לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' שוורץ) בת"א 47302-05-16 מיום 28.01.2024, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לכפור בסמכותו של בית משפט קמא מחמת העדר סמכות בינלאומית, לפי תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).
המשיבות מנגד סברו, כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף, משום שמר איידסון לא הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לפשיטת רגל בדלוור, שקבע כי על התביעה דנן להתברר בישראל, באופן שמקים השתק פלוגתא באשר לשאלת הסמכות.
בקשת רשות העירעור
המבקש מיאן להשלים עם החלטת בית משפט קמא, ומכאן הבקשה שלפניי.
לעניין זה מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא, לפיה בראי אותו נטל 'מקל' שמוטל על התובעות – אזי יש בקביעותיו של פסק הדין בעירעור כדי ללמד על עצם קיומה של ׳שאלה רצינית שיש לידון בה׳, אף ביחס למבקש, באופן שממלא אחר יסוד זה. זאת, בפרט, בשים לב לכך שנקבע בפסק הדין בעירעור, כי יש צורך בליבון הטענה בדבר אי-הפעלת שיקול דעת עצמאי של הדירקטורים.
...
לעניין זה מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא, לפיה בראי אותו נטל 'מקל' שמוטל על התובעות – אזי יש בקביעותיו של פסק הדין בערעור כדי ללמד על עצם קיומה של ׳שאלה רצינית שיש לדון בה׳, אף ביחס למבקש, באופן שממלא אחר יסוד זה. זאת, בפרט, בשים לב לכך שנקבע בפסק הדין בערעור, כי יש צורך בליבון הטענה בדבר אי-הפעלת שיקול דעת עצמאי של הדירקטורים.
בעניין זה סבורני, כבית משפט קמא, כי סוגיית הדין הזר היא סוגיה מורכבת שאין זו העת להכריע בה, במקרה זה, בשלב כה מקדמי.
סוף דבר: הבקשה נדחית, אפוא.