בקשת רשות ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים בנכות נפשית

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי נוף הגליל (הנשיא מירון שוורץ; ב"ל 50928-07-23) במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 8.5.23.

דברי המבקשת באמצעות בא כוחה תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "בהתאם לפס"ד על הועדה לתת דעתה לשני עניינים האחד בדיקתו של ד"ר רוזנברג מיום 26.12.19 אשר עליה חוזר בחוו"ד השונות בבדיקה מקיפה שבצע אשר כוללת בין היתר בדיקת רכוז וזיכורן [צ.ל.: זכרון - א.א.] אבחן זיכורן [צ.ל.: זכרון - א.א.] פגום צי[י]ן בוכה מגלה סף גירוי נמוך ואפקט דכאוני חרדתי סמנים של הפרעת היסתגלות עם הפרעה דכאונית ירידה במצב הרוח אובדן היתעניינות אבדן הנעה נתוק עם אנשים אחרים ירידה בסבלנות המומחה מסכם שכל הנ[י]תונים הקליניים א[ש]ר עלו מהמסמכים השונים שתאר בחוו"ד יחד עם בבדיקתו העלו סמים [צ.ל.: סימנים – א.א.] של דכאון מגורי ברמה בינונית כפי שעלה במסמכים, ממצאים אלו של המומחה באים בכפיפה אחת גם עם תעוד רפואי הרב שנעשה מאז אירועים בעבודתה של התובעת וכמו גם ממצאים קליניים כפי שניצפו ע"י ד"ר קירש בחוו"ד סבורים בהתאם לתעוד אמור אצל ד"ר רוזנברג לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבדיקה של הועדה בכינוסה הראשון יולה [כך במקור - א.א.] ואינו מספק אבקש מהועדה לפני סיכום לאור הפער המשמעותי בין בדיקה קלינית של הועדה לממצאים שניצפו ע"י ד"ר רוזנברג כלל מטפלה וד"ר קירש להפנות את המבוטחת לבדיקה אובייקטיבית כפי שה[וו]עדה נוהגת במקרים אחרים בדיקה נוירופסיכולוגית, מכאן גם לעניין שני בפס"ד הועדה בכינוסה הקודם ציינה כי המבוטחת סובלת מבעיות גופניות שונות אשר להן עלולה להיות השפעה למצבה הנפשי לעניין זה מבוטחת ערה לבעיות גופניות שסובלת במהלך שנים, אלא לאור תעוד הנפשי הרב הרי כל מצבה הנפשי החל בעקבות אירועים בעבודתה כאשר ארוע הראושן [צ.ל.: הראשון – א.א.] 1/11 הוא ארוע מכולל [צ.ל.: מחולל –א.א.] כפי שקבע ד"ר ויקטור וארוע אחרון מ 1/14 יחד עם ארוע הנוסף החמירו את [מ]מצבה הנפשי באופן ברור ובעצמם לבעיות גופניות אחרות אין תימוכים [צ.ל.: תימוכין – א.א.] בתעוד רפואי כאלה שהשפיעו על מצבה על ה[ו]ועדה לקבוע מה הנכות הנפשית הכוללת של המבוטח וככל שקיימים מסמכים אובייקטיביים אשר מלמדים על כך חלק מהנכות אינו נוגע לארוע שהוכרו יש לתת היתייחסות לכך. בעניינינו כלל מ[ס]מכים הנפשי מלמדים על קשר הדוק בין אירועים בעבודתה ובין קשר לארוע 2014 למצבה הנפשי ולא ניתן ל[ה]שען על בעיותה הרפואיות שאינם למחלוקת שכאלה תרמו למצב, וקביעתה של הועדה בנוסח עלולות רק מלמדת על כך שהועדה ערה שאין תימכוים [צ.ל.: תימוכין – א.א.] לקשר כזה, סבורים שיש לייחס את מצבה הנפשי לפגיעה על כן נבקש לקבוע נכות בת 20% לצמיתות כפי שחוו"ד ד"ר קירש העלתה וכמו ממצאים הקליניים שעלו מחוו"ד ד"ר ויקטור." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "הועדה עיינה בפס"ד והקשיבה קשב רב לב"כ התובעת ופועלת כדלקמן: הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר רוזנברג מ 9.3.20 וגם בחוות דעת נוספות ומציינת כך בחוו"ד של ד"ר רוזנברג בדיקה מ 26.12.19 צוין שהתובעת מגלה סף גירוי נמוך מצויה במתח רב בוכה אפקט דכאוני חרדתי עצבנות יתר ירידה תפקודית אובדן היתעניינות הפסיקה לי[י]צור קשר עם כל החברים ובני מישפחה, בנוסף מצי[י]ן שקיימת ירידה בריכוז וזכרון. כל הסמנים הללו לא ניצפו בבדיקה הקלינית גם בדרג ראשון וגם בעררים הועדה מציינת כי התובעת נבדקה לאחרונה לפי רישום מתאריך 27.2.22 לאחרונה ע"י פסיכיאטר לפני כחצי שנה לא חזרה למעקב חזרה לעבודה, עובדת בתור פקידה עד 8 שעות ביום לכן כל התיאורים שהתובעת מנותקת חברותית לא ניצפו בבדיקה שבוצעה ע"י הועדה. בנוסף הוועדה מציינת כי התובעת לא נימצאת בקשר עם גורם סטרסוגני שזאת היתה סיבה לארוע לכן אין מקום כעת להפרעות נפשיות שהיו תקופה אשר שנקבעו לה אחוזי נכות בעבר. לגבי קש"ס שצויין בחוו"ד ד"ר רוזנברג הועדה מציינת שנקבע קש"ס בעקבות המצב התובעת זוכתה ב 5% בגין מצב הסתגלותי, אי לכך מבחינה פסיכיאטרית הועדה משאירה החלטה על כנה ודוחה את הערר". המבקשת ערערה על החלטה זו לבית הדין האיזורי.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתיק האזורי ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם ללא תשובת המוסד, להלן אפרט את טעמיי: פסק הדין המחזיר כלל שני חלקים: החלק הראשון – בו התבקשה הוועדה להשלים את חוות דעתה תוך התייחסות לחוות הדעת של ד"ר רוזנברג מיום 9.3.20.

טענת המבקשת לפיה הוועדה לא הייתה רשאית להתייחס לחוות דעת נוספות מלבד לזו של רוזנברג אליה הפנה פסק הדין המחזיר באופן מפורש, דינה להידחות וטוב היה אלמלא הועלתה.

סוף דבר - דין בקשת רשות הערעור להידחות.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים (הנשיאה שרה ברוינר ישרזדה; ב"ל 51803-10-23), (להלן – פסק הדין) מיום 15.2.2024, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.7.2023 (להלן – הועדה).

עוד קבעה הועדה כי "אין רושם של נכות נפשית הקשורה בתאונה הנדונה". בעקבות בקשה להחמרת מצב שהגיש המבקש, ועדה מדרג ראשון מיום 7.6.2018 מצאה כי "אין החמרה שקשורה בתאונה הנ"ל" וקבעה כי "אין נכות נפשית בקשר לתאונה הנ"ל". בועדה לעררים מיום 6.1.2019 נמצא כי "לדעת הועדה לתובע אין נכות נפשית נפרדת, תלונותיו מוסברות ע"י פגיעת ראש בעברו ותגובה נפשית תואמת ללקות זו". מכך נקבע, כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש.

...

המבקש נבדק על ידי הוועדה ובדיקה זו העלתה ממצאים הנובעים ממצבו הכללי, בשל כך הגיעה הוועדה למסקנה, כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש בעקבות התאונה בתחום זה. ביחס להחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי נקבע, כי אין חולק כי מצבו של המבקש מורכב ובשל כך נקבעה לו נכות בשיעור של 20% בגין "מצב אחרי חבלת ראש עם דימום תת עכבישי שנספג במלואו בבדיקת מעקב". הוועדה הייתה ערה לתיעוד הרפואי של המבקש והסבירה שהדמם התת עכבישי ממנו סבל המבקש בגין נפילתו בעבודה נספג במלואו מבלי שהותיר סימנים של משקעי דמם ישנים או סימני התרחבות חדרי המוח המשניים.

אין בידי לקבל טענה זו, שכן הוועדה הסבירה בחלק הראשון של המשפט, כי "הבדיקה הנוכחית והנתונים שהתקבלו מהמסמכים הרבים אין[ם] תומכים בקיום של הפרעה פוסטטראומטית". דברים אלו מתחזקים גם לנוכח קביעת הוועדה בעניין הליקוי הנוירולוגי שאליו אתייחס בהמשך.

אין בידי לקבל את טענת המבקש ביחס להחלטת הוועדה בתחום הנוירולוגי לפיה, פרוטוקול הוועדה מונה שפע של קביעות רפואיות מבלי ליתן הסבר , עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה הסבירה כי "לאור האמור התמונה הכוללת שעולה הינה: אפילו בסמוך לתאונה בדוח נוירוקוגניטיבי לא הודגמה שארית המשנית לפגיעה חבלתית ולדמם המוגבל ממנו סבל. האופי של תלונותיו בתחום קוגניטיבי כיום לא עולה בקנה אחד עם מצב בתר חבלתי אלא מאפיים [צ"ל מאפיין] מכלול רחב של גורמי סיכון רפואיים מהם סובל. על כן הוועדה קובעת כי [את] מכלול תלונותיו על החמרה בתחום נוירולוגי לא ניתן לקשור לתאונה הנדונה. הוועדה מדגישה ומציינת כי זאת הייתה גם דעתם של רופאים בהדסה שעקבו וקיימו רצף מעקב בשנים 2016-2018". כפי העולה מדברים אלו ספק אם הנכות הנוירולוגית שנקבעה למבקש ב 2012 בעינה עומדת.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופטת רחל בר"ג-הירשברג; ב"ל 37056-08-23) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מיום 27.6.23.

דברי המבקש מפי בא כוחו תועדו בפרוטוקול כך: "יש ערעור מוסד ושלנו, מערערים על תקנה 15 אנו טוענים שהיה צריך להפעיל תקנה 15 במלואה. ערר מוסד על קשר סיבתי, העניין נדון בבית הדין והכירו בקשר סיבתי, יש פסק דין, מציג מסמכים. הפעילו תקנה ברבע, עבד שנים באינסטלציה אצל אותו מעביד, איבד ראיה בעין שמאל לגמרי ונשארה בעיה נפשית לא מסוגל להיתמודד עם הליקוי, המעביד פיטר אותו וכתב מפורשות שלא יכול לעסוק באינסטלציה בעין אחת. המעביד כותב בגלל מצב בריאות ונשפי [צ.ל.: נפשי - א.א.] ושהמצב ישתפר יקבלו אותו חזרה, יש אובדן מיקצוע. יש להפעיל תקנה 15 במלואה." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "מדובר בתובע אשר נפגע ע"י חומצת מלח שנכנסה לעין. התובע פנה לטפול בשע"צ ב13.1.20, במידה והיה מדובר בכוויה קשה בעין עקב החומצה לא היה התובע משתהה עד הפניה לחדר המיון. לאור זאת סביר שהפגיעה בפנייתו לחדר המיון הייתה עקב הופעת הרפס של העין, מחלת ההרפס אינה קשורה כלל בארוע התאונה והיא זו שגרמה להתפתחות ליקוי הראיה ואף לנכות הנפשית בעקבותיה. גם תעודות המחלה המצורפות לתיק הנן לאחר שאובחן ההרפס שלדעת הועדה אינה תולדה של הארוע הנידון. לאור האמור לעיל ערר המוסד מתקבל, הועדה דוחה קשר סיבתי בין תלונות התוסע [צ.ל.: התובע - א.א.] לתאונה הנדונה. אין נכות בגין התאונה הנדונה, דיון בתקנה 15 התייתר." המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האיזורי (ב"ל 3074-11-22).

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתיק האזורי ובכלל החומר שבתיק, ועל אף שער אני לסבלו של המבקש, אין לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור.

טענת המבקש כי קביעת הוועדה בנוגע לשני התרחישים אינה הגיונית ומתעלמת מעובדות מהותיות דינה להידחות בהיותה חותרת תחת שיקול דעתה הרפואי – מקצועי של הוועדה, אשר בית הדין כלל אינו מוסמך להתערב בה. בנוסף, הוועדה התייחסה לעובדות עליהן מצביע המבקש והסבירה שהתמונה הקלינית היא ש"אופי ההדבקה בהרפס הוא כזה שמתבצעת הדבקה שקטה זמן רב לפני התפרצות המחלה".

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.6.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר קיבלה ערר המערער וקבעה לו 5% נכות יציבה מיום 1.4.2023.

טענות הצדדים – המערער טוען, כך: הוועדה טעתה בהערכת נכותו הנפשית; הפוסק הסכים כי הארוע השפיע על יכולת הנהיגה וגורם לתגובה המנעותית בשל מצב חרדתי, אך במסקנות נקבעה נכות נפשית ללא נימוק כלשהוא ותוך שימוש בסעיפים לא מתאימים; הוועדה לא התייחסה לכך שהוא נמצא במעקב פסיכיאטרי אינטנסיבי, גם במרפאה לבריאות הנפש וגם אצל ד"ר סברה; הוועדה גם לא התייחסה לטפול התרופתי הפסיכיאטרי הקבוע שהוא נוטל; הוועדה טעתה בהערכת נכותו האורטופדית והתעלמה מכך שהוא עדיין סובל מהגבלה בתנועות כף יד ימין, וגם מכך שהוא זקוק לניתוח נוסף לאור המצאות גוף זר בכף היד; יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

...

לסיכום – החלטת הועדה ניתנה לאור הממצאים הקליניים שנמצאו על ידה בעת בדיקת המערער ולאור הכלים, הידע והסמכות המקצועית שלה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם משפטי להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

השופט אילן סופר לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם; ב"ל 26540-05-23), (להלן – פסק הדין) מיום 13.2.2024, בו היתקבל באופן חלקי ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.04.2023 (להלן – הועדה).

בפסק הדין המחזיר, השלישי במספר, מיום 11.7.2022, שניתן בהסכמה, נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה בהרכבה הקודם על מנת שתעיין בשנית במסמך מיום 25.4.2021, במרשמי תרופות הקלונקס, המירו והטרזודיל ותבחן האם יש בכך כדי לשנות מהחלטתה בעיניין שיעור הנכות הנפשית.

בעיניין התחום הנפשי נקבע, כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה שכן ההחלטה נהירה ומובנת גם למי שאינו רופא במקצועו ומתכתבת עם הוראות פריט הליקוי שנקבע על ידי הועדה ועם הוראות פסק הדין המחזיר וככל שהמבקש סבור כי חלה החמרה במצבו, פתוחה בפניו הדרך לפעול בהתאם לדין בעיניין זה. כמו כן, המבקש חוייב בתשלום הוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח. על פסק דין זה של בית הדין האיזורי הוגשה בקשת רשות העירעור המונחת לפני.

...

מסקנת הוועדה לאור ממצאיה של ד"ר נוביק היו, כי "לאור הממצאים הללו, ניתן להעריך כי מדובר בהפרעת הסתגלות קלה התואמת את אחוזי הנכות שנקבעו בוועדה הקודמת". הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר גם ביחס לחלק השני שהוא בחינת הטיפול התרופתי הספציפי וקבעה כי "שימוש בתרופות אלה הם בעיקר להפרעות שינה והרגעה". אין בידי לקבל את טענות המבקש המתייחסות להתאמת סעיף ליקוי על ידי הוועדה, שכן הוראות סעיף 34(ב) מתייחסות להפרעות חרדה והסתגלות ברמות שונות ולהפרעות נוספות.

אשר לטענות המבקש ביחס ליעודן של התרופות שהיה על הוועדה לבחון במסגרת פסק הדין המחזיר, אין בידי לקבל טענות אלו.

סוף דבר – הבקשה נדחית.