לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי קיים יסוד עובדתי לכך ששי הפר את תנאי האיזוק האלקטרוני, 4 פעמים, כפי שקבע הממונה בהחלטתו, וכי הפרות אלה מצדיקות להפסיק את המעצר בפקוח אלקטרוני, ולהמירו במעצרו של שי עד תום ההליכים: "לאור כל האמור, אני קובע בצער כי לא ניתן לתת את האמון הנידרש בנאשם וגם לא במפקחיו. אשר על כן, אין עילה להתערב בהחלטתו של הממונה והתוצאה היא שהנאשם ישאר במעצר עד תום ההליכים".
מכאן הערר שלפנַי, על-פי כותרתו; הלכה למעשה ההליך צריך להיות בקשה למתן רשות ערר.
אקדים ואציין, שעל פני הדברים, בקשתו של שי הוגשה מכוח [סעיף 22ח(ד)](http://www.nevo.co.il/law/98568/22h.d) ל[חוק המעצרים](http://www.nevo.co.il/law/98568) הקובע: "עצור, מפוקח ותובע רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ג) לפני בית משפט שלערעור, שידון בה בשופט יחיד". לפי הוראת סעיף זה, השגה על החלטת בית משפט לגבי הפסקת מעצר בפקוח אלקטרוני, בהתאם לסעיף 22ח(ג) לחוק המעצרים, צריכה להיות מוגשת על דרך של בקשת רשות ערר, ולא כערר בזכות.
...
מעבר לכך, גם טענותיו הפרטניות לשגיאות שנפלו כביכול בהחלטת בית המשפט המחוזי – דינן להידחות.
כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי אמנם נעתר לבקשתו של שי להמרת המעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני, אך הדגיש, ומסתבר שלא לחינם, כי "בכל מקרה של הפרה הוא עלול לשוב ולהעצר". אין מחלוקת על כך ששי הפר את תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, למצער 3 פעמים (הממונה סבור כי היו 4 הפרות).
בקשת רשות הערר נדחית אפוא בזאת; הדיון הקבוע ליום 7.5.2023 מבוטל.