בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות בדבר דחיית אישור פסק בוררות

בית המשפט המחוזי בחיפה 26 נובמבר 2017 רע"א 44408-09-17 מי הגליל - תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ נ' חליחל בפני כב' השופט רון שפירא, נשיא מבקשת מי הגליל - תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אניס קיס משיב עבדללה חליחל ע"י ב"כ עו"ד נזיה אבו ריא ואח' פסק דין

הרקע לבקשה למתן רשות העירעור: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר נדים מורני) מיום 5.9.17 בת.א. 51415-06-17, לפיה נעתר בימ"ש קמא לבקשת המשיב והטיל עיקול זמני על כספים של המבקשת אצל צד שלישי, בנק לאומי לישראל בע"מ. המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 2,178,942 ₪.

כן טוענת המבקשת כי יש לדחות טענות המשיב בדבר אי תחולת הוראות כרך א' מהנימוקים שפורטו בבקשת רשות העירעור.

נטען כי החלטת בימ"ש קמא מיום 7.11.17 בעיניין קיומו של הסכם הבוררות מחזקת אף היא את טענת המבקשת כי לא רק הסכם הבוררות חל בין הצדדים אלא כל הוראות כרך א', לרבות ההוראות שמתנות כל תשלום חשבון כספי לאישור הסופי של המילת"ב. נטען כי דרישת אישור כל חשבון על ידי המילת"ב כתנאי לתשלומו מעוגנת לא רק בהסכמים החתומים בין הצדדים אלא גם משתמעת מהיתנהגות הצדדים בפועל במהלך ביצוע הפרויקט.

...

הרקע לבקשה למתן רשות הערעור: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר נדים מורני) מיום 5.9.17 בת.א. 51415-06-17, לפיה נעתר בימ"ש קמא לבקשת המשיב והטיל עיקול זמני על כספים של המבקשת אצל צד שלישי, בנק לאומי לישראל בע"מ. המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 2,178,942 ₪.

המבקשת הגישה לבימ"ש קמא בקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל וטענה כי יש לדחות את הבקשה לעיקול זמני על הסף או לדחות אותה גופה מאחר שאינה מקיימת את התנאים שנקבעו בדין להטלת עיקול זמני.

בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להתערב ולקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

על כן, לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול צו העיקול הזמני שהוטל על נכסי המבקשת הנמצאים בידי בנק לאומי לישראל בע"מ. יצוין כי אם בהמשך ניהול הבוררות בין הצדדים, יתבהרו הטענות העובדתיות בדבר הכספים השנויים במחלוקת לטובתו של המשיב, יוכלו המשיב להגיש בקשה חדשה בהליך הנכון ולעתור לעיקול נכסים.

על כן, כאמור, אני מורה על ביטול צו העיקול הזמני שהוטל על נכסי המבקשת הנמצאים בידי בנק לאומי לישראל בע"מ. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בהליך שבפני בסכום כולל של 4,500 ₪ שישולם עד ליום 15.12.17 שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עניינה של החלטה זו בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטה של בית משפט השלום בקריות (כב' הש' ארדמן) מיום 4/3/21, המחייב את המבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 9,000 ₪ להבטחת שכרו של הבורר והוצאות עדים שברצונו לזמן בהליך בוררות המתנהל בין הצדדים, במסגרת בקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו. א. תמצית העובדות בקליפת אגוז הצדדים הגישו תביעה ותביעה שכנגד במסגרת ת.א (קריות) 19161-03-17, שעניינן טענות המבקש לליקויי בניה בעבודתם של המשיבים בביתם של המבקש ורעייתו, גב' מאיה קויפמן (להלן בפרק זה גם: המבקשים), בכרמיאל.

המבקש בתגובתו עתר לדחיית בקשת המשיבים מכל וכל, בטענה כי היא נועדה להטעות את בית המשפט ולהשחיר את פניו של המבקש; לטענתו, הבורר הוא זה אשר לא קידם את הליך הבוררות, לא זימן עדים על אף ששכרם שולם, ולא עמד בתקופה שהוקצבה לו בפסק הדין מיום 22/5/20 להשלמת פסק הבוררות.

לטענתו היה על הבורר ליתן את פסק הדין במועד, ללא קשר לתשלום שכר טירחתו, וכי המבקש כלל לא עיכב את הליך הבוררות, היה נכון להתייצב בכל זמן לדיון בפני הבורר, אולם הבורר לא קבע מועד לדיון למרות שאושר למבקש לשלם את שכר טירחתו בשני תשלומים.

לטענתם, גם ניסיונו של המבקש להישען על תום תקופת ששה החודשים שהוקצבו על ידי בית המשפט קמא להשלמת הבוררות, מהוה השענות על קנה רצוף, משהמבקש הוא אשר לא בחל באמצעים שלא לקיים את ההליך הבוררות במהלך תקופה זו. לדידם, לא בכדי הגישו המשיבים בקשה לאכיפת פסק הדין מיום 22/5/20 וסיום הבוררות, אשר בעקבותיה ניתנה ההחלטה מיום 4/3/21 נשוא בקשת רשות העירעור, המחייבת את המבקש בהפקדת כספים להבטחת סיום הליך הבוררות.

ראו גם ע"א 8227/12 ד. לוי אלברט (2000) חברה לבנין (1997) בע"מ נ' ד"ר מיכאל שפטלר, עו"ד (3/2/13), מפי כב' הש' דנציגר: "נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המערער ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להפרע מהמשיב, והוא אינו יכול לצאת ידי חובה על ידי העלאת טענות כלליות ולא מפורטות... ". במקרה דנא, המבקש לא הניח כל תשתית ראייתית בדבר קושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להפרע מהמשיבים, בגין שכר והוצאות שלטענתו חויב בהם ביתר.

...

דין הבקשה לעיכוב ביצוע של החלטת קמא להידחות על הסף, ולו מהטעם שהוגשה בניגוד להחלטת כב' סגן הנשיא אליקים מיום 24/3/21, שלפיה "בקשה לעיכוב ביצוע יש להגיש במסמך נפרד". על אף שניתנה למבקש הזדמנות להגיש בקשה לעיכוב ביצוע, לא הגיש בקשה נפרדת העומדת בדרישת התקנות.

למעלה מן הצורך ייאמר כי גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחית אפוא.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר יניב לוזון), מיום 27.12.18, ב-ת"א 10057-11-17, לפיה נעתר בית משפט קמא לבקשתה של המשיבה והורה שצו העיקול שהוטל, במעמד צד אחד, על נכסי המבקשים ביום 1.11.18, יוותר על כנו, למעט עיקול על כל זכויות המבקשים במקרקעין שברח' צדקיהו 24 א' חיפה, אשר בוטל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"ב 27380-01-18) שנדונה בבית המשפט המחוזי ביום 25.1.18, והוסכם על ביטול הליך הבוררות והשבת הדיון לבית משפט קמא על מנת לידון בבקשותיהם של שני הצדדים לסעדים זמניים.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של הצדדים בבקשות השונות למתן סעד זמני שהוגשו לבית משפט קמא (צו עיכבון, צו עיקול זמני וצו מניעה זמני), ההחלטות שניתנו ביום 26.4.18, 23.6.18 ו-4.10.18, פרוטוקולי הדיונים שהתקיימו, החקירות הנגדיות של המצהירים מיום 11.12.18, כמו גם החלטת בית משפט קמא שעליה מוגשת בקשת רשות ערעור זו (ההחלטה מיום 27.12.18), לרבות פרוטוקולי הדיונים וההחלטות שניתנו ב-ת"א 7183-09-18 של בית המשפט המחוזי בחיפה (ס. הנשיא השופט י. כהן), בקשת רשות העירעור המתוקנת על נספחיה, ותגובת המשיבה על נספחיה, מסקנתי היא, שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 27.12.18, ולפיכך דין בקשת רשות העירעור – להדחות.

אתייחס תחילה לטענה מקדמית של המבקשים (סעיף 14 של בקשת רשות העירעור), ולפיה עצם הבאת בקשת העיקול בפני כב' הרשם הבכיר יניב לוזון, לאחר שכב' השופט ארדמן הדן בתיק העקרי כבר נתן החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, חוטאת להוראת תקנה 366(ג), הקובעת כי משהוחל בשמיעת הראיות תדון הבקשה, במידת האפשר, בפני בית המשפט הדן בהליך העקרי.

מעיון במחשב בית המשפט עולה, כי בקשת המבקשים לביטול ולמחיקת צו המניעה הזמני מיום 7.10.18 ב-ת"א 7188-09-18, ולמחיקת התביעה, הוגשה ביום 28.1.19, כשלפי הבקשה המוסכמת מיום 22.1.19, שאושרה בהחלטת ס. הנשיא השופט י. כהן, רשאי ב"כ בעלי הדירות להגיש את תגובתו בתוך 28 יום.

לא נפל כל פגם במסקנת בית משפט קמא, לפיה המנעות ממתן צו העיקול הזמני אכן תכביד בבוא העת על ביצוע פסק הדין שעשוי להנתן לזכות המשיבה, והדבר מוצא תימוכין בראיות שהונחו בפני בית משפט קמא, לרבות החקירות הנגדיות של המצהירים, כמו גם ההליך שהגישו בעלי הדירות כנגד המבקשים בת"א 7183-09-18 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם הבכיר יניב לוזון), מיום 27.12.18, ב-ת"א 10057-11-17, לפיה נעתר בית משפט קמא לבקשתה של המשיבה והורה שצו העיקול שהוטל, במעמד צד אחד, על נכסי המבקשים ביום 1.11.18, יוותר על כנו, למעט עיקול על כל זכויות המבקשים במקרקעין שברח' צדקיהו 24 א' חיפה, אשר בוטל.

אין בידי לקבל את טענתם זו של המבקשים.

מסקנה זו מתחזקת, בין היתר, בכך שהמבקש מס' 2 אישר בעדותו שהוא לא הפקיד את הערבות אותה התחייב להפקיד עבור בעלי הדירות המקוריים בבניין (עמ' 29 לפרוט'), ובאשר לטענתו, לפיה הדיירים לא דרשו, או ויתרו, על הפקדת הערבות, לא זכר המבקש האם יש לו על כך מסמך בכתב.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, ואני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4141/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. מאיר קחלון 2. שולה קחלון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות מיום 16.5.2018 בת"א 13865-11-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' זערורה-עבדאלחלים בשם המערערים: עו"ד שמואל רש ][]פסק-דין

על רקע זה ניתנה החלטת בית המשפט בתום הדיון שבה נקבע כי "בית המשפט יבחן את השאלות שהועלו על ידי ב"כ הנתבע [המערערים] באשר למניעות לידון בתיק". בנתון לעובדות אלו הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, שבה ציינו כי בשלב זה אין להם כל טענה בדבר היתנהלות בית המשפט כלפיהם וכל בקשתם היא בשל חשש למשוא פנים עתידי.

ביום 27.5.2018 דחיתי בקשה לעיכוב ההליכים בבית משפט קמא, שהוגשה במסגרת העירעור.

סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי שופט לא ישב בדין מקום שבו טרם מינויו "היה השופט מעורב באותו ענין הנידון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת". בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי יש לפרש עילה זו על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים.

טענת המערערים בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב נטענה באופן כללי והתבססה אך ורק על כך שהשופטת עבדה קודם למינויה לשיפוט בפרקליטות מחוז צפון, ועסקה – בין היתר – בתיקים שבהם נידרש ייצוג של הרשות.

...

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

עם זאת, עיון בהחלטות שהתקבלו במקרה דנן מעלה כי מדובר בהחלטות טכניות באופיין ואיני סבורה כי יש בכך כדי לשנות מן המסקנה לפיה לא קמה במקרה דנן עילת פסלות (השוו ע"א 993/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (28.3.2018)).

הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"א 1556/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: צביקה ברון נ ג ד המשיבים: 1. אריה אברמוביץ 2. אריה אברמוביץ סוכנות לביטוח בע"מ 3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה מיום 26.1.2023 בע"א 37972-07-22 שניתן על-ידי כבוד השופט הבכיר א' טובי, השופט א' באומגרט והשופטת ר' איזנברג; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד אורי לוגסי, עו"ד קובי גל בשם המשיבים 2-1: עו"ד ליאור קן דרור, עו"ד מיטל אזרן בשם המשיבה 3: עו"ד גד ליבמן ][]החלטה

בית המשפט המחוזי קיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות מיום 19.5.2022 (ת"א 29136-04-18, השופטת א' זערורה עבדאלחלים).

בית משפט השלום דחה את טענת הסוכנים בדבר היתיישנות התביעה, בקבעו כי מדובר בתביעה נזיקית שבה הנזק היתהווה רק בשנת 2016 עם גילוי מחלתו של המבקש, וכי זהו המועד בו נולדה עילת התביעה.

מנגד, המבקש טען כי דין העירעור להדחות וסמך את ידיו על פסק דינו של בית משפט השלום.

בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי עוד כי בחקירתו הנגדית המבקש הודה כי כבר בשנת 2009 ידע שקיימת בעייתיות במרכיב של ביטוח מחלות קשות, וכי די בחשד זה, אשר לא בורר על-ידי המבקש, כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות.

המבקש מלין כי בית המשפט המחוזי שגה, בין היתר, עת קבע כי עילת התביעה התגבשה כבר בשנת 2009 וכן כי המבקש ידע על קיומה במועד זה. לשיטת המבקש, מדובר בארוע עוולתי מתמשך ומתחדש ועל כן אין לומר שחלפה תקופת ההתיישנות.

...

בהתאם להחלטתי מיום 23.2.2023, המשיבים הגישו את תשובותיהם לשתי הבקשות, וטענו כי דין שתיהן להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.