בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים בעניין תכנית הבראה של מועצה מקומית

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 24938-11-21 אינג' א.א.ע. מהנדסים ובונים בע"מ נ' הממונה על הגבייה במועצה מקומית ריינה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט, סגן הנשיא אשר קולה העותרת אינג' א.א.ע. מהנדסים ובונים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד קייס נאסר ואח' המשיבים 1. הממונה על הגבייה במועצה מקומית ריינה 2. מועצה מקומית ריינה ע"י ב"כ עו"ד שחר טל בלוך ואח' פסק דין

דומה, כי כבר למקרא הסעדים המבוקשים, יש להורות על דחיית העתירה, שכן מה שמתבקש בית המשפט, הוא "לא פחות ולא יותר", מאשר להורות למשיבה לקיים דיון חוזר בחיובי הארנונה של הנכס משנת 2011 ועד היום, וכן לחייב את המשיבה "לערוך מחדש תחשיב לשעור הארנונה שיש להטיל על העותרת לאחר סיווג הנכס כמגורים, לכל השנים...שנת 2011 ועד היום...". בכל הכבוד הראוי, לא אמנע מלהעיר כבר עתה, כי איני יודע כיצד ניתן לתקוף בעתירה מנהלית חיובים מאז 2011, ועד היום? וכיצד ניתן לתקוף בעתירה מינהלית את סיווגו של נכס? חרף האמור, אמשיך בסקירת טיעוניה של העותרת וכדלהלן.

בית המשפט נעדר סמכות עניינית לידון בעתירה, שכן ענינה של העתירה בתקיפת סיווג הנכס וזאת בנגוד לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו- 1976 (להלן: "חוק הערר").

עוד טוענת המשיבה, כי למשיבה מונה חשב מלווה, במסגרת תוכנית הבראה שהושתה על המשיבה על ידי משרד הפנים, וממילא כל הסדר, ככל שנעשה בעבר, והמשיבה כופרת בכך, צריך היה לקבל אישורו של החשב הממונה, דבר שכמובן לא ניתן.

(ב)  על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לעניינים מינהליים".

בבחינה של למעלה מן הצורך אפנה דוקא לפניית העותרת למשיבה מיום 5.6.21 (נספח 11 לעתירה) אשר בה פונה מנכ"ל העותרת לראש המועצה של המשיבה בבקשה כי התעריף של העותרת יהיה של מגורים, או כטענתו "כל מה שרשמתי משלמים לפי תעריף מגורים ושייכים למחוז הצפון – משרד הפנים. למה אני שונה מהם וכולנו עובדים עם אותו משרד בריאות באותם תנאים. מן הצד והיושר שהמוסד שלנו ימשיך לקבל אותו יחס ואותו תעריף ארנונה (מגורים) כמו כולם ואנחנו בדיוק נותנים אותו שירות לקשישים. אני סומך על היושר והצדק שלך מר גמיל שהתעריף של הארנונה (מגורים) יימשך כמו שאר המוסדות באיזור שלנו". הינה כי כן, אך ברור הוא שהעותרת יודעת שהיא מחויבת בחיוב שונה מבתי האבות האחרים, וזאת למצער ביום 5.6.21(!), שלא לומר הרבה קודם לכן.

אשר לנספח 8 לעתירה שהנו, ככל הנראה, חלק מפרוטוקול (לא ברור של איזה גוף) והנושא תאריך 5.1.19 וכותרתו "ישיבת עבודה בעיניין בית חולים סיעודי". אקדים ואומר, כי גם נכון למועד זה (5.1.19) לא שונה הסווג של הנכס מושא העתירה, שהרי בגוף ההחלטה נאמר כך - "לאחר דיון ארוך ומוקלט בין חברי המועצה שהוסמכו לידון בעיניין זה לבין נציגי בית חולים הגליל ובהיתחשב להליכים רבים שהיו עד לדיון זה המלצת גמיל בראנסי:

...

סוף דבר אחרית דבר בראשיתו, ספרי המועצה מהווה כראיה לכאורה, ראיה זו לא נסתרה, ומשך איני נדרש לגובה החוב.

אשר לעיקרה של עתירה, בשאלת הסיווג, הרי שדינה של טענה זו להידחות, הן על הסף, בגין שיהוי, הן בגין ונקיטת הליך לא נכון, והן לגופה, והכל כמפורט לעיל.

משכך אני מורה על דחיית העתירה, ומחייב את העותרת לשאת בשכ"ט ב"כ המשיבה, הן בגין דחיית העתירה והן בגין דחית הבקשה לצו ביניים, סך של 30,000 ₪ הכולל בחובו מע"מ כחוק.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מינהליים עע"ם 8223/07 בפני: כבוד השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אפריים היים נ ג ד המשיבה: מועצה אזורית דרום השרון צד קשור: היועץ המשפטי לממשלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בתיק עת"מ 2578/06 מיום 2.9.2007 שניתן על ידי כבוד השופטת נורית אחיטוב תאריך הישיבה: י"א בסיון התשס"ט (3.6.2009) המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד דרור אפשטיין בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד יוכי גנסין ][]פסק-דין

במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004) (מס' 2), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האיחוד) נקבע כי המועצה המקומית תאוחד עם המועצה האזורית דרום השרון – היא המשיבה בעירעור שלפנינו (להלן: המשיבה או המועצה האזורית).

המשיבה כרשות מאוחדת החליטה לאמץ לגבי הנכס בשנת 2004 את שיטת החישוב הקודמת של המועצה המקומית והוטלה על ביתו ארנונה בהתאם.

לטענתו, שלא כפי שטענה המשיבה, צו הארנונה של המועצה המקומית אינו פוקע מעצמו אלא תוקפו עד לקבלת החלטה בנושא זה. בעניינינו המשיבה אכן החליטה על פי סמכותה על הטלת צו הארנונה שלה, אלא שהיא ביקשה להוסיף עליו גם ארנונת ועד מקומי.

אשר לטענות המערער כי המשיבה לא נתנה לועד המקומי היזדמנות להשמיע טענותיו לגבי הטלת ארנונת ועד מקומי כפי הנידרש בסעיף 133 לצוו המועצות האזוריות וכי לא אושר תקציב לועד המקומי הרי שטענות אלה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי, בין היתר, בהעדר הוכחה ובכך לא ראיתי הצדקה להתערב.

...

הערר נדחה על הסף תוך שוועדת הערר קובעת כי אין לה סמכות לדון בטענות המערער.

אינני מקבלת טענה זו. המערער מסתמך על כך שבשנת 2004 הוטלה עליו ארנונה.

סוף דבר בעניין החברה לכבלים קבע השופט זמיר כי הכלל "ברומא התנהג כרומאי" חל גם בתחום הארנונה.

בענייננו ניתן להוסיף כי "כל הדרכים מובילות לרומא". כלומר, בכל נתיב שנבחר יש לדעתי להגיע למסקנה כי דין הערעור להדחות וכך אציע לחבריי לקבוע.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"ם 6383/13 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז המערערת: רות פורברג נ ג ד המשיבה: המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' סגן הנשיא י' גריל) בת"מ 19614-04-12 מיום 8.8.2013

תאריך הישיבה: ג' בניסן התשע"]ה (23.03.2015) בשם המערערת: עו"ד חיים פינץ בשם המשיבה: עו"ד אריאל פישר; עו"ד דן נחליאלי ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: ביום 4.3.2004 החליטה מועצת המשיבה על תוספת ארנונה, שקבלה את אישור השרים ביום 8.8.2004.

בית המשפט נתן משקל גם לעובדה שבמועדים הרלוואנטיים, הייתה המשיבה מצויה במסגרת "תכנית הבראה". נקבע כי כאשר מדובר באישור העלאה חריג בתעריפי הארנונה, בעת שהרשות נימצאת בתכנית הבראה, כפי שהיה בעניינינו לגבי הבקשה להעלאת תעריף הארנונה בשנת 2005; וכשתכנית ההבראה אף צורפה לבקשה לאישור ההעלאה משנת 2005 – הרי שאישור זה מהוה "קו פרשת מים", המסדיר מכאן והלאה את צוי הארנונה של המשיבה.

...

החלטנו אפוא לדחות את הערעור בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הואיל והלכה אחרונה זו ניתנה לאחר שניתן פסק הדין קמא, האחרון לא נדרש לה וממילא גם אנו לא נרחיב בכך מעבר להערה קצרה זו. הערעור נדחה אפוא.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ד' בניסן התשע"ה (‏24.3.2015).

בבית המשפט העליון עע"מ 4558/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון המערערת: מועצה מקומית כפר מנדא נ ג ד המשיבה: תיור וסיור ה.ס. הגליל בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"מ 28326-10-16 מיום 1.5.2022 שניתן על ידי כב' השופט מ' רניאל בשם המערערת: עו"ד תמים עבד אלחאלים בשם המשיבה: עו"ד מוחמד סייד-אחמד ][]החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט מ' רניאל) ב-ת"מ 28326-10-16 מיום 1.5.2022, במסגרתו חויבה המערערת בתשלום פיצוי בסך של 478,862 ש"ח למשיבה.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה על הסף, אך בית משפט זה (עע"מ 1270/17 תיור וסיור ה.ס. הגליל בע"מ נ' מועצה מקומית מנדא (22.4.2018)) קיבל את העירעור על פסק הדין והורה לבית המשפט המחוזי לידון בטענות לגופן.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי טענות המערערת על מצבה הכלכלי העגום ועל תכנית ההבראה נטענו "בעלמא" וללא סימוכין או אסמכתות.

בעניינינו, טענות המערערת במישור מאזן הנוחות ממוקדות במצבה הכלכלי שלה, שהרי היא כלל לא טענה כי לא תוכל לגבות בחזרה את כספה מהמשיבה, היה ותזכה בעירעור.

אולם נפסק זה מכבר, כי טענה זו נידרשת להתמך בתשתית ראייתית מוצקה המציגה את המצב הכלכלי הנטען לאשורו (עע"מ 3723/21 רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים נ' עריית אשקלון, פסקה 7 (28.7.2021)) – ואילו טענת המערערת נטענה ללא סימוכין כנדרש ומבלי שהועמדה לה תשתית ראייתית מספקת.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

בהינתן האמור, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערת באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום חדרה תא 2503/06 חסן מוחמד עלי המועצה המקומית כפר ג'ת פסק דין

המועד הנטען נקבע בהסתמך על סע' 12(א) לחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003 ו-2004)(מס' 2), תשס"ג – 2003, וכן על מועד הבחירות לרשות המאוחדת, שלטענת הנתבעת, נערכו ביום 28.10.03.

כך ערער התובע בבית המשפט המחוזי בחיפה על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט השלום בחדרה (ע"פ (חי') 2726/02).

התובע הגיש בר"ע לבית המשפט העליון, וכב' השופטת דורנר סירבה להתערב בעונש או לעכב את ביצועו (רע"פ 1260/03).

אי לכך, עתר התובע לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה למתן צו כנגד הנתבעת, הועדה המקומית לתיכנון ובניה עירון וכן כנגד הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז חיפה למתן צו המורה להן ליתן טעם מדוע לא תפעלנה לאישור או להפקדה של תוכנית ענ/225 או ענ/724 (עתמ' 1233/03) וכן הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד צו ההריסה (בש"א 820/03).

מטעם הנתבעת הוגשו התצהירים של ד"ר מוחמד אבו פול, שכיהן בעבר כראש המועצה המקומית ג'ת, של עו"ד חוסאם אבו פול, היועץ המשפטי של הנתבעת ואשר שימש גם כיועץ המשפטי של מועצה מקומית ג'ת עובר לאיחודה עם מועצה מקומית באקה אל גרביה, וכן של אינג' עבד אלרזאק שמאליה.

בעוד ההחלטה על עיכוב ביצועו של צו ההריסה עומדת בתוקפה, הגיעו למקרקעין נציגי הועדה המחוזית והרסו את המבנה על סמך צו הריסה מינהלי שהוצא על ידה.

בית המשפט העליון קבע בעיניין רוטברד כי לעניין "היגד השווא הרשלני" קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין רשות מקומית ורשות תיכנון מקומית ועובדיהן כלפי הציבור הפונה אליהם לקבלת מידע.

בנוסף, משלא תקף התובע את פעולות הנתבעת באופן ישיר בבית המשפט לעניינים מינהליים, הרי שאין מקום לתקיפה עקיפה של החלטותיה בבית משפט זה, ויש לקבל את ההנחה כי חזקה על הרשות שהיא פועלת כדין.

...

סוף דבר 73.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכר טירחת עו"ד בסך של 40,000 ₪, בצרוף מע"מ. ניתן היום, כ"ז תשרי תש"ע, 15/10/2009, בהעדר הצדדים.