בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' פרסקי) מיום 26.11.22, בת"א 15205-06-21 (להלן: "ההליך העקרי").
נטען שכלל לא הראתה עילת תביעה ספציפית נגד המבקשת, לא ביצעה חקירה המתבקשת מתובע כדי לברר מיהו יצרן המקרר, ובחרה לייחס לנתבעות אחריות כוללת לכל פעולה אפשרית ביחס למקרר.
נטען גם כי שאלת זהות התאגיד שאחראי על ייצור המקרר היא שאלה נקודתית שניתן לבררה במסגרת הליך של ביטול היתר המצאה לחו"ל, כי לא היה מקום לדחותה להמשך ההליך, וכי לא היה מקום להחיל את הדין העוסק בסילוק על הסף, כשבמהות עתרה המבקשת לביטול היתר המצאה לחו"ל.
עוד נטען כי בית המשפט קמא שגה עת קבע שתצהיר כלל הוגש כדין, שכן חסר אזכור כנדרש בתקנות למקום בו נמצא הנמען או ייתכן שנימצא.
הדבר נובע הן ממהותן של החלטות אלה, כהחלטות ביניים שלא מסיימות את הדיון, הן מהיותן הוראה על המשך בירורו של הליך – שגם לגביה קיימת פסיקה הממעטת בהתערבות בהליך ערעור, והן מן המבחן העוסק בסילוק תובענה על הסף, לפיו הדבר ייעשה במקרים חריגים ומובהקים בלבד, כדי שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הגישה לערכאות.
לצד היעדרה של טעות, איני סבור כי מורכבות ניהול ההליך העקרי, וההוצאות הכרוכות, מצדיקה לקבל את בקשת רשות העירעור.
...
זהו אינו מענה שלם בסוגיה האמורה, דבר המחזק את המסקנה שלא לסלק את התביעה על הסף, ולאפשר המשך בירור טענותיה של כלל בנושא.
לבסוף, הנמקת בית המשפט קמא בשאלת הפורום הנאות מקובלת עלי במלואה.
הכרעה
בשל אלה, הבקשה נדחית.
