בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א. בן-דור) מיום 4.4.24 שניתנה בת"א 60566-03-24, ולפיה נדחתה הבקשה למתן סעד אירעי- צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לחלט שלוש ערבויות בנקאיות בסכום מיצטבר של 517,946 ₪ שניתנו במסגרת ביצוע שני פרויקטים לבנייה.
ביום 4.4.24 הגישה המבקשת תביעה לבימ"ש קמא- תביעה שכותרתה "כספית, חוזית, נזיקית, עשיית עושר ולא במשפט, צו אל תעשה, צו הצהרתי", כאשר סכום התביעה הועמד ע"ס 1.5 מש"ח.
בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה "בהולה" ובמעמד צד אחד, למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה לחלוט את הערבויות שניתנו לה.
החלטת בימ"ש קמא-
המדובר בבקשה שניה למתן סעד זמני אירעי, שנוסחה כבקשה למתן צו מניעה למרות שמשתמע מהבקשה כי היה צריך לבקש צו עשה.
המחלוקת בין הצדדים היא לעניין התקיימות תנאי עסקת היסוד וערבות בנקאית אוטונומית מנותקת מעיסקת היסוד ובלתי תלויה במערכת היחסים שבין הצדדים; אין למבקשת כל טענה החותרת תחת היות הערבויות הבנקאיות עצמאיות; המבקשת שימשה כקבלן משנה לבצוע עבודות גמר בשני הפרויקטים, והיא הפרה את ההסכמים תוך שהיא מסיבה למשיבה נזקים עצומים; המבקשת מיתחמקת מלפרוע את חובותיה ומימוש הערבויות הוא הדרך היחידה העומדת למשיבה להפרע מהמבקשת בגין הפרת התחייבותיה; לא הוכחו התנאים המצדיקים מתן הצוו; הערבות בסך של 250,000 ₪ (שלא צורף כתב הערבות בהליך קמא) כבר חולטה ומדובר במעשה עשוי.
...
מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות: ההחלטה מנומקת ואין מקום להתערב בה; ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה; אין מחלוקת כי המדובר בערבויות בנקאיות אוטונומיות.
דיון והכרעה-
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי לדחות את הבקשה ע"פ תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 שכן אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה, הממצאים שנקבעו בה תומכים במסקנה המשפטית, ולא נמצאה טעות שבחוק.
לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.