זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' סלאמה) מיום 13.11.2022 (להלן: "ההחלטה").
בתביעה עתרה המבקשת לחייב המשיבות לשלם לה פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בשל רשלנות גורמי רפואה שטיפלו בה.
רקע עובדתי
המבקשת ילידת 1971, והיא טופלה אצל גורמי רפואה המועסקים אצל המשיבות, שהן קופות חולים, במועדים הרלוואנטיים כמפורט בכתב התביעה.
התביעה הוגשה עוד בשנת 2019 ומאז היתנהל ההליך, לרבות הגשת חוות דעת, הגשת תחשיבי נזק ומתן הצעת בית משפט, ואין הסבר לשהוי בהגשת הבקשה.
גם לו היו חלות במקרה דנן התקנות החדשות, צדק בית משפט קמא בהחלטתו לדחות הבקשה, שהרי בהתאם לתקנה 49 לתקנות החדשות הבקשה לתיקון כתב תביעה תוגש עד 60 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון, ובית משפט רשאי להעתר לבקשה ככל ומצא כי ישנה הצדקה לקבלת הבקשה חרף האיחור.
...
לטענת המשיבות יש לדחות את הבקשה מפני ש:
הבקשה הוגשה ללא תצהיר נדרש התומך בעובדות האמורות בה.
המבקשת ביססה בקשתה על תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולא על התקנות החדשות, ולא נימקה מדוע יש להחיל בעניינה דווקא את התקנות הישנות.
מכיוון שהמבקשת לא הצביעה על הצדקה כזו ולא ניתן הסבר סביר לשיהוי בהגשת הבקשה, יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
משכך, ומשתיקון כתב התביעה אכן יביא להתמשכות הליכים בתיק זה, צדק בית משפט קמא בהחלטתו, שניתנה במסגרת שיקול דעתו באופן מנומק, ולא מצאתי מקום או צידוק להתערב בה.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
