בקשת רשות ערעור על החלטת פירוק שיתוף בדירת מגורים

עניינה של החלטה זו הוא בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה באשדוד מיום 06.10.2022 ב-תלה"מ 35347-05-20 (להלן: "ההחלטה") במסגרתה ניתנו הוראות אופראטיביות בעיניין היתחשבנות כספית בין הצדדים אגב פירוק השתוף בדירת מגורים שהייתה בלב ההליך בבית המשפט קמא (להלן: "הדירה").

...

המשיבה הגישה, על דעת עצמה, תגובה לבקשת רשות הערעור במסגרתה נטען, כי דין הבקשה להידחות על הסף משעסקינן בפסק דין שניתן בהסכמה ומבוסס על חוות דעת של שמאי מקרקעין שמונה כמומחה מטעם בית המשפט; שהצדדים היו מיוצגים בהליך בבית המשפט קמא וחזקה עליהם שהגיעו להסכמות לאחר בחינת מכלול הנתונים; המבקש אינו טוען וממילא לא הוכיח שנפל פגם בהסכמה שניתנה על ידו; המבקש לא השיג על חוות דעת השמאי בשום צורה שהיא; המערער לא נשא בדמי המזונות עבור ילדי הצדדים וצבר חוב גבוה בתיק ההוצאה לפועל, וככל שבשל כך לא נותר בידו סכום גבוה בגין הזכויות בדירה, אין לו להלין אלא על עצמו; המבקש מתעלם מן העובדה שלאורך שנים רבות נשאה המשיבה לבדה בהחזרי המשכנתא החודשיים ובנטל הגידול של ילדיהם המשותפים; טענות המבקש בעניין שוויין הריאלי של הזכויות בדירה אינן מבוססות.

עוד ובנוסף, ושעה שהמבקש לא הצביע על פגם או טעות שנפלו בהחלטת בית משפט קמא, איני מוצאת הצדקה להתערב בה. התוצאה היא, אפוא, שבקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בע"מ 7926/23 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט נ' שילה) שניתנה ביום 16.10.2023 וביום 23.10.2023 בעמ"ש 10678-10-23; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד רענן קליר; עו"ד סער עינבר בן זאב ][]החלטה

ההחלטה קמא ניתנה במסגרת העירעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה תל אביב-יפו (השופטת ת' סנונית פורר) אשר ניתן ביום 7.8.2023 בגדרי תמ"ש 68331-07-20 ו-תמ"ש 44261-12-20, ואשר הורה, בין היתר, על פירוק השתוף בדירה ללא סייגים וללא מיגבלות – זאת, למרות שהדירה משמשת מקום מגוריהם היחיד של המבקש ובני ביתו.

בבקשת רשות העירעור שהמבקש הניח לפניי נטען כי פירוק השתוף בדירה אמור להיות כפוף לזכויות המבקש להגנתו כדייר בדירה אשר נקבעו בסעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר), או, לחלופין, בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), בשילוב עם סעיף 229 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חידלות פרעון).

...

בכל הזהירות הראויה, סבורני כי יהא זה מחוסר הגיון ובלתי סביר בעליל אם הסכם השיתוף יפורש באופן שמאפשר למבקש להימנע מתשלום דמי השכירות, ולאחר מכן – קרי: אחרי שהמשיב יבוא לממש את זכותו לפירוק השיתוף בדירה, כמותווה בהסכם – לדרוש כי הדירה תיחשב כתפוסה על ידו ותימכר ככזאת.

חסד עשה בית המשפט המחוזי עם המבקש בהחליטו בכל זאת להיעתר לבקשתו בדבר עיכוב הביצוע – בתנאים שקבע.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור שהמבקש הניח לפניי נדחית בזאת, ועמה נדחית גם בקשתו לסעד ארעי.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' עאסי) מיום 21.8.2023 בפש"ר 21287-12-18, בה נדחתה בקשת המבקש להורות על עיכוב הליכי מימוש דירת המגורים בה הוא מתגורר.

המבקש מעלה טענות כנגד החלטות קודמות יצוין כי במסגרת בקשת רשות העירעור, מעלה המבקש גם טענות כנגד ההחלטה לנקוט בהליך של פירוק השתוף בדירת המגורים בדרך של מכירת הדירה כפנויה (ולא רק כנגד ההחלטה שלא לאפשר לו כיום, לאחר שהחל הליך פירוק השתוף – לפדות את זכויותיו בדירה חלף מכירתה).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות המשיבים על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס לפירוק השיתוף בדרך של מכירת דירת המגורים גם לגופן.

סוף דבר; לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת הבכירה שושנה ברגר) מיום 6.9.2023 ב-תמ"ש 31353-07-16 (להלן: "התיק קמא"), במסגרתה הורה בית משפט קמא, כי הליכי כנוס הנכסים של הדירה ב..

עוד לטענת המבקש, המשיבה חתמה על בקשה למינוי כונסי נכסים ואינה יכולה כעת לחזור בה כי המציאות לא נוחה לה. ביום 6.9.23 נתן בית משפט קמא את החלטתו בבקשה, להלן חלקה הרלוואנטי: "6. מכאן כי הכלל הוא כי יש לבכר פירוק שתוף בדירת המגורים יחד עם הכרעה בכל המחלוקות בין הצדדים, כאשר הנסיבות מאפשרות זאת. בית המשפט העליון קבע כי השהיית זכותו הקניינית של בעל דין להשתחרר משותפות כפויה תיעשה: '...לתכלית ראויה (הגעה להסדר כולל וסופי בין הצדדים), ועל בית המשפט לוודא שהיא נעשית אך במידה שאינה עולה על הנידרש, ובאופן המשרת את התכלית האמורה.' (ראו: בע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (7.6.07) בפיסקה ט"ו לפסק דינו של המשנה לנשיאה כב' השופט בדימוס אלייקים רובינשטיין).

...

בענייננו, סבורני כי יש להמתין לקבלת מכלול הנתונים הרכושיים על מנת להכריע בסוגיה יחד עם הכרעה בכל המחלוקות בין הצדדים.

אשר על-כן, אני סבורה כי נסיבותיו של המקרה דנן מצדיקות היענות לבקשה, וכך אני מורה.

משמעות מכירת הדירה היא כספית בלבד מאחר שהמשיבה והמבקש לא מתגוררים בה; למבקש ידוע כי המשיבה משכירה את הדירה אך סוגיית התמורה לא ידועה לו. משמעות ההחלטה קמא היא עיכוב מכר הדירה, ואין לאפשר זאת בענייננו, בייחוד נוכח העובדה כי החלטה חלוטה ניתנה כבר ביום 2.4.23 – מינוי באי כח הצדדים לכונסי נכסים לצורך מכירת הדירה (להלן: "החלטת המינוי").

אין לאפשר עיון מחדש זה בהחלטת המינוי, המהווה מקצה שיפורים וניצול לרעה של הליכי משפט.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+ (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

יפים לענייננו הדברים שנכתבו בפסק דינו של הנשיא ברק, ב- רע"א 4358/01‏ בר-אל נ' בר-אל, פ''ד נה(5) 856, 862: "הגישה הראויה הינה כי יש לאפשר לבית-המשפט מרווח של גמישות דיונית בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך בין המתדיינים בפניו. מכאן המסקנה כי בית-המשפט לענייני משפחה יכול בנסיבות המתאימות לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני-הזוג אם ברצונו להגיע למצב שבו כל עניינם של בני-הזוג יוסדר באופן כולל". ראו גם: בע"מ 8837/06 פלוני נ' פלוני (7.6.2007).

לאור כל זאת אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת תמר סנונית פורר, בתלה"מ 18102-10-21), מיום 27.3.23, במסגרתה הכריע ביהמ"ש באשר לאופן בו יפורק השתוף בנכסי המקרקעין שבבעלות הצדדים.

עוד טוען המבקש כי טרם ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע קיבלה המשיבה שהות להודיע אם מעוניינת לחלוקת נכסי המקרקעין בין הצדדים ועל כן בהתאם לעקרון השויון, יש לאפשר לו שהות דומה לממש את זכות הקדימה ולרכוש את זכויות המשיבה אגב גירושין בדירת המגורים , כששאר נכסי המקרקעין יועברו למשיבה, שתוכל, אם תרצה, למכרם בשוק החופשי ותוך תשלומי איזון.

...

לא שוכנעתי מהפסיקה שצורפה על ידי ב"כ הנתבע כי הנתבע יכול לכפות על התובעת שהנכסים לא ייצאו למכירה בשוק החופשי ובפרט כאשר קיימים פערים כלכליים ביניהם שאינם מאפשרים לתובעת לטענתה לבחור באף אחת מהאפשרויות שהוצעו על ידי הנתבע לאיזון פנימי ביניהם.

אין הדבר מונע את פירוק השיתוף במכירתו בשוק החופשי תוך שמירת זכות הקדימה במסגרת זו. על כן באיזון בין הצדדים אני מורה כדלקמן: אני מורה על פירוק שיתוף בכל הנכסים המשותפים לצדדים באמצעות מכירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.

ביום 3.5.23, לאחר שהתבקשה והוגשה תגובת המשיבה לאותה בקשה, נעתר בימ"ש זה (כב' השופט העמית ק.ורדי, במסגרת תורנות) לבקשת המבקש והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות), לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבה לה, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, וערעור הוגש על-פי הרשות שניתנה.

מצאתי כי דין הערעור להידחות.

לעמדת המבקש, לאור זכות הקדימה הנתונה בידו מכוח סעיף 101 לחוק המקרקעין תביעת המשיבה לפירוק השיתוף בדירת המגורים צריכה להידחות והוא רשאי לפדות את חלקה בדירה, כפי שהוערכה בחוו"ד שמאי מטעם ביהמ"ש, בחלקו בנכסי מקרקעין אחרים משותפים ובכסף (תשלומי איזון).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

משהערעור נדחה מבוטל עיכוב הביצוע שניתן ע"י בימ"ש זה (כב' השופט ורדי) ביום 3.5.23.