בקשת רשות ערעור על החלטת התמחרות בפירוק שיתוף

בבית המשפט העליון בע"ם 9203/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: רחל שוימר נ ג ד המשיבים: 1. הלל מצליח 2. יצחק בן חמו 3. סימונה פרץ 4. יעקב בן חמו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.10.2023 בעמ"ש 11592-09-23 שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' שילה; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשת: עו"ד עודד הוכהאוזר ][]החלטה

במישור המעשי, בית המשפט לעינייני מישפחה הורה כי הצדדים רשאים להשלים הליך של פירוק שתוף בהתמחרות פנימית תוך חודשיים, וכי אם ניסיון זה לא יצלח, פירוק השתוף יושלם בהליך של כנוס נכסים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

ביום 10.4.2019 קבע בית משפט השלום כי הכלל הינו שמכירת נכס במסגרת פירוק שתוף תיעשה בדרך של היתמחרות פומבית, בעוד היתמחרות פנימית היא החריג נוכח השאיפה להגן על המיעוט מפני הרוב.

וזה נוסח ההחלטה: "הנתבע (המבקש) רשאי להפקיד את הערבות הבנקאית שהיא תנאי לקיומה של ההתמחרות (הפנימית) עד ליום 3.6.2020. ככל שתופקד הערבות עד מועד זה, ההתמחרות הפנימית תתקיים במועדה. במידה ועד למועד זה לא תופקד הערבות, רשאי התובע (המשיב) להשלים את עסקת רכישת חלקו של הנתבע (המבקש) בלא צורך להמתין. הכונס יודיע ביום 4.6.2020 אם הופקדה הערבות הבנקאית על ידי הנתבע (המבקש), או מי מטעמו". על החלטה זו הגיש המבקש ביום 3.6.2020 את בקשת רשות העירעור שבכותרת, ועימה בקשה לעיכוב ביצוע.

...

ביום הגשתה (3.6.2020) ניתנה החלטתי כדלקמן: "1. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש וכדי למנוע מצב בלתי הפיך, אני מורה על צו ארעי במעמד צד אחד כמבוקש..., וזאת עד מתן החלטה אחרת אך בכל מקרה לא יאוחר מיום 10.6.2020.

כך אמנם קבעתי בצו הארעי עליו הוריתי ביום 3.6.2020 (לנוסח החלטתי ראו: פס' 7 לעיל).

ביום 14.7.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא כדלקמן: "אני קובעת ישיבת קדם משפט לצורך היתמחרות בין הצדדים בפקוח בית המשפט ביום 24.10.22 בשעה 10:00". טענות המבקש בבקשת רשות העירעור המבקש חזר בבקשת רשות העירעור על טענותיו שהובאו בבקשה קמא מיום 29.6.22, והוסיף כדלקמן: טעה בית משפט קמא עת חסם את דרכו של המבקש מקבלת סעד שפורט באופן ברור בכתב תביעתו.

בהחלטה קמא מיום 3.7.22, לא נימק בית משפט קמא את ההחלטה ולא הבהיר מהי סיבת דחיית הסעד העקרי של תובענת המבקש –מתן צו פירוק שתוף; כן לא ניתנה החלטה כלשהיא בבקשת המבקש למינוי כונס נכסים ואך נקבע כי הצדדים ימשיכו בהתמחרות כפי שנקבע, שהיא בבחינת תוצאה בלתי רצויה מצד המבקש.

...

ביום 14.7.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא כדלקמן: "אני קובעת ישיבת קדם משפט לצורך התמחרות בין הצדדים בפיקוח בית המשפט ביום 24.10.22 בשעה 10:00". טענות המבקש בבקשת רשות הערעור המבקש חזר בבקשת רשות הערעור על טענותיו שהובאו בבקשה קמא מיום 29.6.22, והוסיף כדלקמן: טעה בית משפט קמא עת חסם את דרכו של המבקש מקבלת סעד שפורט באופן ברור בכתב תביעתו.

מעבר לצורך, אף אם נדון בטענות המבקש שהופנו כלפי שתי ההחלטות קמא הנ"ל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בכל הקשור לבקשת המבקש למינוי כונס נכסים למכר הנכס, חרף העובדה כי בית משפט קמא לא דן בה בהחלטו מיום 3.7.2022, סבורני כי אין מקום למינוי כונס נכסים בתיק קמא, שעה שנראה כי עסקינן בפירוק שיתוף בנכס שאיננו מורכב או מסובך, ואין צורך להכביד על הצדדים בהוצאות בנדון.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

ביום 14.7.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא כדלקמן: "אני קובעת ישיבת קדם משפט לצורך היתמחרות בין הצדדים בפקוח בית המשפט ביום 24.10.22 בשעה 10:00". טענות המבקש בבקשת רשות העירעור המבקש חזר בבקשת רשות העירעור על טענותיו שהובאו בבקשה קמא מיום 29.6.22, והוסיף כדלקמן: טעה בית משפט קמא עת חסם את דרכו של המבקש מקבלת סעד שפורט באופן ברור בכתב תביעתו.

בהחלטה קמא מיום 3.7.22, לא נימק בית משפט קמא את ההחלטה ולא הבהיר מהי סיבת דחיית הסעד העקרי של תובענת המבקש –מתן צו פירוק שתוף; כן לא ניתנה החלטה כלשהיא בבקשת המבקש למינוי כונס נכסים ואך נקבע כי הצדדים ימשיכו בהתמחרות כפי שנקבע, שהיא בבחינת תוצאה בלתי רצויה מצד המבקש.

...

ביום 14.7.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא כדלקמן: "אני קובעת ישיבת קדם משפט לצורך התמחרות בין הצדדים בפיקוח בית המשפט ביום 24.10.22 בשעה 10:00". טענות המבקש בבקשת רשות הערעור המבקש חזר בבקשת רשות הערעור על טענותיו שהובאו בבקשה קמא מיום 29.6.22, והוסיף כדלקמן: טעה בית משפט קמא עת חסם את דרכו של המבקש מקבלת סעד שפורט באופן ברור בכתב תביעתו.

מעבר לצורך, אף אם נדון בטענות המבקש שהופנו כלפי שתי ההחלטות קמא הנ"ל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בכל הקשור לבקשת המבקש למינוי כונס נכסים למכר הנכס, חרף העובדה כי בית משפט קמא לא דן בה בהחלטו מיום 3.7.2022, סבורני כי אין מקום למינוי כונס נכסים בתיק קמא, שעה שנראה כי עסקינן בפירוק שיתוף בנכס שאיננו מורכב או מסובך, ואין צורך להכביד על הצדדים בהוצאות בנדון.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

כן צוין כי לצדדים תהיה אפשרות להסכים על פירוק השתוף בדרך של היתמחרות פנימית עד ליום 1.6.2023; וכי ככל שלא יסכימו עד למועד זה – פירוק השתוף ייעשה בדרך של מכירה לצד שלישי.

בהקשר זה, מדגישים המוכרים כי החלטת בית משפט קמא להעתר לבקשה עומדת בנגוד לפסק הדין המוסכם – שכן היא אינה מאפשרת את פירוק השתוף בין הצדדים בדרך שנקבעה; והיא אף מנוגדת לתקנת הציבור, מאחר שהיא סותרת את הכלל לפיו כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לידרוש את פירוק השתוף.

הרוכשים מצידם טוענים כי יש לדחות את בקשת רשות העירעור, וסומכים את ידיהם על החלטת בית משפט קמא.

...

בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמות אשר ייתרו את ההליך נכון לאותה עת; ועל כן ניתן ביום 21.5.2023 פסק דין מוסכם לפיו טענות הצדדים ביחס לתוקפם של הסכמי המכר שמורות להם, כמו גם הזכות להגיש תביעה מתאימה בהמשך.

הווה אומר – ככל שבסופו של דבר יינתן פסק הדין המורה על אכיפת הסכמי המכר, ברי כי יהיה על תבור להעביר את הזכויות שמכר דלויה לרוכשים בהסכמי המכר ואשר הועברו אליו במסגרת העסקה בינו לבין דלויה בחזרה לרוכשים.

אשר על כן, אני סבורה כי יש לצמצם את צו המניעה הזמני שניתן בהחלטתו של בית משפט קמא כך שיאסור על העברת הזכויות אותן התחייבו דלויה ותבור למכור לרוכשים במסגרת הסכמי המכר לצדדים שלישיים.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, בהתאם לאמור בסעיף 14 לעיל.