מושכלות יסוד הן כי המשיב בבקשת רשות ערעור או ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל ובכלל, הוא המשיב בהליך המקורי בו ניתנה ההחלטה מושא העירעור ומי שעלול להפגע מהגשת העירעור ותוצאותיו.
דין העירעור להיות מסולק על הסף, גם נגד מי שבחר המערער לכנותם המשיבים הפורמאליים – ואין ספק כי הם הם המשיבים בעירעור - הזוכים בתיק האיחוד, ואבהיר;
בהתאם להוראת סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 "צוים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות" (ההדגשה לא במקור).
נקודת המוצא של המערער לפיה, לאורך שנים נהגו רישמי ההוצאה לפועל לפי הילכת ידידיה וקבעו כי כל כספי הפיצויים בתביעת ניזקי גוף, פטורים מעיקול והם של החייב בתיק ההוצאה לפועל, אינה נכונה עובדתית וודאי לא משפטית.
...
על כן, אני דוחה את טענותיו של המערער.
אני מורה אפוא על דחיית הערעור.
שקלתי אם לחייב את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בשל צירוף כב' הרשמת כמשיבה ואך לפנים משורת הדין, לא מצאתי מקום לעשות כן.
סוף דבר – הערעור נדחה ללא צו להוצאות.
