הצוים הקודמים
ההליך העקרי הוא תביעה כספית על סך של 10,643,000 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיב ואישתו (בהליכי גירושין), הגב' נעמי אן צימרמן, בגין סכומים שהעביר לפי הטענה למשיב ולאישתו כהלוואות לצורך פעילות עסקית, ולא הוחזרו לו. ביסוד התביעה טענות למעשה מירמה ומצגי שוא ונטילת כספי המבקש שלא כדין.
לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהחלטה מיום 23.6.2019 נקבע כי יש "לקבל את הבקשה למתן צו זמני לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ ולהותיר את הצוו הארעי על כנו". בסיפא להחלטה נקבע כי "הצוו יבוטל והמשיב יוכל לצאת מן הארץ בהתקיים התנאים הבאים במצטבר: המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן... וערבות צד ג' של תושב ואזרחי ישראל שהנו חברה בסך 50,000 ₪..." (להלן: "הצוו הראשון").
כב' סגנית הנשיא, השופטת יהודית שבח, קבעה כי הצוו החדש לעיכוב יציאה מהארץ יעמוד בתוקפו עד ליום 12.03.2021, בחלוף שנה ממועד הפקדת הערובה.
בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי כב' השופט עופר גרוסקופף ביום 11.10.2020 (רע"א 6503/20 יעקב (סימו) אלבז נ' אלן ג'פרי פיינבלום).
בנוסף, לאור איומיו הנטענים של המשיב וכן טענתו של המשיב כי הוא נעדר נכסים בארץ די בה כדי לשכנע בקיומו של "חשש סביר שהעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד מאד על ביצועו של פסה"ד".
לקיומה של עילת תביעה- במסגרת ההחלטה בצו הראשון, נקבע כי עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה כנדרש לאותו שלב.
...
אם לא יינתן הצו, ולאור כוונתו של המשיב לצאת את הארץ – שוכנעתי כי העדרו עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסה"ד. עוד, עולה חשש כי המשיב אינו נרתע מאימת הדין ואף יצא מאוקראינה בעת שהיה נתון במעצר בית.
מכל אלו, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ לשנה נוספת או עד תום ההליכים המשפטיים, לפי המוקדם.
לסכומים שננקבו על ידי, אני סבורה, כפי שגם קבעה כב' השופטת בלכר בהחלטתה בצו הראשון, כי הערבויות בסכומים שנקבעו על ידה היו על הצד הנמוך, ואולם היו ראויים בנסיבות כפי שפורטו על ידה ולאור השלב המוקדם של ההליך.
