל בקשת רשות ערעור על החלטת רשם הוצל"פ. התובעת אכן נקטה בהליך זה ובקשת רשות ערעור שהגישה על החלטת רשמת ההוצל"פ המאשרת את מכר הדירה – נמחקה בהסכמה [רע"צ 33498-10-12].

ונזכור – ההלוואה כלל לא ניפרעה, הנתבעת 1 ממשיכה לחייב את התובעת בריבית פיגורים ורווחיה רק גדלים, שהרי ההלוואה מובטחת בשיעבוד של נכס מקרקעין.

התביעה לפצוי בגין עגמת נפש כאמור לעיל, כל ההחלטות בעניינים שנידונו והוכרעו במסגרת תיק ההוצל"פ אינן עומדות למבחן במסגרת הליך זה. כך גם הצורך במימוש הדירה, פינוי המיטלטלין ואחסונם וההוצאות הכרוכות בכל אלה.

...

התוצאה התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת 408,316 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 48,000 ₪ כולל מע"מ. התביעה כנגד נתבעים 2-3, נדחית.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 2-3 הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ כולל מע"מ. לאור המסקנות והתוצאה אליה הגעתי, אינני מוצא צורך לדון ביתר טענות הצדדים כפי שפורטו בסיכומיהם, ושאינן נדרשות לצורך הכרעה בתיק.

בסופו של דבר מה שחשוב לצורך הכרעה במקרה דנן הנו בעיקר החלטה ספציפית בבקשת רשות לערער על החלטת רשמת ההוצל"פ. אותה החלטה ניתנה בתיק עש"א (רמלה) 63350-05-18.

בהחלטה שניתנה בישיבת 27.11.17, ציינה רשמת ההוצל"פ כי מבקשת החייב בחקירתו, עולה כי הוא שוהה במקרקעין עם נגרר, והגם שהנגרר ניתן להוציאו ללא קושי מן המקרקעין, בפועל הוא מצוי במקרקעין.

במילים אחרות: לדאוג להוציא כל עגלה, נגרר או רכב ובכלל מיטלטלין של המבקש, מהחניון המסומן בתשריט, וזאת בין השעות 22:00 עד 06:00 – י.פ. המשכה של הסאגה היה בר"ע שהגיש המבקש על אותה החלטה של רשמת ההוצל"פ, ונידונה בפני כב' הש' שוהם בבית משפט השלום ברמלה, בתיק עש"א 63350-05-18.

החשוב לעניינינו הנו בפרט הפסקה הבאה אותה אביא כלשונה, בתורת החלק האופרטיבי של אותה החלטה: "אני קובע כי ככל שיימצא בשטח החניון, שסומן בתשריט ע"י בית המשפט, רכוש וציוד מכל סוג שהוא לאחר השעה 22:00, תהיה רשאית המשיבה לפנותו, כאשר על המבקש יהיה לשאת בעלויות הוצאות הפינוי. אין צורך בצו של ההוצל"פ לבצע פינוי, ודי בהחלטה זאת". עד כאן לסקירת העבר וההליכים.

...

בסופו של דבר מה שחשוב לצורך הכרעה במקרה דנן הינו בעיקר החלטה ספציפית בבקשת רשות לערער על החלטת רשמת ההוצל"פ. אותה החלטה ניתנה בתיק עש"א (רמלה) 63350-05-18.

משעה שזו המסקנה, וננקט הסעד העצמי באופן שגוי, ולו בשגגה בתום לב אך עדיין בשגגה, הרי יש להשיב הציוד שנתפס למבקש, בלי להתנות תנאים, ובלי לחייב המבקש בעלות הפינוי והאחסנה .

אני נעתר אפוא לסעד הזמני המבוקש ומורה למשיבה להשיב למבקש בתוך 7 יום את הציוד נשוא הבקשה, על חשבונה.

התלבטתי בשאלת ההוצאות, אולם החלטתי שלא לעשות צו להוצאות חרף התוצאה.

בתיק רער"צ 24529-02-21 (להלן: "התיק קמא") הגיש המבקש – החייב בתיק הוצל"פ 506380-01-19 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ביום 11/2/21 בקשה להארכת מועד של 14 יום להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ מיום 19/1/21.

בבקשת רשות העירעור שהוגשה ביום 1/3/21, כאשר מועד הפינוי קבוע כאמור ליום 3/2/21 נטען כי יש לאפשר למבקש ארכה מספקת ואחרונה על מנת להסדיר חובותיו מול רשות המיסים ובנק דיסקונט.

ב) עסקינן בפועל ברשות ערעור ב"גילגול שלישי" נשיתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להגרם למבקש, אם תידחה בקשתו עוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ  פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

...

"..סיכומו של דבר – לגוף העניין, לא נראה שנפלה שגגה בהחלטת כב' הרשמת אשר איזנה בין זכויותיו הנטענות של המבקש ובין זכויותיהם של נושיו, לקחה בחשבון את הדחיות הקודמות שניתנו, ואת פקיעת המועדים שנקצבו לניהול מו"מ, והגיעה לתוצאה סבירה על פניה, בהיבט הדיוני – לא נראה שהיה קושי להגיש את בקשת הרשות לערער (ולמצער – את הבקשה לארכה) בתוך התקופה שנקבעה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בקשת רשות הערעור היא על החלטה מיום 14/2/21 וכן בבית משפט השלום רצה המבקש להשיג על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 19/1/21.

ראה למשל החלטתי מיום 17/11/19 ברע"א 19914-10-19 עופרי נ' וסקר.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 24.4.19 בתיק הוצל"פ 522082-12-17 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

סעיף 65 קובע: "היה צד שלישי מחזיק במקרקעין האמורים בסעיף 64 או בחלק מהם והוכיח להנחת דעתו של רשם ההוצל"פ שהוא זכאי להחזיק באותם מקרקעין או באותו חלק רשאי רשם ההוצל"פ להשהות את הפינוי, כל עוד לא הושלם, לתקופה שיקבע, כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית המשפט ולקבל צו עיכוב..". בת"א (ת"א) 17772-02-10 יוסף ערבה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסק דין מיום 1.9.10 הוזכרו ההלכות החלות על הליכי פינוי, כנגד מי שלא היה צד להליך המקורי, תוך הפניה לפסיקה ולספרות הרלבנטיות (ראו סעיף 12 לפסק הדין).

כך היה גם על רשמת ההוצל"פ להחליט במקרה זה. המשמעות של דחיית הבקשה של המינהל, לצרף את המשיב כמסייע, הנה פתיחת הליך פינוי חדש בבית המשפט, לאחר שננקטו הליכי תביעה כנגד מי שהמינהל בדק ומצא שמחזיק במשק.

...

אני סבור שיש להחיל הלכות אלה על המשיב, הטוען לזכות במשק.

מתוך עיון בהחלטת רשמת ההוצל"פ נראה, שרשמת ההוצל"פ ייחסה משמעות לעובדה כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נאמר, שהמבקש שמתגורר לטענתו במשק למעלה מ- 30 שנה ביחד עם בני משפחתו, לא היה צד להליך קמא, לא היה צד להליכים בלשכת ההוצל"פ, ולא היה צד לתביעה שניהל המינהל שבמסגרתה ניתן פסק הדין שמבוצע בהוצל"פ. אני סבור שלא היה מקום לייחס משקל רב לדברים אלה.

המשיבה מצביעה על כך שאין ברשותה שום ממצא, שמחזק טענה זו, והפקחים בשטח לא מצאו שהמבקש מתגורר שם. גם בדיון שנערך בפני ברע"א 62045-12-18 כאשר שאלתי את מר משה ביטון, אחד הנתבעים, לגבי המבנים המצויים במשק, לא טען בפני שהמשיב מתגורר שם. סוף דבר בקשת רשות הערעור מתקבלת.

בהחלטה מיום 28.6.2022 נדחתה בקשת רשות העירעור תוך שנקבע (מפי כבוד השופט שוהם) כי "שני הצדדים מסכימים לעובדה שהמבנים שהמערערים טוענים שהם יושבים בהם מזה תקופה ארוכה, נמצאים בשטח שאליו מתייחס פסק הדין. המערערים מסכימים בתגובתם כי הם מתגוררים בשטח שסומן על ידי מר טאטור (מומחה רמ"י בתביעת הפינוי- ר"א)" על כן קבע בית המשפט כי "ניתן לפנות כל מי שנימצא בנכס העומד בפנוי, בין אם ניתן נגדו פסק דין לפינוי ובין אם לא ניתן, והעובדה לפיה אדם נמצא או מחזיק בנכס בלי שניתן נגדו פסק פינוי, אינה מונעת כשלעצמה את פינויו". עוד נקבע כי "הפורום המתאים לדיון בטענות המערערים לפיהם הם מחזיקים כדין במקרקעין לגביהם ניתן פסק דין לפינוי, הנו בית המשפט". לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ נדחתה, אך הליכי הפינוי עוכבו על ידי בית המשפט השלום ברמלה עד ליום 19.7.2022 "על מנת לאפשר למערערים לפנות לבית המשפט, ולהעלות את טענותיהם בפני הפורום המוסמך" (סעיף 11 להחלטה האמורה, להלן: "פסק הדין בעירעור על החלטת רשמת ההוצל"פ").

...

וכאמור בענייננו, במסגרת בירור תביעת הפינוי (המאוחרת להחלטתו של כבוד השופט מור) מצא בית המשפט כי המקרקעין היו ריקים עד לשנת 1996.

מכל האמור עולה, כי לתובעים אין כל זכות שבדין לביטול צו הפינוי ועל כן דין תביעתם להידחות.

משמצאתי כי דין התביעה להידחות, מתייתר הצורך לדון בשאלת מאזן הנוחות או בתום ליבם של התובעים.