הבקשה נידונה לפני הועדה המיוחדת המופקדת על החלטות בעיניין שחרורים מוקדמים של אסירי עולם.
כן הפנה המבקש להחלטת בית משפט זה ברע"ב 7774/13 דקמאק נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.4.2014) (להלן: עניין דקמאק), שבגדרה התקבלה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי תושב הרשות הפלסטינאית והושבה על כנה החלטת ועדת השחרורים בדבר שיחרורו המוקדם.
הלכה מושרשת היא שרשות ערעור על החלטות שעניינן עתירות אסירים ניתנת במקרים חריגים בלבד, שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב (רע"ב 3515/16 ריכטר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (30.6.2016); רע"ב 8526/16 בלילטי נ' ועדת השחרורים, פסקה 9 (18.11.2016)).
...
עם זאת, בנסיבות המקרה מצא בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש חדר לשטחה של מדינת ישראל באופן בלתי חוקי, וביצע בצוותא רצח אכזרי של אזרח ישראלי.
על יסוד האמור קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש טרם הפנים את חומרת מעשיו, וכי בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי חלפה מסוכנותו; ועוד נקבע שדי בזאת על מנת להוביל למסקנה כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק לשחרור מוקדם.
על רקע האמור, העובדה כי לא ניתן לפקח באופן אפקטיבי על המבקש לאחר שחרורו מקבלת משנה חשיבות.
בנסיבות המקרה, ומשלא עלה בידי המבקש להפיג את החשש הממשי ממסוכנותו והסיכון הקיים לציבור משום כך, היעדרה של יכולת פיקוח אפקטיבית על המבקש לאחר השחרור מטה את הכף אל עבר המסקנה שלא ניתן להורות על שחרורו.
מכל אותם טעמים שפירטתי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והתוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.
