בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל צו מניעה זמני

בבית המשפט העליון רע"א 6236/21 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: פאני קולין נ ג ד המשיבים: 1. תמיר אלבז 2. שלומי אלבז 3. מור אלבז 4. מאור אלבז 5. עו"ד מיכאל עטיה 6. יורם אוחיון 7. משה יפרח 8. קאנמדיק טכנולוגיות בע"מ 9. אבי סממה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה, כב' השופט י' שפסר) מיום 02.08.2021 בתיק הפ 6948-02-20 בשם המבקשת: עו"ד רועי בלכר; עו"ד גיא זאבי ][]החלטה

בד בבד עם בקשת רשות העירעור דנן הוגשה בקשה למתן סעד זמני האוסר על קבוצת אלבז או מי מטעמם לבצע כל דיספוזיציה במניותיה של קאנמדיק טכנולוגיות בע"מ (להלן: החברה), אשר הועברו לידיהם בעקבות ההתמחרות, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות העירעור.

בהחלטה מיום 29.6.2021 קבע בית המשפט המחוזי כי "חזקה על המומחה כי פעל בהתאם לנדרש ממנו" וכי אין מקום להתערבות בהחלטותיו, "ודאי לא בניהול העניינים להם הוסמך המומחה ובשיקול דעתו". בהמשך לכך ועוד באותו היום, הגישה אף המבקשת בקשה לביטול תוצאות ההתמחרות.

במקביל, הגיש המומחה לבית המשפט המחוזי בקשה ליתן תוקף לתוצאות ההתמחרות ולמתן צו המאפשר לו לחתום במקום המבקשת וסממה על שטרי העברת מניותיהם לידי קבוצת אלבז.

בבקשתו ובדיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי בבקשה זו ובבקשת המבקשת, טען המומחה, בעקרו של דבר, כי ההתמחרות נערכה בשקיפות מלאה, ולאחר מספר פגישות לא מבוטל בינו ובין הצדדים, בהן התאפשר למבקשת לשטוח לפניו את טענותיה.

בהודעתו לצדדים באותו היום שב המומחה וציין כי הקדמת מועד ההתמחרות נעשתה בהסכמת הצדדים "הרשאים להישתתף בתהליך הבמב"י (לאחר שהעבירו שטרי מניות מקוריים למומחה)" הינה כי כן, היה בידי המבקשת להקדים ולפנות לבית המשפט המחוזי עובר לקיום ההתמחרות – אם על מנת לבקש את דחייתה עקב אי-העברת מלוא המסמכים הנדרשים לידיה; ואם על מנת להשיג על ביטול דרישת המינימום; על התניית ההישתתפות בהתמחרות במסירת שטרי העברת מניות חתומים; על מניעת השתתפותם של המבקשת וסממה בהתמחרות עקב כך; או על הקדמת מועד ההתמחרות בהתראה קצרה ליום 28.6.2021.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש תשובה.

ואולם, אני סבורה כי לא הייתה כל מניעה מצד המבקשת למסור למומחה את שטרי העברת מניותיה בכפוף להסתייגות או להגיש השגה לבית המשפט המחוזי בנדון, כפי שצוין לעיל.

בשים לב לכל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה למתן סעד זמני.

בבית המשפט העליון רע"א 2548/22 לפני: כבוד השופט ש' שוחט המבקשים: 1. אמיל חדד 2. חיים ממן נ ג ד המשיבים: 1. אזקטלן יעקב 2. זבידי איסמאעיל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.3.2022 בת"א 35905-02-19 שניתנה על ידי כבוד השופט מיכאל תמיר בשם המבקשים: עו"ד אבי אמבר; עו"ד מוריה פרידמן בשם המשיב 1: עו"ד יגאל רוזנקרנץ בשם המשיב 2: עו"ד רוני א. כהן ][]פסק-דין

עוד נקבע, כי המבקשים לא הוכיחו כי שילמו את מלוא התמורה בגין הנכס, וגם אם העסקה לא בוטלה יש לזקוף לחובתם שלא פעלו במשך עשרות שנים להגן על זכויותיהם באמצעות רישום הערות במנהל, בחברה המשכנת ובאמצעות רישום מישכון ובכך גרמו ל"תאונה משפטית".

המבקשים לא השלימו עם החלטת בית המשפט המחוזי והגישו את בקשת רשות העירעור שלפניי, במסגרתה אף עתרו לצוים זמניים עד להכרעה בה. המבקשים חזרו וטענו לשני היבטיה של הבקשה - החשש מהברחה והנזק שייגרם להם מפינוים מהנכס.

בהחלטתי מיום 8.5.2022, שניתנה לאחר שהוגשו תגובות המשיבים לסעד הזמני של איסור דיספוזיציה, החלטתי להעתר לבקשה באופן חלקי כך שעד להכרעה בבקשת רשות העירעור יעמוד על כנו צו איסור הדיספוזיציה, אך הוא יסויג בכך שלא ימנע השלמת עסקת המכר בין המשיב 1 למשיב 2 והעברת הזכויות בנכס ביניהם.

...

עם פתיחת ההליך בבית המשפט המחוזי, בתחילת שנת 2019, נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים למתן סעד זמני ואסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכס (החלטה מיום 28.2.2019).

בהחלטתי מיום 8.5.2022, שניתנה לאחר שהוגשו תגובות המשיבים לסעד הזמני של איסור דיספוזיציה, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי כך שעד להכרעה בבקשת רשות הערעור יעמוד על כנו צו איסור הדיספוזיציה, אך הוא יסויג בכך שלא ימנע השלמת עסקת המכר בין המשיב 1 למשיב 2 והעברת הזכויות בנכס ביניהם.

נימקתי החלטתי זאת בכך שהיעתרות לבקשה באופן חלקי שכזה מאזנת נכונה בין חשש המבקשים לפיו המשיב 2 יפעל להעברת זכויותיו בנכס לאחרים (כפי שנטען בבקשת רשות הערעור) ועם האינטרס של האחרון ליהנות מקניינו ומפרי זכייתו בהליך קמא בשים לב להצהרותיו כי אין בכוונתו למכור את הנכס לצד ג' כלשהו.

בשים לב להסכמת המשיב 2 ולהיעדר התנגדות מצד המשיב 1 - בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שהסעד הזמני המסויג שניתן ביום 8.5.2022 יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור אותו הגישו המבקשים על פסק-הדין.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט נ' שילה) ברמ"ש 55541-04-23 מיום 23.5.2023, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב – יפו (השופט י' שקד) בצב"נ 4500-08-22 מיום 20.4.2023 שבמסגרתה הוארך צו ביניים בעיניין ילדי המבקש שניתן ביום 12.7.2022 לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן בהתאמה: הקטינים וחוק הנוער).

רקע בתמצית ביום 12.7.2022 נעתר בית המשפט לעינייני מישפחה לבקשת עו"ס לחוק הנוער למתן צו ביניים בעיניין הקטינים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, והורה על הוצאת הקטינים ממשמורת המבקש והעברתם למשמורת המשיבה 1 כקלט חרום, כאשר זמני השהות של הקטינים עם המבקש יתקיימו בפקוח במרכז קשר (להלן בהתאמה: הצוו והמשיבה).

זאת, מאחר שהיא לא נפגשה עם הקטינים, ומשום שאף לשיטתה אין לבטל את הצוו לאלתר ולהורות על החזרה מיידית של הקטינים למשמורת המבקש, אלא יש מקום לבניית תכנית מדורגת.

כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור בעניינינו דרוש למניעת עוות-דין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור בענייננו דרוש למניעת עיוות-דין.

לא ראיתי, אפוא, אף לגוף העניין, עילה להתערב בהחלטה, ונימוקיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין מקובלים עליי אף הם. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת י' רוטנברג) מיום 7.8.2023 בת"א 30715-07-23, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני המעכב את מימוש זכייתה של המשיבה 2 במיכרז שפירסמה המשיבה 1.

ביום 12.6.2023 קיבלו המשתתפות הודעה על כך. על רקע זה, הגישה המבקשת ביום 13.7.2023 תביעה לבית המשפט המחוזי, בה התבקש בית המשפט להורות על פסילת הצעתה של בני וצביקה ועל ביטול זכייתה במיכרז; ולהכריז על המבקשת כזוכה במיכרז.

לגישתו, בכך נפל שהוי לא מבוטל המהוה שיקול נוסף לדחיית הבקשה.

...

בנוסף, דין הטענה להידחות אף לגופה הואיל והמבקשת לא הציגה כל בסיס ממשי לתמיכה בה. בכלל זה היא לא הצביעה על מתקני פינוי פסולת אחרים שעשויים לשמש חלופה הולמת מבחינת מיקומם והיקף הפסולת הנוספת שביכולתם לקלוט ולמחזר.

על כן ולאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בשיקול דעתו הרחב של בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשת המבקשת לצו מניעה זמני.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ת' אברהמי) בת"א 56495-12-22 מיום 26.7.2023, בה נדחתה בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה מיום 8.5.2023 אשר דחתה את בקשת המבקשים למתן צו מניעה שיאסור על המשיבים לבצע דיספוזיציה במקרקעין מושא המחלוקת בין הצדדים.

מעבר לכך, גם אם ניתן להגיש בקשה לסעד זמני מבלי שהוגש כתב טענות עקרי, טענות המבקשים מעוררות קושי לא מבוטל.

תחילה הובהר כי אין מדובר בבקשה "עצמאית" למתן סעד זמני כי אם בבקשה לעיון מחדש בסעד שהתבקש ונדון בהחלטה הקודמת, דבר העולה מכותרת הבקשה ומהמפורט בה. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי לא נמצאה הצדקה לשינוי ההחלטה או למתן סעד זמני.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

בנסיבות העניין, גם אין בעובדה שבכתב התביעה שהוגש לבורר נתבקש סעד של ביטול הסכם המכר לבדה כדי להביא למסקנה שונה.

הבקשה נדחית, כמו גם הבקשה הדחופה לסעד זמני לערעור שהוגשה עמה.