בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בדבר תצהירים ומועדי דיון

בבית המשפט העליון רע"א 8977/22 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשים: 1. נתנאל אטיאס 2. אסתר לוי וישיובסקי 3. יעקב הורביץ 4. אריאל כהן 5. אבישי יונגר 6. בניה צידון 7. כרמית שמעוני כהן (הולדנגרבר) נ ג ד המשיבים: 1. אלון גורן 2. קרן יוסף חיים בע"מ 3. שלומי דהרי 4. צבי מועלם 5. מנורה חברה לביטוח בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 07.11.2022 בת"א 7137-09-18 שניתנה על ידי כבוד השופט י' דנינו בשם המבקשים: עו"ד מרדכי וייס בשם המשיבים 2-1: עו"ד אלון גורן ][]החלטה

בית המשפט חזר על הכלל בדבר גילוי רחב בשלב המקדמי ומשחק "בקלפים פתוחים", ולא מצא כי הבקשה "מעלה כל טעם עינייני שיש בכוחו להבהיר מדוע יש מקום לדחות את העיון בקלטות", שכן "לא הוברר מדוע דחיית הדיון נידרשת על מנת למנוע פגיעה בחקר האמת ושיבוש ראיות לכאורי [...] או כיצד חשיפת הקלטות [...] תיגרום להתאמת גירסתם של [גורן והחברה] לתוכן ההקלטות". זאת ועוד, נדחתה טענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה דיונית.

וכן נקבע, כי בכל הנוגע לטענת המבקשים בדבר קיומה של הסכמה דיונית בין הצדדים, שהתגבשה בתצהירי גילוי המסמכים שהוגשו מטעמם – הרי שזה לא הוצעה, וממילא לא השתכללה.

נוכח זאת, הוצע לצדדים להגיע להסכמה לחשיפה הדדית של כל ההקלטות והתמלולים שבידיהם תוך 30 יום, והכל בכפוף להסכמה הדדית כאמור; בהחלטה מיום 07.11.2022 בבקשה נוספת מטעם המבקשים למתן תוקף של החלטה לאותו הסדר דיוני, נקבע, כי בשלב זה אין בדעתו של בית המשפט ליתן תוקף שפוטי להסכמות שעניינן גילוי מסמכים, שכן המועד לכך חלף זה מכבר ובודאי שאין להזקק לכך לאחר שהוגשו ראיות – על החלטה זו הוגשה הבקשה שבכותרת; ובהחלטה נוספת מיום 07.12.2022, בהחלטה לעיון מחדש בהחלטה מיום 07.11.2022, נקבע: "בכל ההערכה. תרופתו של בעל דין שאינו שבע רצון מהחלטה שיפוטית, איננה יכולה להיות בדרך של הגשת בקשות נוספות שתכליתן שינוי ההחלטה. ממילא, הובהר – והדברים עולים מפורשות מהחלטת ביהמ"ש העליון – כי אין מדובר בהסדר דיוני. על כן, ברי כי אין ליתן תוקף להסדר שאינו מוסכם, בפרט כאשר בין הצדדים ניטשת מחלוקת האם ההסדר השתכלל. הניסיון של התובעים להיבנות משברי החלטות שניתנו בנתיים, דינו להדחות. אין בהחלטות אלו כל כוונה לקבוע אחרת. ממילא, סרובו של הנתבע 1 להוסיף סנקציה להסכם אינה יכולה להתפרש כשינוי נסיבות מאז ניתנה החלטתי הראשונה בנידון". ובכל אלה אין די – ועתה מונחת לפניי בקשת רשות ערעור שנייה למתן תוקף של החלטה שיפוטית להסדר הדיוני נשוא כל ההחלטות הנ"ל. כאמור – דין הבקשה להדחות.

...

גם לגופן של טענות, אין מקום להיעתר לה. ודוק, כלל הוא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובהן החלטות הנוגעות לסדר ואופן הבאת הראיות, כמו גם למידת הרלבנטיות של הראיות, וערכאת הערעור לא תתערב בהן בנקל (רע"א 3686/18 בלהה נ' טבור הארץ טבריה בע"מ, פסקה 7 (30.05.2018); רע"א 4295/19 מעוז **** חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' חברת פרויקט לוגאנו יהוד בע"מ, פסקה 8 (28.08.2019)).

מכל אלה, כאמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אולם דומני כי בכך די. סוף דבר: הבקשה נדחית אפוא.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים בר"מ 2003/23 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אברהם סאלח עפיפי 2. וליד מוחמד טאהה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 10.1.2023 שניתנה במסגרת ת"צ 12593-05-20 על ידי כבוד השופט מנחם רניאל; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד שי תמר; עו"ד טלי קולודני ][]החלטה

עוד נטען כי תאגיד המים חדל בפועל מנקיטה באמצעי הגביה המתוארים בבקשת האישור עוד לפני שחלפו 90 הימים ממועד הגשת בקשת האישור, וכי חדילה זו הוזכרה בתשובת תאגיד המים לבקשת האישור ונתמכה בתצהיר שצורף לה. הצהרת תאגיד המים על חדילה מהגביה נכללה גם בהודעתו לבית משפט קמא מיום 27.12.2022, שנתמכה אף היא בתצהיר.

"המועד הקובע" הנזכר בסיפא של סעיף 9(ב) לחוק מוגדר בסעיף 9(א) לחוק, באופן הבא: (א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה – תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

כזכור, במסגרת הדיון בבקשת רשות העירעור הקודמת – בקשה שהוגשה נגד החלטת האישור – בית משפט זה הציע לצדדים מתוה פשרה, במסגרתו, מצד אחד, יתקבלו חלק מטענות תאגיד המים לגבי החלטת האישור (שינוי הפרט בתוספת השנייה ומחיקת אחת השאלות המשותפות), ומצד שני, ההחלטה העקרונית בדבר אישור ניהול התובענה כייצוגית תאושר, והדיון יעבור לשלב הדיון בתובענה גופה.

...

העולה מהמקובץ הוא שתאגיד המים היה מודע בזמן אמת לכך שהסכמה למתווה הפשרה משמעה וויתור על האפשרות למסור הודעת חדילה, ולפיכך משניתנה הסכמתו, והמתווה הפך לעובדה מוגמרת בעקבות ההחלטה בבקשת רשות הערעור הקודמת, אין הוא רשאי לחזור בו ממנה.

סוף דבר אשר על כן, הן מהטעם העקרוני והן מהטעם הפרטני, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב) בה נקבע כי המבקשות תגשנה תצהירי עדות ראשית מטעמן בטרם יושמעו עדי המשיב אשר תצהיריהם בחקירה ראשית לא הוגשו.

בעקבות הודעה זו, ביקשו המבקשות מבית המשפט קמא לדחות את מועד הגשת תצהיריהן שלהן עד לשמיעת עדותם הראשית של עדים נוספים אלה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

אי לכך, ומשלא הוגש תצהיר מטעם המשיב, אין די בהודעתו שנמסרה לבית המשפט קמא, ובדברים שכתב בתשובתו לבקשה זו, ולפיהם קיימות סיבות מוצדקות לאי הגשת התצהירים, על מנת לאפשר לבית המשפט לפוטרו מחובת הגשת התצהירים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

בית המשפט קמא הסביר בהחלטתו כי אין בהסדר הדיוני שקבע כדי להפוך את סדר הבאת ראיות זה. אין בידי לקבל קביעה זו. זאת, הואיל ומשמעה של החלטת בית המשפט קמא היא כי עדויות הנתבע יובאו לפני שהתובע הביא את כל עדיו.

הערעור מתקבל.

]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) בפש"ר 1960-03-15, פש"ר 26972-12-21, פש"ר 16339-01-22, פש"ר 16360-01-22 ופש"ר 16378-01-22 מיום 7.11.2023, במסגרתה נקבע כי על המבקש, הנאמן על נכסי המשיב 1, להגיש תצהיר לצורך תמיכה בטענותיו.

אשר לטענות לפיהן הבקשה לחקירת הנאמן נעדרת פירוט באשר לעניינים בגינם מבוקשת חקירת הנאמן, הדגיש בית משפט קמא כי בקשה זו הוגשה במסגרת הבקשה לביטול המכירה, ולפיכך היא מתייחסת אך לאותן מחלוקות מתוחמות שעלו בה. עוד הובהר כי נפל פגם בכך שהבקשה לחקירת הנאמן הוגשה לאחר שהתקיימו דיוני הוכחות בבקשה לביטול המכירה, אך יש להיתחשב בכך שממילא נקבע מועד דיון נוסף לחקירות באותה בקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שמדובר במקרה גבולי, בו ניתן היה לקבל החלטה שונה מזו שקבל בית משפט קמא, אין מקום למתן רשות ערעור.

עסקינן בתצהיר המוגש על ידי בעל תפקיד על פי הוראת בית משפט, על מנת שיוכל להתרשם בצורה טובה יותר בדבר הצורך לאפשר את חקירתו.

...

נוכח האמור, סבורני כי הרף שראוי לאמץ ביחס להגשת תצהירים מטעם בעל תפקיד במענה לבקשות שהוא משיב להן, ובהן נמסרת גרסתו העובדתית, הוא אולי נמוך קמעה, אך אינו שונה מהותית מהרף הרלוונטי במקרים בהם בעל התפקיד הוא מגיש הבקשה.

החייב לא השכיל להבהיר מדוע ראייה זו רלוונטית למחלוקת המתוחמת המונחת בפניי, ומשכך, ונוכח התנגדות הנאמן והרוכש, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לצירוף ראייה.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מן הימים 14.2.2024 ו-26.2.2024 בת"א 34971-11-21, בגדרן נדחו, בהתאמה, בקשת המבקשים לצרוף תצהירי תשובה משלימים, ובקשתם לביטול החלטה הדוחה בקשה זו. תמצית הרקע לבקשה ברקע לבקשה סיכסוך רב שנים בין הצדדים, הנוגע להסכם שנחתם בשנת 2008 לבצוע עבודות פיתוח בפרויקט הרחבה ביישוב ברקן שבשומרון (להלן בהתאמה: ההסכם ו-הפרויקט).

בבקשתם חזרו על הטיעונים שהעלו בבקשתם לצרוף התצהירים המשלימים, והוסיפו וטענו כי בית המשפט המחוזי התיר למשיבה להגיש את ראיותיה "באופן משולב", הן באמצעות תצהירים בכתב והן בעדויות בעל-פה, ולפיכך המועד להגשת ראיותיהם יחול רק בסיום שמיעת עדי התביעה – אז יעמדו לפניהם ראיות המשיבה במלואן.

בהתייחס לטענה לחשיבות הגשת התצהירים המשלימים להוכחת טענות ההגנה, קבע בית המשפט המחוזי כי "לא ברור מדוע הכנת תכנית וביצועה במועד מסויים מצביעים בהכרח על כך שלא ניתן היה לבצע תכנית אחרת במועד מוקדם יותר", וכי ממילא טענה זו הועלתה ונדונה בדיוני ההוכחות באופן שמייתר הבאת ראיות נוספות.

תמצית הטענות בבקשת רשות העירעור בבקשה שלפניי שבים המבקשים, בעקרו של דבר, על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי.

...

בהחלטתו מיום 14.2.2024 – היא ההחלטה העומדת במוקד הבקשה שלפניי – דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לצירוף תצהירים משלימים, בקבעו כי "לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות כה חריגות המצדיקות הגשת ראיות נוספות בעיצומה של שמיעת הראיות. במיוחד כשהדבר יחייב גם מתן זכות תגובה לתובעת, ויביא להארכה וסרבול משמעותיים. לפיכך הבקשה נדחית". בעקבות החלטה זו, הגישו המבקשים "בקשה לביטול החלטה ולמתן זכות תשובה", הפעם תוך תמיכתה בתצהיר, בה ביקשו לבטל את החלטת בית המשפט מיום 14.2.2024 וליתן להם זכות להשיב לתגובת המשיבה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.