ראשית ייאמר כי בקשתה של המשיבה, שלה נעתר בית הדין קמא בהחלטתו לבטל – או לעכב – את החלטתו הקודמת בנוגע למשמורתם הזמנית של הקטינים ושבגינה הוגשה בקשת רשות העירעור כללה גם את הנימוק של העידר האפשרות החוקית להחליט בסוגיית המשמורת, ולו הזמנית, ללא שיקדם להליך שבעניין זה הליך יישוב סיכסוך, וזאת על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה, תשע"ה – 2014, ומשום שאין מדובר בסעד מהסעדים הדחופים (או אפילו מהסעדים הזמניים) שנימנו בתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה, תשע"ו – 2016.
גם חלק מהטענות שהעלה המבקש בבקשתו שלפנינו נדחו לגופן או התבררו כלא מדויקות במישור העובדתי בהחלטתו של בית המשפט, ואף שאין החלטת בית המשפט בהליך שהתקיים לפניו מחייבת את בית הדין הדן בהליך אחר דעת לנבון נקל כי הסיכוי שממצאים עובדתיים שמצא בית המשפט יהיו שונים מאלה שימצא בית הדין אינו גדול, וכשמדובר בבית הדין דנן שבהיותו ערכאת ערעור ממעט הוא לעסוק בבירור העובדתי, ושבענייננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית דין קמא שבעצמו לא קבע ממצאים עובדתיים – הסיכוי לכך נמוך עוד יותר, לכל היותר רשאי היה המבקש לצפות כי נורה לבית דין קמא לבחון את העובדות ולהחליט על בסיסן, אלא שלשם כך אין הוא זקוק לערעור – די לו בהליך מסודר בבית דין קמא, חלף הליך של החלטה זמנית ובמעמד צד אחד, וכפי שייאמר עוד להלן.
...
ראשית ייאמר כי בקשתה של המשיבה, שלה נעתר בית הדין קמא בהחלטתו לבטל – או לעכב – את החלטתו הקודמת בנוגע למשמורתם הזמנית של הקטינים ושבגינה הוגשה בקשת רשות הערעור כללה גם את הנימוק של העדר האפשרות החוקית להחליט בסוגיית המשמורת, ולו הזמנית, ללא שיקדם להליך שבעניין זה הליך יישוב סכסוך, וזאת על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה – 2014, ומשום שאין מדובר בסעד מהסעדים הדחופים (או אפילו מהסעדים הזמניים) שנמנו בתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו – 2016.
אעיר בעניין זה כי ייתכן שמדובר בלקונה שראוי לשקול את תיקונה, שכן במקרים כגון זה שלפנינו, לו מצא בית הדין כי צודק המבקש בטענותיו (אף כי לאור האמור להלן יש לומר שלא זה המצב במקרה שלפנינו) לכאורה היה בדין גם כי יקבע את המשמורת הזמנית, ולמצער יורה על שינוי בהסדרי השהות, ללא שיידרש להליכי יישוב סכסוך קודם לכן, אך כל עוד לא תוקנה לקונה זו – המצב החוקי הוא לכאורה כנטען.
גם חלק מהטענות שהעלה המבקש בבקשתו שלפנינו נדחו לגופן או התבררו כלא מדויקות במישור העובדתי בהחלטתו של בית המשפט, ואף שאין החלטת בית המשפט בהליך שהתקיים לפניו מחייבת את בית הדין הדן בהליך אחר דעת לנבון נקל כי הסיכוי שממצאים עובדתיים שמצא בית המשפט יהיו שונים מאלה שימצא בית הדין אינו גדול, וכשמדובר בבית הדין דנן שבהיותו ערכאת ערעור ממעט הוא לעסוק בבירור העובדתי, ושבענייננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית דין קמא שבעצמו לא קבע ממצאים עובדתיים – הסיכוי לכך נמוך עוד יותר, לכל היותר רשאי היה המבקש לצפות כי נורה לבית דין קמא לבחון את העובדות ולהחליט על בסיסן, אלא שלשם כך אין הוא זקוק לערעור – די לו בהליך מסודר בבית דין קמא, חלף הליך של החלטה זמנית ובמעמד צד אחד, וכפי שייאמר עוד להלן.
לא זו בלבד אלא שבצד האפשרות שיש ממש בחלק מהטענות שכנגד המבקש עולה מן החומר שלפנינו הרושם כי גם המבקש עצמו אינו "טלית שכולה תכלת", ובנסיבות אלה הרי שגם מבחינה עניינית נראה כי צדק בית דין קמא כשהחליט שאין מקום להעברת המשמורת, ולו באופן זמני, על יסוד טענותיו של המבקש.
אולם לעת עתה אין אנו מצויים בשלב זה.
סוף דבר
בקשת רשות הערעור נדחית.
