בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה בדבר דחיית בקשת לגילוי מסמכים

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 40667-04-22 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית זיכרון יעקב ואח' לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון המבקשת כלל חברה לביטוח בע"מ המשיבות 1. מועצה מקומית זיכרון יעקב 2. מעינות העמקים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' זכריה, סגנית נשיאה) מיום 14.2.2022 בת"א 31345-03-19 החלטה

בית המשפט קמא קבע כי המבקשת לא גילתה כי בכוונתה להגיש ראיות נוספות, ומכל מקום היתנגדות היא לא הדרך הדיונית המתאימה לצרף מסמכים חדשים (להלן: "ההחלטה השנייה").

היה על המועצה המקומית לגלות את כל המסמכים הנלווים להיתרים בהתאם לצוו בית משפט קמא, והחלטות בית משפט קמא נותנות פרס למי שמפר צוים המחייבים גילוי מסמכים מלא.

באשר לטענות המבקשת בדבר הרחבת חזית, אזכיר כי לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, לא תנתן רשות ערעור על החלטה בדבר שאלות המוצגות לעדים, לרבות קבלה או דחייה של היתנגדות בעיניין זה, ולכן די לדחות את טענות המבקשת על הסף בעיניין זה. גם לגוף העניין לא מצאתי כי בית המשפט קמא חרג משיקול הדעת המסור לו כערכאה מבררת בהחלטה המנומקת שניתנה בעיניין.

...

לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי צדק בית המשפט קמא משדחה את בקשת המבקשת לצרף ראיות חדשות בשלב הסיכומים.

לסיכום לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ בתום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.

הבקשה: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 9.10.22 בת"א 1404-05-19 (כב' ס.נ. השופטת זכריה) (להלן: "החלטה"), במסגרתה התקבלה, בתנאים, בקשת המבקשים לבטל פסק דין מיום 22.12.21 אשר ניתן במעמד צד אחד.

בבקשתם טענו המבקשים, כי דבר קיומו של פסק הדין נודע להם ימים ספורים עובר להגשת הבקשה לביטולו, שעה שקבלו מיסמכי הוצל"פ למימוש פסק הדין.

באשר לסכוי הגנת המבקשים טענה המשיבה, כי הבקשה, כפי שהוגשה, אינה מגלה סכויי הגנה ראויים שכן טענת המבקשים להגנה טובה הועלתה על דרך הסתם.

דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשת רשות העירעור, הצרופות לה ובטיעוני המשיבה ביחס למבקשת 3, מוחלט לדחות את בקשת רשות העירעור במלואה ביחס למבקשים 1 ו-2.

...

אשר על כן, בדין קבע בית משפט קמא, כי ניתן היה לדחות כליל את הבקשה לביטול פסק הדין, אולם, יש להיעתר לה על מנת לאפשר למבקשים את יומם.

אשר על כן, ביחס למבקשים 1 – 2, בקשת רשות הערעור, נדחית.

בעניין המבקשת 3 – בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה באופן ששיעור ההפקדה יעמוד על סך של 35,000 ש"ח. נוכח הגשת בקשת רשות הערעור, על מנת לאפשר למבקשים את יומם, מוארך המועד להפקדת הערובה, תשלום ההוצאות והשלמת ההליכים המקדמיים עד ליום 31.11.22.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון) מיום 27.6.23 בתיק חדל"פ 15207-06-22.

בהחלטה דחה בית משפט קמא את בקשתו לקציבת מזונות רטרואקטיבית מחודש 2/23 על סך 750 ₪ עבור ילדה אחת.

(ג) לא קיים המערער הוראה בדבר הערובה, רשאי בית המשפט להורות על מחיקת העירעור או על דחיית המועד להפקדתה.

המבקש לא צירף לבקשה די אסמכתות וראיות עדכניות הנדרשות לתמיכה בטענותיו, לרבות פירוט מלוא הכנסותיו (במיוחד לאור טענתו לעבודה בעבודות מזדמנות נוספות וכן הטענה כי החל מחודש ספטמבר יתחיל לעבוד כמורה), נכסיו והוצאותיו החודשיות (בצרוף ראיות עדכניות וקריאות), וכן לא צירף תדפיסי חשבון בנק עדכני לששת החודשים שקדמו לבקשה, במיוחד לאור טענת המשיבה המגובה במסמכים אודות קיומם של חשבונות בנק נוספים ע"ש המבקש שלא גולו על ידיו.

...

באשר לסיכויי הבר"ע, טוען המבקש כי אלה גבוהים מאחר ובית המשפט קמא בחר שלא לעשות שימוש בסמכותו לקצוב את סכום המזונות, בסתירה לכל אמת עובדתית המקימה עילה לקציבה שכן בהתאם לסיכום בין הצדדים הותנה המשך תשלום המזונות בכך ששכרו לא יפחת מסך של 15,000 ₪ ושכר הפרודה לא יעלה על 8,000 ₪.

לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות, וכך אני מורה.

המבקש ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 8.11.23, שאם לא כן יימחק הערעור ללא צורך בהחלטה נוספת.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי-ח'דר), אשר ניתנה ביום 03.10.23 בת"א 33282-05-21, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש למתן היתר להבאת ראיות לסתור (להלן: "ההחלטה").

על כן, לא היה כל מידע שהיה על המשיבה לגלות.

אלו הם הנימוקים: על קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור ראו רע"א 796/19 פלוני נ' הפול (נבו, 28.2.2019) שם נקבע כך: " נקודת המוצא היא כי קבלת בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים תיעשה במשורה, ובמקרים יוצאי דופן, כאשר אחד החריגים לכך הוא "קבוצת המקרים בהם לא עמדו לפני ועדת המל"ל עובדות חשובות ומהותיות בדבר מצבו של הניזוק עובר לתאונה או לאחריה, העשויות היו להביא את ועדת המל"ל לשנות ממסקנתה". כן ראו רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו (נבו, 22.11.2020).

על כן, כמו בית משפט קמא, גם בית משפט זה ימקד ההחלטה בסוגיה זו. המבקש לא הוכיח, כי לא עמדו בפני הועדה לעררים מידע ומסמכים, אשר ככל שהיו לנגד עיניה, קביעתה הייתה משתנה.

...

עיון במסמכים, הוביל את בית משפט קמא לכלל מסקנה שאין בהם כדי להשפיע על קביעת הוועדה לעררים או לשנותה.

לסיכום, טוענת המשיבה, כי אין בבקשת רשות הערעור להצביע על פגם מהותי או סיבה חריגה המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה לעררים.

נוכח כל האמור לא נפל כל פגם בהחלטה ודין בקשת רשות הערעור דחיה.

ההליך בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הגב' נסרין עדוי) מתאריך 7.12.2023 בת"א 33868-01-23.

בית המשפט שאל איפוא, מה הוא הסיכוי שהועדה הרפואית הייתה משנה דעתה אילו המסמכים שבמחלוקת היו לפניה, ועל שאלה זו השיב כי "הסיכוי נמוך עד אפסי". בית המשפט קמא אף היתייחס לדלות המסמכים, לפרק הזמן שחלף בין המועד בו נערכו ועד למועד התאונה, לכך שהמשיב לא הופנה למומחה בתחום האורתופדיה ואף לא הופנה לבדיקות הדמיה.

על כן, בסופו של דבר החליט בית המשפט קמא לדחות את בקשת המבקש להתיר למבקש להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית.

הדבר בא לידי ביטוח בהחלטת שניתנה ברע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' אבי בוטרשווילי (08.04.2013): "נמצא, שאת בקשת המבקשות להתיר להן להביא ראיות לסתור יש לקבל לא רק מהטעם שלא עמדו בפני הועדות הרפואיות נתונים על שינויים אפשריים במצב המשיב מאז התאונה, אלא גם כיון שעובדה זו נבעה מהתנהלות המאופיינת בהסתרת מידע מצד המשיב. אין די באמירה לפיה בידי הועדות הייתה האפשרות לאסוף חומר בעצמן. חובת תום הלב המוטלת על מי שמבקש להסתמך בתביעתו על נכויות שנקבעו לו על-פי דין, מחייבת אותו לגלות מיוזמתו לרשות המוסמכת מידע העשוי להיות רלבאנטי להחלטה בעיניינו." (ההדגשה לא במקור) כפועל יוצא מהדברים שלעיל, העירעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא תבוטל.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) כאמור, החלטתי לקבל בקשת המבקש למתן רשות לערער על החלטת בית משפט קמא מתאריך 7.12.2023, ודנתי בעירעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

...

לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט להפעיל סמכותי לפי תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער, והערעור הוגש לפי הרשות שניתנה.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) כאמור, החלטתי לקבל בקשת המבקש למתן רשות לערער על החלטת בית משפט קמא מתאריך 7.12.2023, ודנתי בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

(ב) הנני מקבל את הערעור, והנני מבטל החלטת בית משפט קמא מתאריך 7.12.2023 (לרבות חיוב בתשלום הוצאות שהושת על המבקש).

(ה) הנני מחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות משפט, בשתי הערכאות, בסכום כולל של 10,000 (עשרת אלפים) ₪, בצירוף מע"מ כחוק.