לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (סגנית הנשיא שרה ברוינר ישרזדה ונציגת הציבור גב' אסתר כהן; סע"ש 62523-10-15), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעתה של המשיבה בתיק ע"ע 28288-05-20 (להלן: העובדת) כנגד המערערת באותו הליך (להלן: המעסיקה).
הסכם העבודה קובע את זכויות העובדת, ולענייננו רלוואנטיות שלוש הוראות הקבועות בו: האחת, קביעה כי הדין החל על מערכת היחסים בין הצדדים הוא הדין הישראלי (סעיף 7); השנייה, קביעה כי שכרה של העובדת כפי המוגדר בהסכם הוא "absolute and final, and comprise every tax and insurance premium, the sole responsibility of the subscriber" (סעיף 5); השלישית, קביעה כי כל סיכסוך הנובע ו/או קשור עם ההסכם ולגבי יישום הדין הרלוואנטי יישמע "solely" בבתי המשפט הספרדיים (סעיף 8).
משכך, השאלה שלמעשה מעלה ערעור המעסיקה נוגעת לתניית השיפוט ההסכמית; לכך שבית הדין הישראלי אינו הפורום הנאות לידון בתביעה; ולקשיים שמעלה פיצול הדיון בין בית הדין בישראל לבית המשפט בספרד.
זאת, הן בשל הטירחה והעלויות הכרוכות מבחינת הצדדים בניהול כפל הליכים במדינות שונות; הן מאחר שעשויה להיות זיקה עניינית בין הרכיבים הנדונים במדינות השונות, ונוכח זיקה זו קם החשש מהכרעות סותרות; והן כיוון שהפיצול עלול להקשות על סיום יעיל ומלא של המחלוקות, לרבות בדרכי שלום.
בע"ע (ארצי) 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב - המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (22.12.15), בקשר לבקשה לתיקון כתב תביעה, נקבע כי:
"... עת מדובר בהחלטה שמשמעות קבלת העירעור עליה היא בעצם פתיחתו מחדש של הדיון בבית הדין האיזורי, שמיעת עדויות נוספות או שינוי משמעותי אחר של אופן ניהול ההליך בבית הדין האיזורי, מן הראוי שבעל דין יגיש בקשת רשות ערעור עליה באופן מיידי. המנעות מהגשת בקשת רשות ערעור באופן מיידי, כך שההליך ממשיך להתנהל במסלול שונה מהמסלול המבוקש על ידי אותו בעל דין, ובכלל זה מוגשים סיכומי טענות וניתן פסק דין, היא בעייתית, שכן ככל שהערעור על החלטת הביניים יתקבל, התוצאה היא שהמשך ניהול ההליך היה לשוא, ושיהיה צורך לנהל את ההליך (או חלקו) מחדש...
וכך נאמר:
"במקרה דנן אינו נדרשים להכריע ביישום המבחנים לו היתה נטענת הטענה לפורום לא נאות כטענה מיקדמית בראשית ההליך, שכן בקשה למחיקת התובענה מטעם זה לא הוגשה על ידי החברה בראשית ההליך ואף לא לאחר הגשת התובענה הנוספת בברזיל. נהפוך הוא, ביום 12.7.16 הגישה החברה בקשה לצוו חוסם, המיועד לחסום את המשך ההיתדיינות בברזיל נוכח התובענה המתבררת בארץ. בנימוקי הבקשה נאמר, בין היתר, כי "ויודגש כי בהתאם למירב הזיקות יש לראות במשיב עובד ישראלי ולא עובד זר ולכן ומטבע הדברים, בית הדין הנכבד גם לא סילק התובענה מהטעם של העידר פורום נאות" (סעיף 29).
כאשר מועלית הטענה בדבר אי נאותות הפורום לראשונה בשלב מיתקדם יותר של ההליך נדרשים טעמים כבדי משקל יותר להצדקתה או על דרך ההיפוך גם זיקה פחות הדוקה לישראל תספיק לשם שלילתה.
מצופה מבעל דין הסבור שפורום אחר הוא הנאות יותר, למצות בירורה של טענה זו בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, במיוחד עת שאלת הפורום הנאות מתבררת ממילא בערכאת העירעור נוכח ערעור שהגיש הצד שכנגד.
...
בנסיבות המקרה שלפנינו, אין צורך להכריע בשאלה אם הפיצול ראוי היה מלכתחילה אם לאו, וזאת שכן שוכנענו כי אין מקום להחזיר את הגלגל אחורנית ולבטל את הדיון שנערך והסתיים בבית הדין האזורי.
אשר לטענה כי השכר שסוכם עם העובדת בהסכם העסקתה הוא שכר "כולל", אין לנו אלא להפנות להנמקתו של בית הדין האזורי בקשר לכך, המקובלת עלינו.
בהתאם, שוכנענו כי העובדת הוכיחה את זכאותה להחזר הוצאות נסיעה מכוח צו ההרחבה הכללי.
אשר לערעור העובדת המתייחס להוצאות משפט - לא מצאנו הצדקה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקשר לכך.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ערעור המעסיקה נדחה.
