בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון שניתנה ביום 16.1.23 בת"א 22285-02-20 (כב' השופטת ק. וישינסקי) ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן כנגדו ביום 19.5.22.
תמצית טענות הצדדים-
לטענת המבקש, שגה בית משפט בכל אלה: שלא נתן למבקש את יומו בבית המשפט, כאשר לא יוצג כראוי על ידי באת כוחו; שהתעלם ממחדליה של ב"כ אך האשים את המבקש בעוונותיה; למבקש ראיות וטענות חזקות אשר ביהמ"ש נימנע מלדון בהם; אין לפסק הדין שניתן בסיס עובדתי; לא היה מקום לתת פסק דין בגין מלוא סכום התביעה.
בפרשת מרעי, ביטל בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט השלום שניתן בהיעדר הגנה (ביהמ"ש העליון נעתר לבקשת רשות העירעור שהוגשה ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי שלפיה נדחתה הבקשה לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר הגנה) תוך שנקבע כי היתנהגותו של המערער (אי הגשת תצהירים במועד על אף הארכות שניתנו לו) אינה עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי הערכאה הדיונית לא התריעה בפני המערער שאם לא יוגשו התצהירים מטעמו- תופעל נגדו סקנציה של מחיקת כתב הגנה.
לאמור, בידי השופט כלים שונים לטפול במחדלים של הצדדים, וכפי שבעניינינו: בתחילה בית משפט קמא השית הוצאות על המבקש (ור' גם החלטות מהמועדים 2.5.22 ו- 4.5.22), ומשזה לא הועיל, ועדיין המבקש לא פעל בהתאם להחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, ואף לאור היתנהלותו הקודמת בהליך, בית המשפט קבע סקנציה "חמורה" יותר- המסורה לשיקול דעתו- מחיקת כתב ההגנה.
...
שוב עתר המבקש לביטול ההחלטה ושוב נעתר ביהמ"ש לכך והורה על הגשת העמדה בתוך 14 יום, לרבות ארכה בהחלטה נוספת עד ליום 6.2.22.
לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה.
לגופו של עניין טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות וכי המבקש לא הציג גרסה עניינית באשר לסיכויי הגנתו.
כמפורט בהרחבה לעיל, אני סבורה כי התנהלות המבקש בענייננו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, וזאת, בין היתר, נוכח מספר הבקשות למתן ארכה להגשת מסמכים, האיחור של המבקש בהגשת המסמכים בתיק קמא, העובדה כי המבקש לא מקיים אחר החלטות בית המשפט וביהמ"ש התריע על כך מספר פעמים ואף המבקש חוייב בהוצאות, המבקש לא התייצב לדיונים בהליך קמא, ולדיון אחד אף ב"כ המבקש (דאז) לא התייצבה.
בנסיבות אלו, כאמור, דין הבקשה להדחות.
לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.
