בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר הפקדת ערובה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (כב' השופט א. אליעז) שניתנה ביום 25.2.24 בת"ע 17633-04-20, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לחתימת בית המשפט על פסיקתא בה מפורטות שאלות ספציפיות שהמומחה מתבקש להשיב עליהן.

כן נקבע כי "ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי" ללא פרטי ההוצאות ושכה"ט. המבקש הגיש פסיקתא לחתימה, ואולם מעבר לפרטי המומחה שמונה, הוספו בפסיקתא שהוגשה לחתימת ביהמ"ש פרטים נוספים, שלו נזכרו בהחלטת בית המשפט מיום 25.1.23, ובכלל זה שאלות המופנות למומחה: מה היו הליקויים של המנוחה? מה היתה מידת יכולתה לעמוד בפני לחצים, הוראה בדבר מסירת "כל המסמכים בעיניין המנוחה" ע"י ב"כ הצדדים, והוראה בדבר אופן תשלום שכר הטירחה.

הערובה שהפקיד המבקש תושב לו באמצעות ב"כ. ההחלטה מותרת לפירסום ללא פרטים מזהים ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ד, 03 אפריל 2024, בהיעדר הצדדים.

...

להלן השתלשלות העניינים הרלוונטית לבקשה שבפני: בהחלטה מיום 25.12.23 נעתר בית המשפט לבקשת המבקש למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה/ פסיכוגריאטריה במטרה להגיע לחקר האמת נוכח טענות בדבר כשירותה של המנוחה לערוך צוואה במועד בו היא נערכה, ולשם כך מונה פרופ' X.X. מאחר שהבקשה התבקשה בשלב ההוכחות, חוייב המבקש בהוצאות בסך 7,500 ₪ וכן נקבע כי בשלב זה ישא הוא במלוא שכ"ט המומחה.

הוסיף בית המשפט קמא, וקבע בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם טענת האפליה בין צו שניתן בתיק זה, לבין צו שניתן בתיק אחר (בעניין עיזבונה של קרובת משפחה אחרת של הצדדים), דינה להידחות, משום שבמקרה האחר לא היתה התנגדות לנוסח הפסיקתא, ואילו במקרה זה המשיבים מתנגדים לנוסחה.

לטענת המבקש, בתמצית, שגה בית משפט קמא בכל אלה: המומחה מונה לבקשת המבקש על מנת שיתן חוות דעת באותן שאלות שנוסחו בפסיקתא, והיה על בית המשפט להיעתר לנוסח הפסיקתא שהרי זו הסיבה למינוי המומחה; בית המשפט פסק באופן שונה בשני תיקים של שני בני משפחה אף שגם בתיק האחר לא היתה הסכמה לנוסח הפסיקתא; מדובר בהכרעה עקרונית, שכן זכותו של כל מתנגד לקיום צוואה להתוות את הדרך שבה הוא חפץ לנהל את הליך ההתנגדות.

הטענה בדבר החלטות שונות שניתנו בתיקים שונים נדחית, מהטעם שערכאת הערעור אינה מתייחסת להחלטות שניתנו בתיקים אחרים.

אף ללא התייחסות בית משפט קמא לעניין זה, היה דין בקשת המבקש להידחות.

כפי שקבע בית משפט קמא, אף אני סבורה כי השאלות שהוספו בפסיקתא והופנו למומחה, אינן מתאימות להתברר במסגרת חוות הדעת, בהיותן שאלות היוצאות מנוקדת מוצא שנוייה במחלוקת.

הנה כי כן, כאמור, לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט, ועל כן נדחית בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 6.3.23 (כב' השופטת לורן אקוקה בע"ר 21504-01-23) שהורה למבקש להפקיד ערובה בסך 3,000 ₪ בתוך 7 ימים להבטחת הוצאות המשיבים בעירעור שהגיש על החלטת רשמת ביהמ"ש קמא מיום 25.12.22, שדחתה את בקשתו לעיון מחדש בהחלטה שדחתה את בקשתו לפטור מתשלום אגרה.

במקרה דנן, שעה שהערעור שהוגש לביהמ"ש קמא הוא על דחיית בקשתו לפטור מאגרה, יפים דברי י' רוזן-צבי בספרו הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שנייה, 2023) בעמ' 530 שציין כי: "כאשר ההליך הערעורי העקרי קשור קשר הדוק לעצם יכולתו הכלכלית של בעל הדין, הנטייה תהיה לבחון בגמישות את בקשת הפטור, לרבות התנאי בדבר סכויי העירעור, כדי "להמנע ממעגל קסמים" שיפגע קשות בזכות הגישה לערכאות של מיעוטי יכולת, שהרי חיוב בערבון כתנאי לערעור עלול לסכל את זכות העירעור של מערערים נעדרי יכולת כלכלית".

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) בתיק תמ"ש 26634-06-23 (להלן: "התיק קמא") מתאריך 12.10.23 (להלן: "ההחלטה קמא").

עוד לטענת המבקשים, הצוו הארעי הראשון עמד בתקפו למשך 13 ימים, אשר במהלכם הופסקו עבודות חפירה, הופסקה עבודתם של קבלני ביצוע, מהנדסים ואדריכלים – דבר שגרם למבקשים נזקים כספיים גבוהים שהוערכו בעשרות אלפי ₪.

אף המשיבים התייחסו בתשובתם לבקשת רשות העירעור, לעובדה כי הוריתי בהחלטתי מיום 3.9.23 על השבת כספי הערובה לידם, ומשכך הערובה לא קיימת יותר, והמשיבים לא יוכלו להפרע ממנה; אולם הבקשה קמא מתייחסת כאמור לצוו הארעי הראשון, במסגרתו הופקדה ערובה בגובה של 15,000 ₪.

...

בהחלטתי המפורטת מיום 3.9.23, ולאחר קבלת תשובת המשיבים, החלטתי לדחות את הבקשה לאחר שלא שוכנעתי כי הוכחו לי הנזקים אשר נגרמו לכאורה למבקשים בתקופת הצו הארעי השני, כנטען בבקשתם.

המשיבים, בתשובתם מיום 12.10.23, טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף.

מלכתחילה ניתנו הצווים הארעיים ע"י בית המשפט המחוזי, ולא ע"י בית משפט זה. משכך, ומאחר ובית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי (אלא להפך), דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

לאור כל האמור, מתבקש בית המשפט ליתן רשות ערעור, לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה קמא; כן מתבקש בית המשפט לדון בבקשה לפסיקת פיצויים בגין הנזק שנגרם למבקשים כתוצאה מהצו הארעי הראשון.

במסגרת תגובתם, טענו המשיבים כדלקמן: דין הבקשה להידחות, משצדק בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה לחילוט ערובה וכן חייב את המבקשים בהוצאות על סך 2500 ₪.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולקבלו בחלקו, הכל כפי שיפורט להלן.

סבורני כי בכך שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשים, ללא קיום דיון והכרעה לגוף הבקשה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי ההחלטה קמא מיום 12.10.23 מבוטלת על כל רכיביה.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר), מיום 27.2.2024 ב-ת"ע 8345-11-23 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא", בהתאמה), במסגרתה ביטל את צו המניעה הארעי שנתן בהחלטתו מיום 4.2.24 והורה למבקש להגיש את בקשתו מחדש, כבקשה מתוקנת עם משיבים נוספים הנדרשים לבקשה, תוך חיובו בערובה להוצאות משיבה 2 בסך 50,000 ₪, והכל כמפורט להלן.

זאת הן לנוכח העובדה כי המבקש לא הכחיש את טענות המשיבה, לפיהן הוא בעל חובות גבוהים לעירייה בגין אי תשלום ארנונה על הנכס בו הוא מחזיק שלא כדין וכי עד כה לא שילם דבר על חשבון חובות אלה; הן לנוכח סכויי התביעה שאינם גבוהים; והן בשל קבלת טענת המשיבה, לפיה יש באי צירוף כל הצדדים להליך מראש ע"י המבקש כדי להצביע על חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט.

אם נרצה "לבור את הבר מהמוץ" נאמר, כי תמצית טענותיו הרלוואנטיות של המבקש הנוגעות להחלטה קמא ולרמ"ש זה, היא כדלקמן: שגה בית משפט קמא עת ביטל את צו המניעה הארעי, וקבע כי על המבקש להגיש בקשה מתוקנת לצוו המניעה, לצרף את צדדים רלוואנטיים להפקיד ערובה להוצאות ההליך.

...

לסיכום נקבע, כי המבקש רשאי להגיש בקשה מתוקנת למתן צו מניעה, אליה יצורפו כל הצדדים הרלוונטיים, יחד עם כתב התביעה המתוקן ובאופן שנקבע שם; הצדדים שיוספו לבקשה כאמור יגיבו לבקשה המתוקנת תוך 21 יום מיום ההמצאה לידיהם.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, למעט התערבותי בנקודה אחת, כפי שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

סבורני כי בנקודה זה נתפס בית משפט קמא לכלל טעות, עת עירב מין בשאינו מינו – בעוד מנהלת העיזבון ביקשה לחייב בערובה בהליך הסעד הזמני, פסק בית משפט קמא ערובה להבטחת הוצאות ההליך העיקרי.

לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: המבקש יגיש בתיק קמא בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני, כהוראת ההחלטה קמא, וללא צורך בהפקדת ערובה (יימחק הרכיב בהחלטה קמא, המורה למבקש להפקיד ערובה בסך של 50,000 ₪).

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור זו, אף ללא צורך בתשובה, למעט ביטול תשלום הערובה בסך 50,000 ₪ כתנאי להמשך ניהול ההליך קמא.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה שניתנה ביום 3.2.24 בתיק תה"ס 27272-04-22, וזו לשונה: "משעיינתי בטענות הצדדים בבקשה ובתגובה לה מצאתי לדחות את הבקשה.

דומני כי אין צורך לפרט מעבר לאמור לעיל את טענותיהם המפותלות, והמנוסחות באריכות יתירה של הצדדים- אשר מקומן להיטען בפני הערכאה הדיונית- על מנת להגיע למסקנה כי ההחלטה לוקה בחוסר הנמקה, דבר המצדיק את קבלת הבקשה, מתן רשות ערעור, דיון בבקשה כבערעור וקבלת העירעור.

הערובה שהפקיד המבקש תושב לו באמצעות ב"כ. פסה"ד מותר לפירסום ללא פרטים מזהים.

...

דומני כי אין צורך לפרט מעבר לאמור לעיל את טענותיהם המפותלות, והמנוסחות באריכות יתירה של הצדדים- אשר מקומן להיטען בפני הערכאה הדיונית- על מנת להגיע למסקנה כי ההחלטה לוקה בחוסר הנמקה, דבר המצדיק את קבלת הבקשה, מתן רשות ערעור, דיון בבקשה כבערעור וקבלת הערעור.

כאמור, דין הערעור להתקבל.

ר' רע"א 9118/16 קוריאה מוטורס ואח' נ אברהם אונגר ואח', 14.12.16, שם נאמר: "7. אינני נדרש כלל ועיקר לטענות הצדדים לגופו של עניין בנוגע להחלטה על זימונו או על אי- זימונו של עד כזה או אחר, שכן בהעדר הנמקה, אין בידי לקבלן או לדחותן...

כאמור, ההחלטה נעדרת נימוק, ועל כן אין מנוס מביטולה והחזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת שתינתן החלטה כהלכתה, לאמור, תיאור הבקשה בה עסקינן, טענות הצדדים והכרעה מנומקת בסוגיה שבמחלוקת.