בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת מומחים בעניין פיצוי נפגעי גזזת

העירעור אשר בפני עניינו בהחלטת ועדת המומחים מיום 29.7.15 (להלן: "הועדה") אשר דחתה את בקשת המערער להכיר בו כנפגע לפי החוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד- 1994 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי וטענות הצדדים: ביום 6.8.07 דנה ועדת מומחים בעיניינו של המערער וקבעה כי יש להכיר בו כנפגע על פי החוק לפצוי נפגעי גזזת.

החלטת הועדה נעדרת נימוק לדחיית גירסתו המפורטת של המערער , אשר הועלתה בבקשת רשות העירעור מטעמו.

הנטל להוכיח, כי המערער עומדת בתנאי חוק הפצוי לנפגעי פוליו, מוטל על המערער (ראו: בר"ע (ארצי) 175/10 שמחה שלמה – המוסד לביטוח לאומי (13.4.10)).

...

המערער הגיש ערעור על החלטה זו וביום 13.11.14 ניתן פסק דין במסגרתו נדחה הערעור משלא הוכח כי המערער קבל טיפולים בהקרנות כמשמעותם על פי החוק.

לסיכום קבעה הוועדה כדלקמן: "הוועדה בדעה כי גם אם ניתן לתובע טיפול בהקרנה הרי הוא לא ניתן כמשמעו בחוק, סעיף 1 לחוק, דהיינו:

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 29.12.2015 (השופט אורן שגב; גז"ז 1717-02-15).

כללי בבית הדין קמא הוגש על ידי המבקש ערעור על החלטת ועדת המומחים מיום 29.9.14 (להלן: "הועדה") אשר קבעה כי היא מותירה על כנה את החלטתה הקודמת לדחיית בקשתו של המבקש להכיר בו כנפגע לפי החוק לפצויי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק").

ביום 8.5.13 היתכנסה ועדת המומחים לידון בעיניינו של המערער, ללא נוכחותו, ומצאה כי שמו ופרטיו אינם מצויים במאגרי השמות של מי שבוודאות קיבל טפול בהקרנות והחליטה לזמנו.

למבקש זכות ערעור קנויה על פסק דין של בית הדין קמא בעירעור על החלטת ועדת המומחים והערעור לבית הדין הארצי אינו כפוף לקבלת רשות[footnoteRef:1].

...

בהחלטתה קבעה הוועדה כי דין התביעה להידחות פעם נוספת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8345/07 ע"א 9106/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת ברע"א 8345/07: מדינת ישראל – משרד הבריאות נ ג ד המשיבה ברע"א 8345/07: חנה פז המערערים בע"א 9106/07 1. גבריאל פישר 2. יעקב מולהי 3. פלורה דהאן נ ג ד המשיבה בע"א 9106/07: מדינת ישראל – משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.8.07 בת"א 8402/06 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.9.07 בת"א 8021/06 שניתן על ידי כבוד השופט נ' סולברג תאריך הישיבה: י"ד באייר תשס"ח (19.5.08) בשם המבקשת ברע"א 8345/07 והמשיבה בע"א 9106/07: עו"ד מ' גולן בשם המשיבה ברע"א 8345/07 והמערערים בע"א 9106/07: עו"ד ע' גבעון פסק-דין

המדינה הגישה בקשה לדחיית תביעת המערערים על הסף וזאת מאחר שכל שלושת המערערים הגישו בעבר תביעות לפי חוק הגזזת, תביעתו של המערער 2 נדחתה על בסיס הקביעה שהמערער לא קיבל טפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, ותביעתם של שני המערערים האחרים התקבלה והוכרה זכאותם לפיצויים בדרך של מענק וקיצבת נכות חודשית על פי חוק הגזזת.

וועדת המומחים לפי חוק הגזזת דנה בעיניינה של המשיבה וקבעה כי היא סבלה בעבר ממחלת הגזזת וכי בוצעו בה הקרנות לטפול במחלה.

כמו כן, אם הוגשה תביעה לפי חוק הגזזת, אין עצם ההגשה מונעת את האפשרות להגיש תביעה לפי חוק אחר, וזאת כל עוד לא ניתנה הכרעה בעיניינו של הנפגע לפי חוק הגזזת וממילא טרם שולמו לנפגע פיצויים לפי חוק זה. דהיינו, התובע רשאי לחזור בו מתביעתו לפי מסלול התביעה של חוק הגזזת ולהגיש תביעתו על פי חוק אחר.

נראה כי הגישה הפרשנית בה נקטתי מתיישבת עם גישתו הכללית של בית משפט זה. ראשית, אבהיר כי אין בעיניין עמר כדי לשלול פרשנות זו. באותו עניין נדחה (ללא הנמקה מפורטת) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות על הסף את תביעתו הנזיקית של המערער כנגד המדינה בשל טיפולה במחלת הגזזת ממנה סבל בעלותו ארצה בשנת 1954.

...

סיכום לסיכום, הייתי מציעה לחברי לדחות את ערעור המדינה ברע"א 8345/07 ולקבל את הערעור של המערערים בע"א 9106/07.

בהתייחס לנימוקיה של חברתי השופטת ע' ארבל לעניין העילות המנויות בחוק אציין כי גם אני סבור שעילת התביעה של המערערים אינה באה בגדר "העילות המנויות" בחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הגזזת).

מכיוון שעניין זה אינו נדרש לשם הכרעה בענייננו לאור המסקנה האמורה בדבר עילת התביעה, אציין בתמצית שדעתי היא כי הפרשנות הראויה לסעיף 11 לחוק הגזזת היא זו אשר מונעת כפל תביעות ויוצרת ברירת תביעה.

בבית המשפט העליון רע"א 8345/07 ע"א 9106/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת ברע"א 8345/07: מדינת ישראל – משרד הבריאות נ ג ד המשיבה ברע"א 8345/07: חנה פז המערערים בע"א 9106/07 1. גבריאל פישר 2. יעקב מולהי 3. פלורה דהאן נ ג ד המשיבה בע"א 9106/07: מדינת ישראל – משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.8.07 בת"א 8402/06 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.9.07 בת"א 8021/06 שניתן על ידי כבוד השופט נ' סולברג תאריך הישיבה: י"ד באייר תשס"ח (19.5.08) בשם המבקשת ברע"א 8345/07 והמשיבה בע"א 9106/07: עו"ד מ' גולן בשם המשיבה ברע"א 8345/07 והמערערים בע"א 9106/07: עו"ד ע' גבעון ][]פסק-דין

המדינה הגישה בקשה לדחיית תביעת המערערים על הסף וזאת מאחר שכל שלושת המערערים הגישו בעבר תביעות לפי חוק הגזזת, תביעתו של המערער 2 נדחתה על בסיס הקביעה שהמערער לא קיבל טפול בהקרנות נגד מחלת הגזזת, ותביעתם של שני המערערים האחרים התקבלה והוכרה זכאותם לפיצויים בדרך של מענק וקיצבת נכות חודשית על פי חוק הגזזת.

וועדת המומחים לפי חוק הגזזת דנה בעיניינה של המשיבה וקבעה כי היא סבלה בעבר ממחלת הגזזת וכי בוצעו בה הקרנות לטפול במחלה.

כמו כן, אם הוגשה תביעה לפי חוק הגזזת, אין עצם ההגשה מונעת את האפשרות להגיש תביעה לפי חוק אחר, וזאת כל עוד לא ניתנה הכרעה בעיניינו של הנפגע לפי חוק הגזזת וממילא טרם שולמו לנפגע פיצויים לפי חוק זה. דהיינו, התובע רשאי לחזור בו מתביעתו לפי מסלול התביעה של חוק הגזזת ולהגיש תביעתו על פי חוק אחר.

נראה כי הגישה הפרשנית בה נקטתי מתיישבת עם גישתו הכללית של בית משפט זה. ראשית, אבהיר כי אין בעיניין עמר כדי לשלול פרשנות זו. באותו עניין נדחה (ללא הנמקה מפורטת) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות על הסף את תביעתו הנזיקית של המערער כנגד המדינה בשל טיפולה במחלת הגזזת ממנה סבל בעלותו ארצה בשנת 1954.

...

סיכום לסיכום, הייתי מציעה לחברי לדחות את ערעור המדינה ברע"א 8345/07 ולקבל את הערעור של המערערים בע"א 9106/07.

בהתייחס לנימוקיה של חברתי השופטת ע' ארבל לעניין העילות המנויות בחוק אציין כי גם אני סבור שעילת התביעה של המערערים אינה באה בגדר "העילות המנויות" בחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הגזזת).

מכיוון שעניין זה אינו נדרש לשם הכרעה בענייננו לאור המסקנה האמורה בדבר עילת התביעה, אציין בתמצית שדעתי היא כי הפרשנות הראויה לסעיף 11 לחוק הגזזת היא זו אשר מונעת כפל תביעות ויוצרת ברירת תביעה.

השופטת נטע רות רקע כללי לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (גז"ז 33929-09-14; השופטת דגית ויסמן), לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מיום 23.6.14 על פי החוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן – החוק לפצוי נפגעי גזזת או החוק).

על פני הדברים, ועם כל ההבנה למצבו של המבקש, נראה כי יש קושי לקבל טענה זו וזאת לא רק נוכח לשון החוק אל גם לאור התכליות והעקרונות העומדים ביסודו של החוק לפצוי נפגעי גזזת, ולאור ההסדרים המיוחדים המקופלים בו, כפועל יוצא מאותם עקרונות וכפי שיוסבר להלן: על פני הדברים, נראה כי נקודת המוצא של החוק לפצויי נפגעי גזזת איננה מקפלת בחובה את ההנחה שאליה מרמז כנראה המבקש, באשר לאחריות משפטית (נזיקית) שבה נושאת המדינה עקב מתן טפול בהקרנות לנפגעי גזזת בתקופה הרלוואנטית.

לעניין זה יש לציין כי הפסיקה שדנה בסוגיה זו בהרחבה, ובהתבסס על חוות דעת מומחים בתחום - לא קיבלה טענה זו שלפיה המדינה פעלה באופן המטיל עליה, באופן גורף, אחריות משפטית (בשל רשלנות) במועד שבו החליטה על הטיפול בהקרנות אצל חולי גזזת בשנות החמישים של המאה הקודמת.

...

הכרעה אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובחומר המצוי בתיק וכן בתיק בית הדין האזורי הגעתי למסקנה כי יש לדחותה.

על רקע האמור, קרי, על רקע תכליתו של החוק ואיפיוניו היחודיים יש קושי לקבל את הטענה של המבקש שלפיה יש לפרש את הוראות הדין העוסק בקביעת שיעור הפיצוי לנפגעי גזזת באופן רחב ולקרוא אל תוכו, בדרך של פרשנות משפטית שמקורה בעקרונות כלליים של "צדק", הנובעים בעיקרם מהיקף האחריות הגורף שהוא מבקש לייחס למדינה – הוראות נורמטיביות שמקורן בדינים אחרים, המאפשרים הגדלה של שיעור הפיצוי בשל פגיעה בהכנסות.

לאור כל האמור לא מצאתי, על פני הדברים, כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי ומכאן שיש לדחות את הבקשה.