בפסק הדין שניתן לאחר הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתי, קבע בית המשפט המחוזי בנוגע לאותן הסכמות כי ישנו צורך להדרש לסוגיית ההסכמות ולהכריע בעיניין השפעתן על החלטתי.
עולה אם כן ממסמכים שצורפו לבקשת רשות העירעור ושפרטתי כאן, כי התובע ביטל פנייתו הראשונה לקביעת נכות במל"ל (מחודש 8/21), לאחר שהגיע להסכמה עם הנתבעת בדבר מינוי מומחה במסגרת הליך זה.
לאחר שהמומחה שלח לתובע חוות הדעת ציין התובע במייל ששלח לנתבעת ביום 11.5.22 כי פנה
למל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה במל"ל.
דיון בעיניינו היתקיים ביום 22.6.22 ולאחריו ביום 24.6.22 ניתנה החלטה לפיה לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה.
בשל הקביעות השונות, והמחלוקת שהתגלתה בין הצדדים, הללו בקשו את הכרעתי בשאלה- קביעתו הרפואית של איזה גורם מכרעת בעיניינו של התובע - האם חוות דעתו של ד"ר מישוקוב או החלטת ועדות המל"ל, כאשר אין ספק שהחלטת המל"ל ניתנה טרם הוגשה חוות הדעת לתיק.
...
בהמשך לפסק הדין של בית המשפט המחוזי ברע"א 43131-06-23
בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 5.7.23 ברע"א 43131-06-23 (להלן: "פסק הדין") לפיו העניין נשוא החלטתי מיום 17.4.2023 (להלן: "ההחלטה") ישוב לצורך בחינת שאלת קיומן של הסכמות, אליהן הגיעו הצדדים, ניתנת החלטתי להלן:
במסגרת ההחלטה קבעתי, כי בהתאם להלכה שהשתרשה, על הליך זה להתנהל בהתאם לנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי – ס' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, שעה שקביעת המל"ל ניתנה, לפני שהוגשה חוות דעת המומחה לתיק.
· ביום 27.7.22 הגיש התובע ערר למל"ל, אולם הערר נדחה.
אציין כבר כעת כי נוכח מכלול הראיות והנתונים שהוגשו לי, ושלא הובאו בפניי טרם מתן החלטתי המקורית, מצאתי, כי במקרה שבפניי, היתה הסכמה מפורשת לפיה התיק ינוהל לפי ס' 6א' לחוק, דהיינו שחוות הדעת תחייב בכל מקרה.