בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל למכור דירת מגורים כפנויה

בבית המשפט העליון רע"א 1320/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקש: משה פרוכטר נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרישמי 2. עו"ד נשר נפתלי, הנאמן לנכסי המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 10.02.2015 בתיק פש"ר 987/05 בשם המבקש: עו"ד ירון פנחס אסידון; עו"ד מיטל אולמן בשם המשיב 1: עו"ד מיכל דלומי בשם המשיב2: בעצמו החלטה

בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר) מיום 18.1.2015 בה הורה למבקש ולרעייתו לפנות חלק ממקרקעין המשמשים דירת מגורים, וכן על החלטתו של בית המשפט מיום 10.2.2015 בה דחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 18.1.2015.

בחודש ינואר 2012, כחמש שנים לאחר הכרזתו של החייב כפושט רגל, הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על פירוק השתוף באחת משתי הדירות, וכן ביקש לאפשר לו למכור את היחידה הגדולה כשהיא פנויה, כך שהמבקש ורעייתו ייוותרו בעליה של היחידה הקטנה.

ההחלטה משנת 2013 על פירוק השתוף בדירת המגורים ומכירת אחת מהיחידות, הפכה חלוטה ויש לדחות את טענות המבקש ככל שהן באות להשיג עליה, לאחר שהערעור שהוגש לבית משפט זה - נדחה.

אכן, פינוי המבקש ורעייתו מדירת המגורים הנו צעד שאין להקל בו ראש, אולם מנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית הבקשה, עליהם עמד בית המשפט המחוזי, ובהם המשכות הליכי פשיטת הרגל, היתנהלותו בחוסר תום לב של המבקש, העובדה כי המבקש לא הצביע על מקורות אחרים לתשלום החוב וכן סכויי הגבייה הקלושים בתיקי ההוצאה לפועל.

...

מטעמים אלו כולם, דין הבקשה להידחות.

משהגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת להחלטה הראשונה, ממילא יש לדחות את בקשת רשות הערעור על ההחלטה השנייה הנסובה על בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע ההחלטה הראשונה.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

] בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מיום 15.1.2008, בגדריו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטות ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו מיום 13.7.2006 ו – 6.8.2006, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-27970-05-5 (להלן: תיק ההוצאה לפועל).

בייחוד כך הדבר משהעמידה ראש ההוצאה לפועל את המבקשת 2 על זכותה לפנות לערכאות המתאימות לשם בירור טענותיה בדבר זכויותיה בדירת המגורים ואף אפשרה למבקשת 2, בהחלטה מאוחרת להחלטות נשוא העירעור, להמציא חוות דעת לתמיכה בטענותיה לעניין העידר הכדאיות הכלכלית במכירת הדירה.

בגדרה של החלטה זו אף נקבע כי בטרם יחזירו המשיבים למבקש 1 את דירתם כשהיא פנויה, על המבקש להפקיד את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

...

] בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מיום 15.1.2008, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטות ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב – יפו מיום 13.7.2006 ו – 6.8.2006, בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-27970-05-5 (להלן: תיק ההוצאה לפועל).

מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש, יוער כי דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין, באשר איני מוצא כי נפל פגם בהחלטות הערכאות קמא, המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הבקשה; בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשמת קרן מרגולין-פלדמן), מיום 24.12.07, אשר ניתנה בהעדר הצדדים.

המבקש טוען, כי החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל שגויה, הן מאחר שלפי סעיף 14 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: "החוק" או "חוק הגנת הדייר"), אין לחוק תחולה על הבית (זאת, מאחר שהבית הושלם בשנת 1992, דהיינו – לאחר תשכ"ח-הוא המועד הקבוע בסעיף 14 לחוק) והן לאור כך שמדובר בוילה יוקרתית, אשר מצויה על מגרש בשטח של 402 מ"ר בזכרון יעקב ואשר שוויה כפנויה הינו 15,000 $, כך שסעיף 33 לחוק אינו מאזן נכונה בין זכויות הצדדים.

סעיף 38 לחוק ההוצל"פ קובע: "38. הגנת בית המגורים (א) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

"סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל בא לקבוע את מתחם ההתפרסות של הזכויות המתנגשות הללו-הזכות לקניין והזכות למדור-בזירת המימוש של משכנתאות על דירות מגורים. הסעיף מכיר בכך, כי "יש ליצור איזון הולם בין זכות הנושה לגבות את חובו תוך הגנה על קנינו, לבין כבודו של האדם והזכות הנגזרת ממנו ליהנות מקורת גג לו ולבני משפחתו. יש למנוע, מצד אחד, מצב בו יאופשר לחייב להחזיק ברכוש-דירתו, שיש והיא עצמה נרכשה מהכספים שלווה מהנושה-מבלי שהנושה יכול להפרע ממנו, ומן הצד האחר יש להימנע מסיכול המטרות הסוציאליות המונחות ביסוד חוקים אלה" (דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 7700/95 נגולה שחר נ' חזן סמי, פ"ד נ(1) 338).

...

החלטתי לידון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

לאור כל האמור לעיל, סבורה הייתי שנכון וראוי לקבוע, כי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר כפוף לאמור בסעיף 14 לחוק ולכן הגנת סעיף 33 לחוק אינה חלה על בתים שנבנו לאחר תשכ"ח ובכללם – ביתה של המשיבה וכי יש למכור את הבית כפנוי, בכפוף לסידור חלוף, אשר ייקבע ע"י ראש ההוצאה לפועל, על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

אולם, חזקה עלי מצוות הציות לפסקי הדין של ביהמ"ש העליון לפיכך, לאור עמדת ביהמ"ש העליון, בענין זה, בפרשת פרמינגר, כפי שהובאה לעיל, אני דוחה את העירעור.

א.בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת גרינוולד יוכבד) מיום 3.7.07 לפיה דירת המגורים של המבקשת הנמצאת ברח' הדקל 2 בראשון לציון (חלקה 199 בגוש 4242) (להלן: "הנכס") תימכר כפנויה.

...

משהוכח כי המערערת עשתה כל שלאל ידה על מנת למנוע את מכירת הנכס כתפוס, בדין קבעה ראש ההוצל"פ כי: "כאשר לנגד עיני האיזון הדרוש בין האינטרסים של הצדדים דהיינו מצד אחד זכותה של החייבת לקורת גג ומאידך את זכות הקניין של הזוכה לראות חובו נפרע, אני סבורה כי יש לבצע את המכר באמצעות מיקסום התמורה אשר ניתן יהיה לקבל בגין הנכס כך שניתן יהיה גם לדאוג לאינטרסים של החייבת ולממש את פסק הדין בצורה אנושית ומבלי שהאינטרסים של הזוכה יפגעו ובעניין זה קבע המחוקק פיתרון אשר נקרא דיור חלוף אשר נקבעו לו קריטריונים ברורים. יצויין כי רק מכירת הנכס כפנוי תאפשר מיקסום תמורתו.

לפיכך, ונוכח הנסיבות וההחלטות שניתנו בתיק, אני קובעת כי הנכס ימכר כפנוי.

מכל מקום, הערעור נדחה.

לפניי בקשת המבקשים מיום 19.4.09 להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות כב' ראש ההוצאה לפועל (צכנוביץ אמיר) בתיק מס' 0-98-43414-01 מיום 2.4.08 ומיום 8.7.08 (להלן: "ההחלטה הראשונה" ו"ההחלטה השנייה", בהתאמה).

ביום 9.4.08, ולאחר קיום דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטת בית המשפט השלום בחדרה (כב' הש' סברי מוחסן, ס"נ) בה"פ 141/08 בש"א 1677/08, לפיה צו המניעה הזמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל של הדירה יוותר על כנו, בכפוף להמצאת ערבויות צד ג' בסך 100,000 ₪.

הנימוק הנטען להארכת המועד, הנו כי עד ליום 30.7.08 עת קיבלו את החלטתו הסופית של ראש ההוצל"פ, סברו המבקשים כי בקשתם לביטול המכר למשיבים 2 תתקבל, שכן באותה עת הצעתם היתה לרכישת הבית כשהוא פנוי וללא שנמצא למבקשים כל פתרון לדיור חלוף, בעוד שלהצעה המתחרה לרכישת הבית כמכר תפוס על ידי המבקשים לא היתה באותה עת כל התנגדות של מי מן הנושים.

כמו כן, נטען כי לא הוגשה במועד בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 16.4.08, לפיה עד למתן החלטה אחרת עוכב המשך התשלומים על ידי המשיבים 2 על פי הסכם המכר אולם אישור המכר למשיבים 2 לא בוטל.

העובדה שמדובר בהליך מימוש משכנתא על בית מגוריהם של זוג קשישים, אשר מעבר לגילם המבוגר הנם מוגבלים גם מן הבחינה הפיזית והבריאותית, ודאי מהווה שיקול משמעותי לאפשר להם מיצוי זכותם לערער על החלטות שלטענתם היו שגויות במועד שבו הן ניתנו, מנימוקים המפורטים בבקשתם, ואשר השלכתן על חייהם וקורת הגג אשר לראשם הנה דרסטית.

...

בעניינינו, סבורני כי מכלול הנסיבות, השינויים וההתפתחויות במסגרת תיק ההוצאה לפועל וכפי שפורטו לעיל בתמציתם בלבד, יש בהם כדי לגבש "טעם מיוחד" מן הסוג של "הליך תלוי ועומד". בלתי מופרכת היא כלל ועיקר סברת המבקשים לפיה בקשתם תיענה במסגרת ההליכים בלישכת ההוצאה לפועל, וזאת לנוכח השלכה אפשרית של אותן החלטות שהתקבלו על עצם הצורך בהגשת בקשת רשות ערעור בעיניינם.

לא למותר להדגיש, כי השיקול העקרי בו מוצא אני "טעם מיוחד" להעתר להארכת המועד המבוקשת הינו מהות ההליך.

סיכומו של דבר, הבקשה להארכת מועד מתקבלת.