בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום בבאר שבע בדחיית בקשת "הודאה והדחה"

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון) מיום 26.7.07 בת.א. 15014/06, בגדרו מתבררת תביעת המשיב נגד המבקש על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן – החוק).

לפיכך, מצב של "הודאה והדחה" מתקיים כל אימת ש"נתבע מתגונן בטענה המכילה הודאה בכל עובדות העילה" (זוסמן, בספרו הנ"ל, עמ' 320-321; ע"א 1061/04 עיריית באר-שבע נ' י.י.ר.א. חברה לשירותים בע"מ).

לעומת זאת, "הודאה והדחה" קיימת "כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה" (רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה (5) 193, 195).

ממילא הכחשת סעיפים אלה בכתב ההגנה אינה שוללת את היות הגנת המבקש – לענין החבות – מסוג של "הודאה והדחה" (בסעיף 13 לכתב ההגנה הודה המבקש באמור בסעיף 2 לכתב התביעה, ולכן טענתו בסעיפים 15-17 לבקשת רשות העירעור כי הכחיש את הנטען בסעיף 2 לכתב התביעה אינה מובנת).

...

במצב דברים זה, ומאחר שלגבי ההגנות להן טוען המבקש אין מנוס מהיפוך סדר הבאת הראיות (ראו לעיל פסקה 4), רשאי היה בית משפט השלום להמנע מפיצול מיותר של שלב בירור החבות לשני חלקים – פיצול שבנסיבות המתוארות לא היה גורם אלא להכבדה ולסרבול שלא לצורך – ותחת זאת להורות כי שלב החבות כולו יתברר בהיפוך האמור.

מטעמים אלה נדחית הבקשה.

בבית המשפט העליון רע"א 2453/17 לפני: כבוד השופט מ' מזוז המבקש: יובל שטנדל ,עו"ד נ ג ד המשיבה: עריית ערד בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי) ברע"א 26182-01-17 מיום 14.2.2017 המבקש: בעצמו החלטה

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' פרסקי) מיום 14.2.2017 ברע"א 26182-01-17 בה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופטת א' ליפשיץ) מיום 12.12.2016 בת"א 28956-01-15.

על החלטה זו הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור, בה טען כי בנגוד לקביעת בית משפט קמא, אין הכרח בהודאת הנתבעת בכל עובדות כתב התביעה לצורך קבלת טענת הודאה והדחה, אלא די בהודיה בעובדות העיקריות התומכות בעילת התביעה.

...

לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם העירייה, ביקש המבקש מבית המשפט להפוך את סדר הבאת הראיות כך שהעירייה תחל בהבאת ראיותיה, וזאת על יסוד טענתו להודאה והדחה מצד העירייה, בהתאם לתקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאחר עיון מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת רחל טיקטין עדולם) מיום 23.07.20, בת"א 30326-05-18, ולפיה הורה על דחיית בקשת המבקש בטענתו ל"הודאה והדחה" ובהתאם לכך להפוך סדר הבאת הראיות.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה תוך שקבע בהחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, כי: "על פי הדין, על מנת שייקבע שיש הודאה והדחה, צריך להודות בעובדות המשמשות בסיס לתובענה. בעיניינו הנתבע כופר במרביתן של העובדות. כך למשל כפי שציין ב"כ התובע בתשובתו לתגובת הנתבע לבקשה, ובצדק ציין זאת לטעמי , שלמשל לטענה לא הבנתי את החוזה, לא הבנתי את משמעות האופצייה, יש אספקטים עובדתיים. כפי שאף אני הבנתי טענה זו, הנתבע טוען שלא הבין על מה חתם והטענה משליכה ומצטרפת ליתר טענותיו בגין הוא מבקש לדחות את טענות התובע בדבר זכותו למימוש האופצייה. כאמור לעיל, והדבר ניכר מכתבי הטענות המפורטים שהגישו הצדדים, דומה לכאורה שאין הסכמה כימעט על שום דבר בתיק זה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. אשר על כן החלטתי לדחות הבקשה." במסגרת בקשת רשות העירעור, טוען המבקש כי החלטת בית משפט קמא בטעות יסודה, שכן המשיב 1, הודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה בין אם במפורש ובין אם מכללא, כך למשל טען כי אין בטענת המשיב לחוסר הבנה של סעיף האופציה ובריבוי טענותיו בכתב ההגנה כדי לשלול הודאתו.

...

בית המשפט קמא דחה את הבקשה תוך שקבע בהחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, כי: "על פי הדין, על מנת שייקבע שיש הודאה והדחה, צריך להודות בעובדות המשמשות בסיס לתובענה. בעניינו הנתבע כופר במרביתן של העובדות. כך למשל כפי שציין ב"כ התובע בתשובתו לתגובת הנתבע לבקשה, ובצדק ציין זאת לטעמי , שלמשל לטענה לא הבנתי את החוזה, לא הבנתי את משמעות האופצייה, יש אספקטים עובדתיים. כפי שאף אני הבנתי טענה זו, הנתבע טוען שלא הבין על מה חתם והטענה משליכה ומצטרפת ליתר טענותיו בגין הוא מבקש לדחות את טענות התובע בדבר זכותו למימוש האופצייה. כאמור לעיל, והדבר ניכר מכתבי הטענות המפורטים שהגישו הצדדים, דומה לכאורה שאין הסכמה כמעט על שום דבר בתיק זה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. אשר על כן החלטתי לדחות הבקשה." במסגרת בקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי החלטת בית משפט קמא בטעות יסודה, שכן המשיב 1, הודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה בין אם במפורש ובין אם מכללא, כך למשל טען כי אין בטענת המשיב לחוסר הבנה של סעיף האופציה ובריבוי טענותיו בכתב ההגנה כדי לשלול הודאתו.

ואכן, די בספק עובדתי ולו בפלוגתא אחת מהפלוגתאות שבמחלוקת שלא להיעתר למבוקש.

לאחר שעיינתי בתיק קמא, אף אני סבור שענייננו בהודאה מלאה בכול יריעת המחלוקת המצדיקה את העברת הנטל כפי שביקש המבקש.

לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

בדיון טען ב"כ הבנק, כי מאחר וטענות הנתבע הינן טענות של הודאה והדחה, הוא יסכים שבקשת הרשות להיתגונן תיתקבל, בכפוף לכך שנטל השיכנוע והראייה יעבור לפתחו של הנתבע.

על החלטת בית המשפט השלום בחדרה הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

מאחר וטענת הקזוז נוגעת כולה לטענות שהועלו בתביעה שהוגשה כנגד הבנק בבית המשפט המחוזי, ובהנתן שתביעה זו נדחתה על הסף, הרי שיש בכך כדי להביא לדחייתה של טענת הקזוז, שכן זו למעשה נידונה והוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

...

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 60,852 ₪, בצירוף ריבית בשיעור הריבית המקסימלית שתהיה נהוגה אצל התובע בחשבונות המוגדרים אצלו כקשיי גביה, ואשר תצורף לקרן כמקובל אצל התובע מיום הגשת התביעה (19/5/08) ועד התשלום בפועל.

כן אני מחייב את הנתבע לשלם לבנק את הוצאות המשפט (אגרות), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ביצוע התשלום על ידי התובע ועד התשלום בפועל על ידי הנתבע.

כן ישלם התובע לבנק שכ"ט עו"ד בסכום של 20,060 ₪ (כולל מע"מ), אשר גם הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

בבית המשפט העליון רע"א 4499/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשת: אריאלה אשכנזי נ ג ד המשיב: בנק המזרחי המאוחד בע""מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.5.10 בע"א 1104/09 שניתן על-ידי השופטת ברקאי בשם המבקשת: עו"ד אליאב סורני ][]החלטה

]א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ברקאי) בע"א 1104/09 מיום 17.5.10, בגדריו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט פרסקי) בא' 2959/07 מיום 13.5.09.

הבקשה בבקשת רשות העירעור נטען, כי ערכאת העירעור לא קיימה את חובתה לידון בטענות המבקשת, כי יש להכריע את הדין על פי הכלל של היפוך נטל הראיה, משום גרסת ההגנה בדבר "הודאה והדחה". נטען, כי משלא היה דיון בטענות שונות של המבקשת, נשללה זכות הטיעון ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל.

...

לבסוף נטען, כי ערכאת הערעור לא דנה בטענת המבקשת שחלות עליה הוראות חוק הערבות לעניין "ערב יחיד". הכרעה לא אוכל להיעתר לבקשה.

אין בידי אפוא להיעתר לבקשה.