בבית המשפט העליון
רע"פ 2052/23
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 05.02.2023 בעפ"ג 41486-11-21 שניתן על-ידי השופטים מ' ברנט, ש' בורנשטיין ו-ע' מיכליס
בשם המבקש:
בעצמו
][]החלטה
בהמשך לכך, ולשם קביעת העונש ההולם בתוך המתחמים האמורים, בית משפט השלום נתן דעתו, בין היתר, להודאת המבקש אשר חסכה את הצורך במתן ושמיעת עדויות; כי מאז ביצוע העבירות לא ביצע עבירות נוספת ולא הפר את צו הפיקוח.
משהוגשה חוות דעת כאמור, בגדרה צוין כי המבקש עודו בתהליך לקראת איון מסוכנותו, אך היא עודנה בינונית-גבוהה – התבקש הממונה על עבודות השרות לשוב ולבחון את עניינו שם המבקש.
כידוע, סעיף 51ב(א) לחוק קובע כי "בית משפט שגזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על תשעה חדשים, רשאי להחליט, בגזר הדין, שהנדון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות". כפי שנקבע בפסיקה, מדובר בפריבילגיה, המאפשרת ריצוי של מאסר בתנאים פתוחים, מחוץ לכותלי בית הסוהר, מקום בו ניתן להשיג את המטרות העונשיות של המאסר בדרך מועילה יותר לחברה ופוגענית פחות לעבריין (רע"ב 8820/19 מדינת ישראל נ' הישאם (13.07.2020).
...
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור על נספחיה, ולאחר שעיינתי בתיקי בתי המשפט דלמטה באמצעות מערכת "נט-המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.
אולם, הבקשה שלפניי נטועה כולה בדָּלֶת אַמּוֹת עניינו הפרטני של המבקש, וסבורני כי לא מתקיים חשש לעיוות דין או אי צדק המצדיקים מתן רשות ערעור, ודי בכך כדי לדחותה.
הבקשה נדחית אפוא.