בקשת רשות ערעור על החלטת מחיקת מניות מהמסחר בבורסה

ענייננו בשתי בקשות רשות ערעור, הנסבות על שורת החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) במסגרת הליך ייצוגי (ת"צ 36604-02-10); במוקד ההליך תובענה ל"סעד הערכה", כאמור בסעיף 338 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), בגין הצעת רכש מלאה לרכישת מניות חברת אוליצקי כריה (1990) בע"מ (להלן: החברה).

בחודש נובמבר 1993 החלו מניותיה להיסחר בבורסה לניירות ערך (להלן: הבורסה); ואולם ב-23.7.2000 ניכנסו המניות לרשימת השימור של הבורסה בשל הקף מסחר דל, וכעבור שנתיים ומשלא עמדה החברה בכללי השימור – נמחקו המניות ממסחר.

לבסוף בחן בית המשפט את התקיימותו של התנאי האחרון לאישור התובענה כייצוגית לפי סעיף 8(א) לחוק, הוא קיומו של יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בהתייחס לטענות המציעים בנידון, נקבע כי "גם אם המבקש רכש את המניות לאחר שנמחקו ממסחר, בין השאר בשל מחשבה עתידית כי ביום מן הימים תוצע הצעת רכש, ויתכן כי יוכל להגיש תביעה אם המחיר לא יהיה סביר בעיניו, אין בכך כדי לשלול את תום ליבו או האפשרות שייצג את הקבוצה" (בסעיף 9.

בהחלטה מיום 21.2.2016 נקבע כי בנסיבות שבהן בית המשפט המחוזי מצא שמגן אינו מתאים לשמש כתובע ייצוגי והורה על החלפתו, יש להשהות את הדיון בבקשות רשות העירעור עד למינויו של תובע מייצג חלופי; ובחלוף חצי שנה, משטרם הושלם הליך המינוי, נקבע כי אין עוד מקום להותיר את בקשות רשות העירעור תלויות ועומדות והורה על מחיקתן (פסק דין מיום 15.8.2016, השופטת (כתוארה אז) א' חיות).

ועוד באותו עניין, המציעים מדגישים כי כבר בהחלטת התיקון כהגדרתה לעיל דחה השופט ע' בנימיני את הטענה שלפיה כתבי הטענות כפי שנוסחו בעת הגשתם כללו את החברה כמשיבה בבקשת האישור, ומגן מצדו לא הגיש בקשת רשות ערעור על קביעה זו. זאת ועוד, נטען כי לא היה יסוד לקבוע בהחלטת האישור כי החברה לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה – שכן עד לתיקון בקשת האישור החברה כלל לא היתה צד להליכים, וממילא לא היה באפשרותה להעלות את טענת ההתיישנות; ונוסף על כך, בנסיבות שבהן בקשת האישור הוגשה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות הסטאטוטורית (שעמדה בעת הרלוואנטית על 3 חודשים בלבד), אפילו היתה טענת ההתיישנות נטענת קודם לכן – בכל מקרה לא ניתן היה לתקן את בקשת האישור, בשל מחסום ההתיישנות.

...

בית המשפט נעתר לבקשה, כדלקמן: "הואיל וההליך נמצא בתחילתו, וזה הדיון המקדמי הראשון בבקשת האישור, אין סיבה שלא להיעתר לבקשה לתקן את כתב התביעה ובקשת האישור, ואין צורך לשם כך בהגשת בקשה נוספת. עם זאת, כמובן שמורות לחברה כל טענות ההגנה העומדות לזכותה, כולל התיישנות, לאחר שכתב התביעה ובקשת האישור יתוקנו ויומצאו לה בתוך 14 יום" (להלן: החלטת התיקון).

ואולם לדברי המציעים אין לאפשר את המינוי האמור – וזאת לנוכח ניגוד עניינים שנעוץ ביחסים שבין זינגר לבין המומחה מטעם המציעים, פרופ' קרייזברג.

עיקר טרונייתם של המציעים היא על כך שבמסגרת החלטות האיתור ניתנה לעורכי הדין המייצגים שורה של ארכות להגשת בקשה למינוי תובע חלופי מייצג – ואולם על פי צו בתי המשפט לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים" (סעיף 1(1) לצו), וגם בשל כך דינן של בקשות רשות הערעור להידחות בנקודה זו. ולגופם של דברים יוער, כי ניהול הליך מינויו של תובע מייצג חלופי נתון לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, במסגרת סמכותה הדיונית-ניהולית; וככלל ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים (רע"א 7110/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק בע"מ נ' שגב (3.10.2017)).

סוף דבר התוצאה היא שבקשות רשות הערעור נדחות.

בשנת 2017 הוגשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעיניין דמתי (רע"א 8737/17) ומאוחר יותר אוחד הדיון עם ערעור שהוגש על ההחלטה בעיניין כהן (ע"א 2889/18).

לציין, כי מתשובת המשיבים בהתאם להחלטה מיום 19.7.2017, עולה כי סרגון החליטה להמחק ממסחר בתל אביב, כך גם עולה מעדותו של מר פלטי, אשר היתייחס לכתבה עמו בקשר עם הפסקת המסחר במניות סרגון בבורסה בתל אביב, לטענתו מחמת שסרגון הגיעה למסקנה שעדיף למשקיעים מקום אחד עם סחירות גבוהה יותר.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי קיים סיכוי סביר שהמבקש יזכה בתביעתו בעילות התביעה המפורטות להלן: אחריות לנזק בשל מידע צופה עתיד (סעיפים 32א, 31, 32 ו - 34 לחוק ניירות ערך).

סוף דבר הבקשה לאישור תביעה ייצוגית מתקבלת.

בהתחשב בתקופת ההתדיינות הארוכה, היקפה, כמות כתבי הטענות וחוות דעת המומחה שהוגשו ודיוני ההוכחות (2) הארוכים, אני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 275,000 ₪.

ביום 27.8.2014 דחה בית המשפט העליון את בקשות רשות העירעור על החלטה זו (רע"א 2903/13; רע"א 3064/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי (להלן: "פסק דין אינטרקולוני").

ייני ועזרא (אשר נמחקו מבקשת האישור) התעשרו שלא כדין כתוצאה מאישור העסקה בה היה להם עניין אישי.

סעיף 132(א) לחוק החברות קובע "בחברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה לישראל ניתן לרשום במירשם בעלי המניות, נוסף על האמור בסעיף 130(א)(1), גם חברה לרישומים, ואולם חברה לרישומים לא תחשב לבעלת מניות בחברה, והמניות על שמה הן בבעלות הזכאים להם כאמור בסעיף 177(1)". המבקש לא טען כי הוא רשום כבעל מניות במירשם בעלי המניות של החברה (כפי שהוא רשאי לבקש על פי הוראת סעיף 132(ב)).

...

לטענה זו לא הונחה כל תשתית ראייתית ולכן אין מקום לדון בה. מקובלת עלי טענת המשיבות 1-2 כי לא מדובר בכתבי פטור אשר הוצאו בדיעבד.

סיכום התוצאה מכל האמור לעיל היא כי יש לקבל את החלטת הדירקטוריון שלא להיענות לדרישתו של המבקש להגשת התביעה כנגד הדירקטורים, ואין מקום לאישור הבקשה נגדם.

בקשת האישור – נדחית.

ביום 27.1.2010 הורה בית המשפט העליון על מחיקת בקשת רשות העירעור, והחזרת התיק לבית המשפט המחוזי, לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב הדיון שהגישה המשיבה.

ביום 24.5.2010 הגיש מר שטרן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.4.2010 (רע"א 3973/10).

להשלמת התמונה יצוין כי המבקש טען שבית המשפט הפדראלי בקליפורניה אישר את הסדר הפשרה על סמך נתונים מוטעים שניתנו לו, ואשר הובילו אותו להערכה כי השעור הצפוי של תביעות שלא יוגשו על ידי חברי הקבוצה הישראלים יהיה נמוך משהיה בפועל (בעיקר בשל ייחוס שיעור אחזקות של 90% - 95% לגופים מוסדיים, שעה שבפועל החזיקו לפי המומחה מטעם וריפון רק 42% - 72% ממניות וריפון שנסחרו בבורסה בתל-אביב).

...

מהטעמים שיפורטו להלן הגעתי למסקנה שיש לקבל את טענות המשיבה, ולהורות על דחיית בקשת האישור בשל כך שפסק הדין בהליך האמריקאי יוצר מעשה בית דין המונע הגשת תביעה ייצוגית נוספת באותן עילות בישראל.

עם זאת, מטעמים שיפורטו להלן, מצאתי לנכון לפסוק למבקש ולבאי כוחו גמול בגין תרומת ההליך שלפניי להגדלת היקף הפיצוי שחברי קבוצה ישראלים קיבלו במסגרת ההליך האמריקאי.

ויובהר, קשה לחלוק כיום על כך שלבאי הכוח המייצגים בהליך הנוכחי, שהיו גם באי הכוח המייצגים בבקשת שטרן, ואשר הגישו את ההתנגדות בהליך האמריקאי, בעקבותיה הוכנה והופעלה תוכנית היידוע, היה תפקיד מפתח בהגנה על זכויות חברי הקבוצה הישראלים בהליך שנוהל שם. ואולם, בגין התועלת האמורה היה מקום לבקש גמול מבית המשפט שדן בהסדר הפשרה האמריקאי, דהיינו בית המשפט הפדרלי בקליפורניה (ראו החלטתי מיום 14.1.2016 בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה בבקשת שטרן, בקשה שהוגשה לאחר שניתן פס"ד שטרן).

סוף דבר דין בקשת האישור שלפניי להידחות מאחר שאין אפשרות סבירה כי יקבע שפסק-החוץ המאשר את הסדר הפשרה האמריקאי אינו יוצר מעשה בית דין המונע ניהול תובענה ייצוגית בישראל, ביחס לאותם פרסומים מטעים לגביהם נוהל ההליך האמריקאי.

למען הסדר הטוב אציין כי הצדדים בכתבי טענותיהם המפורטים לעילא ולעילא העלו טענות נוספות (כדוגמת טענות המשיבה להתיישנות, וכן למניעות ולחוסר תום לב לאור הזיקות שבין המבקש ובאי הכוח המייצגים במקרה דנן למבקש ובאי הכוח המייצגים בבקשת שטרן), אשר לאור המסקנה שאליה הגעתי, אינני רואה צורך להתייחס אליהן.

][ עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט מ' אלטוביה) ב-ת"צ 55926-01-19 מיום 7.12.2020, במסגרתה הורה בית המשפט על צימצום הקבוצה המיוצגת בהליך ייצוגי המתנהל לפניו.

לטענתה, קבוצת המוכרים היא "קבוצה" שלא הושפעה מהחלטות אספות ההצבעה של מחזיקי אגרות החוב, ולכן היא זכאית לתבוע בנפרד את הנזק שניגרם לה. בהקשר זה, דנציגר צרפה לעמדתה חוות דעת משלימה ובה היתייחסות למסחר באגרות החוב של החברה "מחוץ לבורסה", לאחר הפסקת המסחר באגרות החוב (להלן: חוות הדעת המשלימה).

בקשת רשות העירעור בפתח הדברים יבואר כי בקשת רשות העירעור הוגשה טרם שניתנה החלטת המחיקה; ובהתאם לנוסח הבקשה בעת שהוגשה, הוגשו התשובות מצד נאמן התביעות והחברה (להלן: בקשת רשות העירעור המקורית).

בהקשר זה יוער כי בסעיף 71 לבקשת אישור הסדר הנושים מטעם בעל התפקיד צוין כדלקמן: "עם כניסתו לתוקף של הסדר זה (להלן בסעיף זה: "מועד ההמחאה"), כל אחד מבין מחזיקי אגרות החוב והמשקיעים הפרטיים (להלן: "הממחים") ימחה את מלוא זכויות התביעה שיש לו, ידועות ו/או בלתי ידועות, בגין כל עילה הקשורה ו/או הנובעת מאגרות החוב ו/או משטרי הנאמנות ו/או מהפרויקטים ו/או כלפי מי מחברות הקבוצה, כנגד כל גורם שהוא (לרבות זכויות התביעה כנגד בעלי המניות ו/או דירקטורים ו/או נושאי המשרה ו/או נותני שירותים חצוניים של ברוקלנד בעבר ובהווה וכלפי חברת הביטוח שביטחה את נושאי המשרה בפוליסת דירקטורים ונושאי משרה), לנאמן התביעות.

...

בהתייחס להתנגדותה של דנציגר קבע בית המשפט של חדלות פירעון כלהלן: "לא ניתן להלום מצב בו נושה בחברה המחזיק לעת עתה בזכות נשייה בהיקף של 7 ₪ בלבד יביא לסיכול כלל הסדר הנושים ולפגיעה ביתר מחזיקי אגרות החוב (הן מסדרה א', והן מסדרה ב') וכן במשקיעים הזרים, כאשר היקף נשייתם של כל אלו יחד נאמד בכ-212.8 מיליון ₪. אמנם, לדברים אלה קשר ישיר לשאלת האבחון שבין קבוצות המחזיקים ולקביעה כי התביעה הייצוגית תנוהל על-ידי התובעת הייצוגית, סוגיה אשר ממתינה להכרעת בית-המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) במסגרת התובענה הייצוגית, ברם, מקובלת עלי עמדת בעל התפקיד אשר היפנה בהקשר זה לעניין אורבנקורפ, לפיו כל עוד לא הוכרעה הסוגיה דנן במסגרת התובענה הייצוגית, הרי שיש לראות בתובעת הייצוגית כמי שמצביעה לעת עתה מכוח זכות נשייתה האישית בהיקף של 7 ₪ בלבד, ולא כנושה בעלת ערך חוב בסך של כ-60 מיליון ₪ (כגובה הסכום הנתבע על-ידה בתובענה הייצוגית).

אלא שכאמור בסופו של דבר בעניין נאמן התביעות התקבל ערעורו של עו"ד גיסין על החלטת המחיקה.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.