בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות בעניין מומחה לניכור הורי

לפני ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) מיום 24.7.2023 בתיק תלה"מ 44131-02-21 (להלן: "ההחלטה קמא" ו – "התיק קמא", בהתאמה), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאמץ כבר בשלב זה של הדיון את המלצות מומחה בית המשפט בחוות דעתו מיום 29.7.2022, ולחייב את המשיב לשתף פעולה עם תכנית הטיפול שהוכנה עבור המשפחה, והכל כפי שיפורט להלן.

ביום 2.6.2022 ניתנה החלטת בית משפט קמא, לאחר דיון בו נשמעו הצדדים (24.5.2022), במסגרתה נקבע כדלקמן: אימוץ כל המלצות האיבחון הפסיכיאטרי של הקטין הבכור מיום 12.5.22 – הדרכה הורית של כל הורה בנפרד תוך היתמקדות בנושא הניכור ההורי והטיפול המשפחתי של הקטין עם האם, בנווה מיכאל; ביצוע איבחון פסיכודיאגנוסטי לקטין; ביצוע בדיקת מסוגלות הורית לצדדים.

לא נקבעו זמני שהות בנימוק שבהיעדר הסכמת הצדדים, אין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה בעיניין זה ע"י ערכאת העירעור ברמ"ש הנ"ל. בהחלטה מיום 3.7.2022 מונה ד"ר שמאי כרכום כמומחה מטעם בית המשפט לבצוע בדיקת מסוגלות להורים וכן לצורך ביצוע איבחון פסיכודיאגנוסטי לקטין הבכור (להלן: "המומחה").

טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור: טעה בית משפט קמא, עת סבר כי טובתם של הקטינים לא מצדיקה קבלת החלטה בשלב ביניים, וכי אין לאמץ את המלצות המומחה, כאשר התא המשפחתי מצוי ללא מסגרת, מעטפת טיפולית או מקצועית אשר יש בה ליתן מענה להורים ולקטינים, וקבע את התיק קמא לדיון הוכחות בעוד כשנה.

...

העובדה כי עיקר טענות המומחית מופנות כלפי האב , אינה משנה את המסקנה העגומה לפיה לא ניתן לרתום את האב לטיפול דיאדי של האם עם [הקטין] בהשתתפות האב , במצב הנוכחי .

התור לטיפול רגשי ציבורי הינו ארוך ולכן אין די בכך שהטיפול טרם החל כדי להגיע למסקנה כי האב זנח את הנושא .

לפיכך , לא שוכנעתי כי הערכה פסיכיאטרית נוספת ל[קטין] נחוצה בשלב זה במידה המצדיקה כפייתה על האב ועל [הקטין] עצמו בהחלטת ביניים .

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

סבורני כי בית משפט קמא שקל ושקלל נכונה את הנתונים שהובאו בפניו, והוציא תחת ידו החלטה שקולה התואמת את נסיבות התיק קמא, והנשענת על נימוקים נכונים.

כמו כן עובדה היא, אשר לא נסתרה על ידי המבקשת, כי הקטין מקיים את זמני השהות עם המבקשת מזה תקופה ארוכה, לרבות לינה, והדבר מהווה שיפור ביחסיהם; נקודה נוספת היא, כי ההחלטה קמא לא מותירה את המשפחה או הקטין ללא טיפול כלל אלא ביכרה את עמדת המשיב, לפיה מעדיף הוא לקחת את הקטין לטיפול במערכת הציבורית ובית משפט קמא מכבד בחירה זו. כלל נימוקי בית משפט קמא בהחלטה קמא (המצוטטים בסעיף 18 לעיל) מביאים למסקנה, לפיה בית משפט קמא לא שוכנע כי טובת הקטין מחייבת היעתרות כבר כעת, בשלב זה של ההליך ובמסגרת החלטת ביניים, להמלצות המומחה; נזכיר כי היעתרות מעין זו היא בבחינת "מתן הסעד העיקרי" בתובענה בטרם נשמעו הראיות.

בהינתן כל אלה לא מצאתי בהחלטה קמא כל טעות בולטת המחייבת התערבות, ואני דוחה את הערעור.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על שלוש החלטות בית משפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת מאיה לוי) שניתנו כדלקמן: החלטה מיום 31.5.23 בתיק 13220-07-22, שדחתה על הסף את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטת מזונות הקטין ו/או ביטול מזונותיו עקב סרבנות קשר של הקטין (להלן: "ההחלטה בעיניין ביטול המזונות"); החלטה מיום 1.6.23 בתיק 13275-07-22, שדחתה בקשה למתן הוראות בעיניין טפול פסיכולוגי/ריגשי לקטינים, לרבות להורות על החלפת המטפל למטפל מוסכם על הצדדים (להלן: "ההחלטה בעיניין הטיפול"); החלטה מיום 8.6.23 בתיק 13220-07-22, שדחתה על הסף את בקשת המבקש לקביעת תיק המזונות להוכחות (להלן: "ההחלטה בעיניין קביעת דיון").

כן טען כי נסיבות הצדדים השתנו – המשיבה בעלת רכוש לא פחות ממנו, ומחוות דעת המומחה בתיק הרכושי עולה כי פערי ההכנסות שנקבעו בהחלטת המזונות הזמניים לא הוכחו.

טענות המבקש בבקשת רשות העירעור להלן תמצית טענות המבקש: שגה בית משפט קמא משלא הורה על קיום דיון בסוגיית המזונות הזמניים.

אין הצדקה לתת "פרס" למבקש אגב הענשת הקטין על ידי שלילת מזונותיו, והעברת ה"אשם" הנובע מהנתק בין המבקש לקטין לפתחה של המשיבה, שתאלץ לשאת באופן בלעדי בפרנסת הבן נוסף להטלת הדופי בה. דמי המזונות הזמניים שביטולם מתבקש כעת, נפסקו בהחלטה קמא מיום 20.11.2022, שעה שטענות בדבר ניכור לכאורי הועלו על ידי המבקש בתגובתו לבקשה, ולא התקבלו על ידי בית משפט קמא.

...

בכל הקשור לערעור על ההחלטה לעניין קביעת מועד דיון – סבורני כי בעניין זה יש טעם בטרונייתו של המבקש.

לנוכח האמור לעיל, אני מורה לבית משפט קמא לקבוע בהקדם מועד לדיון בבקשת המזונות הזמניים, במסגרתו יישמעו טענות הצדדים ויובאו ראיות בסוגייה, לפי תפוסת יומנו של בית משפט קמא ובהתאם לשיקול דעתו.

בכל הקשור לערעור על ההחלטה בעניין הטיפול בקטינים, סבורני כי אין להיעתר לבקשת המבקש בעניין זה. מקובלים עלי נימוקי האפוט' לדין, אשר הציגה בבהירות בעמדתה דנן, את הקשיים בפניהם ניצבים שני הקטינים ואת תרומתו הרבה של הטיפול הנוכחי לקטינה.

עוד סבורני כי הפתרון שהציעה האפוט' לדין, לפיו ניתן לקיים את שיתוף המבקש במצבה של הקטינה הטיפול בה, דרך המטפלת/מדריכה הורית של המבקש (ולא דרך המטפל עצמו, עמו המבקש טרם יצר שפה משותפת) – סביר ומקובל עלי.

לגבי הקטין, אשר היה כנטען בפגישה אחת עם המטפל ומאז מסרב לטיפול, הביעה המשיבה את עמדתה (ראו סעיף 11 לעיל), כי ככל שיסכים הקטין לטיפול אין התנגדות כי יטופל בכל מקום שיומלץ ויוחלט על ידי גורמי הטיפול – סבורני כי עמדה זו מתיישבת אף עם עמדת המבקש, ואין לי אלא להסכים עמה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן בחלקה, כאמור בסעיף 21 לעיל.

בית משפט לעינייני מישפחה בקריות תלה"מ 33699-03-19 א' נ' א' תלה"מ 33730-03-19 א' נ' א' בפני כבוד השופטת מאיה לוי תובע י' א' ת"ז ********* ע"י ב"כ עוה"ד אבי אמר נתבעת מ' א' ת"ז ********* ע"י ב"כ עוה"ד גבי ברנדס פסק דין

בהתאם להצהרת הון ליום 31/12/2013 שהגישו הצדדים לרשויות המס, נכון לתאריך הנ"ל היה לצדדים חוב ע"ס 650 אלף ₪ לטובת אביה של האשה מר א' ד'.

ברם, על אף מינוי המומחים וקביעות בית הדין ביחס לנושאים נלווים, לא ניתן פסק דין סופי על-ידי בית הדין הרבני, שכן התובענות נמחקו והתיק ניסגר ביום 6.3.2019, נוכח סרובו של האיש לסידור גיטין (לאחר שבית הדין סרב ליתן צו לפירוק השתוף בדירה, האיש חזר בו מתביעתו לגירושין).

יוער כי האיש אשר פתח את תיק הגירושין בבית הדין הרבני וכרך בו את נושא הרכוש, הוא זה אשר הגיש גם את התובענות בהליך זה. ובכן, על אף סגירת התיק בבית הדין הרבני ופתיחת ההליכים בבית המשפט לעינייני מישפחה, ישנן קביעות אופראטיביות של כבוד בית הדין הרבני הנוגעות להלוואה אשר ניתנה מאבי האשה לצדדים במהלך החיים המשותפים – המדובר בהלוואה נטענת בסך 650,000 ₪ לטובת רכישת הדירה.

טענות הצדדים: טענות האיש/התובע: האיש סולק מביתו בשנת 2017, ומאותו המועד נאלץ להתגורר מחוץ לביתו ולנוע בין ***** ל****, תוך שהוא ישן אצל קרובי משפחתו ומנוכר מילדיו.

בית הדין הרבני הורה להמתין עם הדיון בתביעת הכתובה עד להכרעת בית המשפט בסוגיית איזון המשאבים.

יתר על כן, ואף אם התובענות נמחקו בשלב יותר מאוחר (לאור חזרתו של האיש מתביעתו להתגרש, והעלאת טענה לשלום בית), הצדדים לא הגישו ערעור על ההחלטה אשר קבעה פוזיטיבית כי עליהם להחזיר את ההלוואה לאבי האשה, אשר הוותה הלכה למעשה את ההכרעה הסופית בסוגיה זו. למעלה מן הצורך, ואף לגופו של עניין, שוכנעתי כי אמרות האיש ביחס לנסיבות חתימתו על הצהרת ההון (במסגרתה הצהיר על קיומו של חוב לאבי האשה), היו נטולות כל אמינות, כפי שיבואר להלן.

ולעומת זאת ראה סיכומי האיש אשר הוגשו לבית משפט זה ביום 19.1.2023: "העובדה כי התובע חתום על הצהרת הון, אין בה כדי להוכיח כי מדובר היה בהלוואה של אביה של הנתבעת כלפי הצדדים...לעניין החתימה יובהר, כי התובע עשה כל מה שבקש ממנו חמו לעשות, ביקש חתימה, התובע חתם, לא שאל, לא בדק, לא ראה, סמך עליו לחלוטין. אבל מעולם לא הלווה לצדדים כספים!!" (ההדגשה אינה במקור).

...

סוף דבר: יש לנכות מחלקו של האיש בדירה המשותפת את הרכיבים הבאים: הסכום אשר נפסק לחובתו בחוות הדעת האקטוארית בסך 62,313 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2018 ועד היום; סך של 10,000 ₪ מתוך פיצויי הנזיקין שנפסקו לטובת האיש בגדרי הסכם הפשרה; חלקו של האיש בהלוואה שניתנה על-ידי אבי האישה (מחצית הסכום), בכפוף להערות ביחס למתווה מוסכם.

לא שוכנעתי כי יש להמתין עם פירוק השיתוף בדירה עד למתן ההכרעה בתביעת הכתובה של האישה.

היות והאישה מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי ונוכח התוצאה אליה הגעתי וכל המפורט דלעיל, הנני מחייבת את האיש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רמ"ש 64832-03-23 צ. ל נ' י. ל בפני כבוד השופט חננאל שרעבי המבקש צ. ל ע"י ב"כ עו"ד בן ציון ראם המשיבה י. ל בעיניין הקטין י' יליד 2007 החלטה

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) בתיק תלה"מ 948-10-22 מיום 15.3.23 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא", בהתאמה) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למנות מומחה לניכור הורי/ חידוש קשר בין המבקש לקטין, והכל כפי שיפורט להלן.

...

הקטין כבר בן 16 ואני מקבלת את הודעת האם כי פנתה עבורו לטיפול רגשי, והיא תקדם זאת בשיתוף פעולה עם הקטין.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

לאור כל זאת שוכנעתי לדחות בקשת רשות ערעור זו אף ללא בתשובה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רמ"ש 3951-04-24 ל' נ' ל' לפני כבוד השופט חננאל שרעבי המבקש צ. ל ע"י ב"כ עו"ד בן ציון ראם המשיבה י. ל ע"י ב"כ עו"ד לירן שוויבר קידר בעיניין הקטין י. ל, יליד 2007 פסק דין

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע) בתיק תלה"מ 948-10-22 מיום 17.3.24 (להלן: "התיק קמא" ו- "ההחלטה קמא", בהתאמה) במסגרתה נדחתה פעם נוספת בקשת המבקש למנות מומחה לניכור הורי/ חידוש קשר בין המבקש לקטין, והכל כפי שיפורט להלן.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיבה ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

לפני כשנה נדחתה בקשת רשות הערעור (מהנימוקים שפורטו בסעיף 10 לעיל) אולם סבורני כי כיום יש להיעתר לבקשה ולמנות מומחה לבחינת חידוש בקשר בין המבקש לקטין, ואפרט.

לא שוכנעתי מנימוקי בית משפט קמא בהחלטה קמא, כי אין להיעתר לבקשת האב למנות מומחה לחידוש הקשר עם הקטין.

על כן, סבורני כי יש ליתן הזדמנות למומחה לבחון את הסיבות לקשיי הקשר של הקטין עם אביו, ולהקנות לצדדים (ולמצער, לאב) כלים להתמודד ולשקם את הקשר.

בצד כל האמור לעיל, יש לברך על שיתוף הפעולה של האם והבן א', המגיעים לטיפול אצל המטפלת המשפחתית שמטפלת אף במבקש.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מקבל את הערעור ומחזיר את העניין לבית משפט קמא, שימנה בהקדם מומחה לחידוש הקשר בין המבקש לקטין י'.