בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
בפני סגן הנשיא, כב' השופט משה דרורי
עמל"ע 50457-01-13 חיט נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין
המבקש
שלמה תוסיה כהן, עו"ד
בתפקידו כנאמן על נכסי החייב רוני חייט
המשיבים
1. ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין במחוז ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד רועי בראונר
2. עו"ד ירון רבינוביץ
3. רוני חייט
ע"י ב"כ עו"ד ירון רבינוביץ
החלטה
וזה נוסח פיסקה 124 לפסק הדין:
"נושא נוסף העולה מן התצהיר (סעיף 12), הוא כי הנאשם הפקיד בידי עו"ד ירון רבינוביץ את סכום שכר הטירחה של 50,300 ₪, שקבל מאת המתלונן, והוא מסכים כי השאלה איזה חלק מסכום זה יגיע לו ואיזה חלק יוחזר למתלונן, תוכרע על ידי בורר מטעם לישכת עורכי הדין".
המבקש, עו"ד תוסיה כהן, מסביר כי פנה לעו"ד רבינוביץ בעקבות אמירות אלה, ובקש ממנו, מכוח מינויו כנאמן בפשיטת רגל של החייב, לקבל את כספי הפקדון האמור.
עו"ד רבינוביץ בתגובתו הראשונה, מבקש מבית המשפט, "לדחות את הבקשה, תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא, לנוכח הגשת תביעת סרק זו ובזבוז זמנו של בית המשפט וזמנם של הצדדים" (סיומת התגובה; הקו במקור).
כמו כן, הזכיר פרשה אחרת של בקשה להיתמנות כמנהל עיזבון של אביו המנוח (נושא שהגיע אלי במסגרת תפקידי כערכאת העירעור על בית המשפט לעינייני מישפחה (רמ"ש 1979-12-13); באותו תיק הגיעו הצדדים להסכמה, שבה בקשת רשות העירעור של הנאמן נדחתה, הכול כמפורט בפסק הדין מיום יח אדר תשע"ד (18.2.2014)).
עו"ד ירון רבינוביץ, מבלי נטילת רשות מבית המשפט, הגיש מיסמך שכותרתו "תגובת עו"ד ירון רבינוביץ לתגובת המבקש". במסמך זה, הוא חוזר על הטענה כי הציטוט מהודעת העירעור, כפי שמובא בבקשה המקורית, הוא, כלשונו "ציטוט מפוברק" (סעיף 1 לתגובה).
...
עו"ד רבינוביץ מתחיל את תגובתו במילים המודגשות "לקרוא ולא להאמין!".
נגד הטענה כי הטיעון שהציג עו"ד רבינוביץ בבית משפט זה, בשם מרשו עו"ד חייט הוא "בכזב יסודו", כטענת הנאמן, כותב עו"ד רבינוביץ כי "למסקנה הזויה ועזת מצח זו מגיע המבקש לאור מכתבו האחרון של החתום מטה למערער... ". עו"ד רבינוביץ מבהיר פעם נוספת כי הפיקדון הוחזר על ידו ביום 1.1.14, כחודש לפני הגשת הודעת הערעור.
והנה, לאחר הדברים הללו, ממשיך וכותב עו"ד רבינוביץ את הדברים הבאים (סעיף 7 לתגובה):
"ואף-על-פי-כן, על מנת שלא יראה הדבר כחשש, ולו הקטן ביותר, לגילוי נסתרות – ועל אף שאין כל צידוק שבדין להיעתר לבקשה פוגענית זו; וחרף הפגיעה בחיסיון החוקי החל על ההתדיינות בביה"ד – מסכים המערער שיינתן צו לפנים משורת הדין, המתיר למבקש לעיין בכתבי בי-דין ובפרוטוקולים של ההתדיינות בבית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין (בד"מ 39/10), כולל הערעור בבית-הדין הארצי, ובלבד שהעיון ייעשה על-ידי המבקש בתחום לשכת עוה"ד ולא יוצא מהתיק מסמך או צילום מסמך אלא לאחר קבלת החלטת בימ"ש נכבד זה, לאחר שתוגש בפניו בקשה מנומקת ותשובה עליה".
ושוב, חוזר עו"ד רבינוביץ לתלם המשפטי, בסיימו את התגובה (סעיף 8), במילים אלה: "למען הסר כל ספק, אין באמור לעיל כדי הודאה בטענה כלשהי ו/או בוויתור על זכות כלשהי הנתונה למערער".
הארכתי במקצת בהבאת טענות הצדדים, ואף ציטטתי קטעים רלבנטיים מהן, כדי שהתמונה תהיה ברורה ובהירה לקראת חלק הדיון.
לפיכך, אני מחייב את עו"ד ירון רבינוביץ ורוני חייט, שניהם יחד וכל אחד לחוד, לשלם למבקש – הנאמן – הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ).
