בקשת רשות ערעור על החלטת עיכוב ביצוע פסק דין פינוי

ביום 20.6.2022 דחיתי את בקשת עיכוב הבצוע, ובהחלטה קבעתי בין היתר כדלקמן: "נוכח עמדת השוכרת הראשית שבפרוק, שאינה מעוניינת בהמשך חוזה השכירות ועל כן אין לה עניין בשינוי תוצאות פסק הדין של בית משפט קמא, ונוכח העובדה שזכויות המבקשת על פי חוזה שכירות המשנה, אפילו יש לה כאלה והדבר בספק רב, פוקעות ביום 31.8.2022 (ר' עמ' 17 בנספחי העירעור) אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. לא כל שכן כך עת נטען כי כלל לא מנהל במקום בית ספר ועת תשלומי השכירות אינם משולמים." עוד באותו היום הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר בהחלטה לדחות את בקשת עיכוב הבצוע מהנימוקים הבאים: עמותת חינוך הודיעה כי אכן אינה משלמת דמי שכירות מחודש מרץ 2022 אך אין לכך קשר לערעור.

בהחלטתי מיום 23.6.2022 קבעתי כי: "לא מצאתי לשנות החלטתי, מטעמיה, ובעיקר נוכח מועד תום הסכם שכירות המשנה של המבקשת, הכל כמפורט בהחלטה הנ"ל." עמותת חינוך הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתי הדוחה את בקשת עיכוב הבצוע.

מן המפורסמות שבתי המשפט נוטים לעכב ביצוע של פסקי דין לפינוי מקרקעין, קל וחומר כאשר מדובר בפנוי בית ספר.

...

ביום 20.6.2022 דחיתי את בקשת עיכוב הביצוע, ובהחלטה קבעתי בין היתר כדלקמן: "נוכח עמדת השוכרת הראשית שבפירוק, שאינה מעוניינת בהמשך חוזה השכירות ועל כן אין לה עניין בשינוי תוצאות פסק הדין של בית משפט קמא, ונוכח העובדה שזכויות המבקשת על פי חוזה שכירות המשנה, אפילו יש לה כאלה והדבר בספק רב, פוקעות ביום 31.8.2022 (ר' עמ' 17 בנספחי הערעור) אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. לא כל שכן כך עת נטען כי כלל לא מנהל במקום בית ספר ועת תשלומי השכירות אינם משולמים." עוד באותו היום הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר בהחלטה לדחות את בקשת עיכוב הביצוע מהנימוקים הבאים: עמותת חינוך הודיעה כי אכן אינה משלמת דמי שכירות מחודש מרץ 2022 אך אין לכך קשר לערעור.

בהחלטתי מיום 23.6.2022 קבעתי כי: "לא מצאתי לשנות החלטתי, מטעמיה, ובעיקר נוכח מועד תום הסכם שכירות המשנה של המבקשת, הכל כמפורט בהחלטה הנ"ל." עמותת חינוך הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתי הדוחה את בקשת עיכוב הביצוע.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בר"מ 4644/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשות: 1. עמותת קייקים זבולון ת"א 2. אגודת יורדי ים זבולון ישראל נ ג ד המשיבה: עריית תל אביב-יפו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 9.6.2022 בעת"מ 1758-05-22 שניתנה על-ידי כבוד השופט ק' ורדי בשם המבקשות: עו"ד שי עובד ][]החלטה

דא עקא, "קביעותיו שגויות, מרחיקות לכת וחסרות בסיס לנוכח פרשנותו השגויה את פסק הדין [האזרחי], פרשנות המרוקנת את פסק הדין מתוכן". ביחס למאזן הנוחות, סבורה זבולון, כי "ברי כי בהיעדר צו מניעה כמבוקש, [העיריה] תערוך שינויים בלתי הפיכים במקרקעין בבחינת 'מעשה עשוי'. מצב דברים שכזה יגרום לנזק בלתי הפיך למבקשות אך בעיקר לאמון הציבור ברשויות המדינה ובמערכת המשפט. מנגד, מתן הצוו הזמני, שיותיר את המצב שהיה קיים מזה מאה שנה עוד מספר חודשים, לכל היותר, לא יגרום נזק כלל וכלל". עוד טוענת זבולון, כי "שגה בית המשפט [המחוזי] בקובעו כי בקשת ההקצאה הוגשה בשיהוי כבד". לטענתה, "פסק הדין [האזרחי] מורכב משני ראשים: האחד, עניינו בעלי הזכויות במקרקעין לאורך השנים [...] בגין כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון. השני, הנחיית המבקשת להגיש בקשה להקצאה להמשך שימושה במקרקעין [...] כל אחד משני ראשי פסק הדין עומד לפני עצמו באופן שהערעור מצד המבקשות נוגע רק לעניין קביעת הזכויות ואינו נוגע לבקשת ההקצאה". זבולון טוענת, כי העיכוב בהגשת בקשת ההקצאה, נבע מכך שתלתה תקוותה בעירעור על פסק הדין האזרחי, אשר צפוי היה להתברר ביום 28.2.2022.

נטען במרומז, כי העירעור שהוגש "נוגע רק לעניין קביעת הזכויות". משמע: העירעור איננו נוגע לקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה עליה להתפנות מהקרקע, ובהתאם – לא היה טעם להגיש במסגרתו בקשה לעיכוב ביצוע קביעה זו. דא עקא, בפתח הודעת העירעור, כתבה זבולון 'ברחל בתך הקטנה', כי "תוצאת העירעור, לו יתקבל, היא הפיכת קביעת פסק הדין, על פיה על המערערת לפנות את המקרקעין בתוך שנה ממועד מתן פסק הדין ובנוסף, אי הידרשות להליך בקשה להקצאת קרקע ללא תמורה לצורך הוותרות המערערת במבנה ובמקרקעין". כיצד איפוא המתינה בחוסר מעש במשך 6 חודשים מיום שנודע לה על השינוי במועד הדיון – שינוי שעלול להוביל, הלכה למעשה, לסיכול תוצאתו המוצהרת של העירעור? לזבולון פתרונים, אולם לא ניתן להיתחמק מפינוי זה, ב'דקה התשעים', במסלול העוקף שאותו בחרה.

...

"בין מועד הדיון שנקבע לבין המועד שנקבע [לפינוי], עמדו לרשות [זבולון] כשלושה חודשים, לפנות למסלול אחר של בקשת הקצאה, באם לא תהיה ברירה. לפיכך, בשלב זה לא הוגשה הבקשה [...] להפתעתן של המבקשות, ביום 6.10.2021, כארבעה חודשים לאחר שהוגש הערעור, התקבלה הודעה לפיה מועד הדיון נדחה בשבעה חודשים ונקבע ליום 29.9.2022. בעקבות כך, שלושת החודשים שעמדו לרשות [זבולון] התחלף בחמישה חודשים 'חסרים'. כאמור, לא באשמת [זבולון], לא בשליטתן והלכה ולמעשה – לרעתן". לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.

לא שוכנעתי כי העניין שלפנינו מצדיק סטייה מן הכלל האמור.

אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

בנוסף לכך, נקבע כי פינוי המבקשים מביתם שבנחלה יעוכב עד להכרעה בעירעור, כפוף להפקדת סכום של 50,000 ש"ח. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי היה על בית המשפט לעינייני מישפחה להורות על עיכוב ביצוע פסק-דינו, וכי פינויים מהנחלה כלל לא היוה חלק מפסק הדין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובתגובת המשיבים, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי נוכח המפורט להלן יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פיה, מכוח סמכותי לפני תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

דין הערעור להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 10.5.2023 (השופט י' גופמן) ומיום 11.6.2023 (השופט נ' שילה), בעמ"ש 2377-05-23, שבגדרן דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב-יפו, מיום 16.4.2023 (השופט ת' סנונית פורר), בתלה"מ 46594-12-22.

לפיכך, הורה בית המשפט על פינוי הדירה, שיתבצע עד יום 2.5.2023, שעה 12:00, שאם לא כן – "מוסמך הכונס לפעול בסיוע משטרת ישראל לצורך ביצוע הפינוי על פי פסק הדין". ביום 1.5.2023, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ולצִדו גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

...

דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבים.

זאת, מן הטעמים שיפורטו להלן.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת, זולת לעניין דחיית מועד הפינוי, כמצוין בפסקה 13 לעיל.

ביום 25.2.2024 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת מ' נד"ב), במסגרתה נדחתה בקשת עיכוב הבצוע שהגיש המבקש, תוך שנקבע בה כדלקמן: "לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין של פינוי דירה. הבקשה לעיכוב ביצוע היא לאקונית, אינה מתייחסת כלל לסכויי העירעור ולמאזן הנוחות ומטעם זה בלבד דינה להדחות.

משעולה מהודעת המערער כי הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי הדן בעירעור על פסק הדין, וכי בקשה זו נדחתה, ומשגם לאחר עיון בבקשת רשות העירעור לא ברור מה הטעות שנפלה לשיטת המערער עצמו בהחלטות רשם ההוצאה לפועל, אינני מוצא מקום לעכב ולו באופן זמני את אותן החלטות.

...

בנסיבות אלה אני סבורה כי גם אין לכאורה סיכוי לערעור.

הבקשה אינה מנומקת ואינה נתמכת בתצהיר וכן לא צורף אליה כתב התחייבות כדין, וע"כ היא נדחית על הסף.

למען שלמות התמונה יצוין כי בצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע, ומהמתואר בה עולה כי ביני לביני הוחלף המנעול בדירה וכעת מטלטליו של המבקש נעולים בה. דין הבקשה להידחות.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.