בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי

בית משפט קמא עמד בהחלטתו על כך שהערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעיניין טענת "פרעתי", הנו ערעור בזכות, בעוד שהמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור.

דיון אקדים ואציין, כי בהחלטתי מיום 19.11.2019, עמדתי על כך שלנוכח קביעת בית משפט קמא כי למבקשים הייתה נתונה למעשה זכות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעיניינם, מוצע כי בהסכמת המשיבים יוחזר הדיון בתיק לבית משפט דלמטה על מנת שיבחן את אפשרות הפיכת בקשת רשות העירעור שהוגשה בפניו לערעור בזכות, וזאת בהתאם להוראת תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

לאחר ששקלה כב' הרשמת את מכלול העובדות והטענות שהובאו בפניה, קבעה בפסק דין מפורט ומנומק כי דין טענת "פרעתי" מצד המבקשים להידחות, מהטעם שלא הוכחה טענת המבקשים לשיהוי או להיעדר אפשרות לבצע את פסק הדין נוכח השינויים ברכוש המשותף בחלוף הזמן מאז פסק הדין לפינוי שניתן בשנת 2001.

לאחר שבחנתי לעומק את טיעוני הצדדים וקראתי בעיון את תשובת המשיבות לטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בסופו של יום, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משנדחית הבקשה, בטל הצו בדבר עיכוב ביצוע.

בהחלטה מיום 18.10.15 בבקשת רשות ערעור על אותה החלטה (בתיק 30537-10-15 ) הורה סגן הנשיא, כב' השופט ארנברג בהחלטה מיום 19.10.15 כי בכפוף לתשלום לנתבע בסך של 100,000 ₪ על חשבון החוב עליו לא חלק התובע בפני כב' ראש ההוצאה לפועל, תעוכב מכירת דירתו בכפוף גם להפקדה בסך של 25,000 ₪ להבטחת ניזקי הנתבע מעבר לערובה עליה הורה כבר בית משפט (נספח ג' לבקשה לסילוק על הסף).

טענת "פרעתי" אחרת שהעלה התובע במסגרת תיק ההוצל"פ, זו הפעם לא כנגד הריביות כבעבר, כי אם כנגד פסק הבוררות נדחתה בהחלטה של כב' הרשם א' אבני מיום 17.1.18 (נספח ח לבקשה) שהיתה להחלטה חלוטה (בהחלטה של סגן הנשיא כב' השופט ארנברג ברע"צ 60581-12-17, נספח ט לבקשה).

...

לפיכך, יש לבחון אם פסק הדין בעניינינו נוצר בתרמית או שמא כטענת הנתבעים, ניתן ללמוד מטענות התובע ומסמכיו, כי לא היתה כל תרמית ודין התביעה להידחות על הסף.

בכך, יש כדי להביא למסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף בהתאם לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (ראו: עניין טורג'מן, שם, פסקה 16 בפסק הדין של כב' השופטת ארבל).

סוף דבר, יש לבכר את אינטרס סופיות הדיון משלא הוכחה תרמית ומוצתה כבר ההתדיינות במסגרת הבוררות ואף לאחריה, בפסק דין חלוט וסופי שיצר מעשה בית דין ומשהוגשה התביעה בחלוף תקופת ההתיישנות.

לפיכך, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל ונדחית התביעה.

לפניי בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם עמית גולן) מיום 6.10.2021 בתיק הוצל"פ 505884-07-20 שבה הוחלט לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ש"ח כתנאי לעיכוב הליכים בבקשה בטענת פרעתי שהגישו.

כלומר, סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לידון בטענת פרעתי משתרעת על נסיבות שמפקיעות את ביצוע פסק הדין שארעו לאחר מתן פסק הדין, וכשמדובר בבקשה לבצוע שטר – "[רשם] ההוצאה-לפועל רשאי להזקק לטענת פירעון, אם טוען החייב שפרע אחר שהומצאה לו בקשת הנושה לבצוע השטר. התניה זו של סמכות ראש ההוצאה-לפועל עונה על הצרכים המעשיים, שכן תאריך ההמצאה מוכח מאישור ההמצאה, ואילו פירעון שנפרע לפניו יכול לשמש לחייב עילה להיתנגד לבצוע השטר. נימנע מהתנגד, ממשיכים בפעולות ההוצאה-לפועל, אך אם פרע לאחר יום ההמצאה, ידון [רשם] ההוצאה-לפועל בטענתו, על-פי הסמכות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לחוק. אם כה ואם כה, טענת פירעון תישמע: אך [רשם] ההוצאה-לפועל לא יגרע מכלל הסופיות של הליך הבצוע, המתחייב מקביעת המועד של 10 ימים להגשת ההיתנגדות. בלשון סעיף 81א לחוק, השטר מבוצע כמו פסק-דין אשר ניתן ביום בו הומצאה לחייב בקשת הנושה לביצועו של שטר" (בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ''ד כו(2) 145, 149-148 (1972)).

...

דין הטענה להידחות משום שאין לה זכר בפרוטוקול או בהחלטה.

ההחלטה האופרטיבית הייתה שההתנגדות נדחית, בלא לסייג את הדחייה באופן כלשהו.

סוף דבר: הערעור נדחה.

כאמור, בעקבות בקשת רשות העירעור על החלטת הנאמן ובקשתו כי המחלוקות תתבררנה בבית המשפט, הורה בית המשפט של פשיטת הרגל לצדדים, בהחלטתו מיום 13.1.16, לנקוט בהליך עצמאי, וביום 23.3.17 קבע כי אין מניעה לשפעל את ההליכים בהוצאה לפועל תוך שמירת מלוא טענות החייב בהליכים סוג זה לרבות הגשת היתנגדות.

העובדה כי בקשות רשות העירעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל נדחו, אין בהן לעשות מעשה בית דין לגבי הפלוגתאות שבהתנגדות, מקום שלא נדונו גם בבקשות רשות העירעור ושההחלטה עצמה אינה מכריעה בהן בפועל.

עוד טענה התובעת כי החלטות ראש ההוצאה לפועל (כתוארו דאז) בבקשה בטענת "פרעתי" ובבקשה להחלפת שם הזוכה מקימות מעשה בית דין וכי הנתבע לא צירף בדל ראיה של ממש להוכחת טענותיו, אשר נסמכות על החלטת כב' השופט דן מור בבקשה למתן צו מניעה זמני מבלי שנחקרו עדים ועל החלטת הנאמן בתביעת החוב אשר נסמכה על החלטת כב' השופט דן מור.

...

לסיכום סוגיה זו אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הסכם המחאת הזכות אינו חוקי או כי המחאת הזכות בוצעה במרמה.

אשר על כן, לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ושקלתי טענות הצדדים, לא התרשמתי כי היה בהן די כדי להוביל לקביעת ממצא כי נפל דופי בהמחאת הזכות מחברת אקרשטיין.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪.

כן ראה ת"א(שלום-ת"א)12296-07-17, שלם פיתרונות אריזה בע"מ נ' סחר מרון בע"מ, ניתן ביום 5.12.18, בסעיף 22 לפסה"ד. עתה נוכל לפנות למקרה דנן, כאשר השאלה העומדת ביסודה של בקשת רשות העירעור על ההחלטה היא, והנתונה עתה להכרעה, האם היתה לכב' רשמת ההוצל"פ הסמכות העניינית לידון בבקשת המשיבים? לצורך הכרעה בשאלה זו יש להכריע בשאלה, האם ניתן לראות את התשלום שביסוד הבקשה על דרך טענת פרעתי, אשר הגישו המשיבים בתיק ההוצל"פ, ככזה שבוצע לאחר מסירת האזהרה למשיבים, וממילא מצויה בסמכות רשם ההוצל"פ. בסעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההוצל"פ) נקבע: "הגיש החייב בקשה בתיק הוצאה לפועל שניפתח נגדו, יראו אותו כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה ביום הגשת הבקשה האמורה, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת". אין חולק, כי ביצוע התשלום נעשה באותו יום עצמו בו הוגשה בקשת המשיבים על דרך טענת פרעתי.

האם בנסיבות אלו, ולנוכח הוראותיו של סעיף 7(ג1) לחוק ההוצל"פ, היתה לכב' רשמת ההוצל"פ הסמכות לידון בבקשה? בבר"ע 87/72 הנ"ל, עמ' 148 ואילך, נאמר: "על-פי סעיף 19 הנ"ל, טענת פירעון לפני מתן פסק-הדין לא תישמע בלישכת ההוצאה-לפועל, כדי שראש ההוצאה-לפועל לא יעמיד מעשה-בית-דין בסימן שאלה, ואולם מן הראוי לאפשר לחייב להשמיע טענתו מקום שאינה עומדת בסתירה למעשה-בית-דין.

...

סבורני, כי אין מדובר בחלוקת סמכות מהותית.

בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא, והמבקשת תשא בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.