בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית נגד חברת כרטיסי חיוב

בבית המשפט העליון רע"א 7885/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשות: 1. מש-קר בע"מ 2. משקט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. לירז שלו 2. שחר אברהם 3. המועצה הישראלית לצרכנות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.9.2021 (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, סג"נ) ב-ת"צ 52230-12-18 בשם המבקשות: עו"ד מוטי ארד; עו"ד מיקה בר-נתן בשם המשיבים ­2-1: עו"ד אוהד רוזן; עו"ד עמית גנסין; עו"ד נטע סרוסי בשם המשיבה ­3: עו"ד אביטל פריזמנט בוטון ][]החלטה

בהחלטה זו הורה בית המשפט על אישור תובענה ייצוגית נגד שתי חברות המפעילות מכונות אוטומאטיות לממכר מזון ומשקאות, בגין גבייה שלא כדין של "עמלת סליקה" בעת תשלום בכרטיס אשראי.

המבקשות הוסיפו וציינו כי הן נושאות בעלויות תפעוליות בגין סליקת כרטיסי האשראי, ובין היתר מדובר בדמי שכירות עבור ההתקנים לסליקת כרטיסי האשראי המותקנים על גבי המכונות ותשלום עבור הסליקה עצמה; ועל כן ככל שייקבע בהליך הייצוגי כי גביית עמלת הסליקה אינה חוקית, הדבר יחייב אותה להעלות את מחיר המוצרים גם כאשר התשלום נעשה באמצעי תשלום שאינו כרטיס אשראי.

...

משכך, אין מקום להתערבות בהחלטת האישור, והתוצאה היא שבקשת רשות הערעור דינה להידחות.

שומה אפוא על הערכאה הדיונית להידרש לסוגית הנזק במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית, בין היתר בראי ההלכה שנקבעה בנדון בעניין הר פז. בשולי הדברים ולמען שלמות התמונה, יצוין כי לאחר שאושר ניהול התובענה כייצוגית נגד המבקשות, נעתר בית המשפט המחוזי (השופט א' נחלון) לבקשת המשיבים והטיל צו עיקול זמני על כל המכונות שבבעלות המבקשות – באופן שמאפשר את המשך הפעלת המכונות, אך אוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בהן (להלן: צו העיקול).

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.6.2019 (כבוד השופטת מ' נד"ב, ת"צ 62174-03-17) בגדרה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות להגשת הודעה לצד שלישי, שהגישה שופרסל בע"מ, אחת משתי המשיבות לבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: הבקשה ו-ההחלטה, בהתאמה).

על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי בחודש נובמבר 2016, לפני שהוגשה בקשת האישור שבה עסקינן, הגיש גריינר, באמצעות אותו בא כוח מייצג, בקשה לאישור תובענה כייצוגית בעיניין דומה נגד לאומי קארד – בשל אי-מתן הודעה מוקדמת בעיניין סיום הטבה מסוג פטור מתשלום חודשי של עמלת הכרטיס (ת"צ 24573-11-16 מיתנהלת לפני כבוד השופט י' קינר, להלן: בקשת האישור נגד לאומי קארד).

הטענות בבקשת רשות העירעור שופרסל טוענת כי דחיית בקשת הארכה גוזרת עליה להגיש הליך נפרד נגד לאומי קארד; והדבר עלול להוביל להכרעות סותרות, ולמצב שבו שופרסל "תצא קרחת מכאן ומכאן" – שכן היא תחויב להשיב את דמי החבר במסגרת ההליך הייצוגי, אולם לא תזכה לשיפוי המגיע לה לטענתה מלאומי קארד.

אולם מן העבר השני, מאחר שההחלטה סותמת למעשה את הגולל על האפשרות להגיש את בקשת ההודעה לצד שלישי – היא נושאת בקירבה היבט מהותי ומשפיעה באופן משמעותי על אופן ניהול ההליך וזכויות הצדדים במסגרתו, והדבר עשוי להצדיק במקרים מתאימים היתערבות מצד ערכאת העירעור (ראו והשוו: רע"א 7848/18 מדינת ישראל (משרד התחבורה - רשות הספנות והנמלים) נ' פלונית, פסקה 12 (21.12.2018); רע"א 1159/18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 20 (8.5.2018) (להלן: עניין הפניקס); רע"א 8644/15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וייץ, פסקה 12 (21.2.2016) (להלן: עניין וייץ); רע"א 7978/13 עריית חיפה נ' קהילת ציון אמריקאיות (בפרוק), פסקה 10 (21.2.2014) (להלן: עניין עריית חיפה)).

...

ניכר אפוא כי ההודעה לצד שלישי ששופרסל חפצה בהגשתה חורגת באופן משמעותי מהיקף היריעה שנפרשה בבקשת האישור, והידרשות לה עלולה להוביל להכבדה ולסרבול הדיון; כאשר מנגד, לא ברור מה תהיה תרומתה של לאומי קארד לבירור השאלות שבמחלוקת – שכן, כאמור, דומה כי לא עומדת על הפרק טענה לעניין השאלה העובדתית אם נשלחו ללקוחות הודעות בהתאם להוראות הדין, והדגש הוא על כך שלא הייתה כל חובה לעשות כן. בנקודה זו יוער כי קשה להשתחרר מן הרושם שבקשת הארכה, ובקשת ההודעה לצד שלישי שבצידה, הוגשו כמהלך אסטרטגי גרידא – בין היתר, על מנת להרחיב את הגרסה שהוצגה בתשובה לבקשת האישור שהתמקדה בטענה כי אין כל פגם בכך שלא נשלחו הודעות בכתב טרם סיום תקופת הפטור; כך שאף אם ייקבע שעל פי דין נדרש היה לשלוח הודעות כאמור, לאומי קארד היא שנושאת באחריות להפרה זו – ושימוש פסול מעין זה באמצעי של משלוח הודעה לצד שלישי אין לאפשר.

אף הטענה כי יש להתערב בהחלטה מאחר שלאומי קארד היא "אדון העובדות", כלשון שופרסל, דינה להידחות.

סוף דבר התוצאה היא שאין מקום להתערב בהחלטה לדחות את בקשת הארכה, והבקשה לרשות ערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ה' עובדיה) מיום 14.2.2019, שבגדרה נדחתה בקשה לתיקון בקשת אישור תובענה כייצוגית (ת"צ 12636-10-16; להלן: בקשת האישור).

בעת סיום ההיתקשרות בין הצדדים התברר כי חלק מציוד הקליטה שהושאל ללרנר אבד – לרבות מפענח ("ממיר") וכרטיס חכם (להלן: הציוד); ולרנר חויבה בגין כך בסכום של 912.2 ש"ח, בהתאם למחירון המפורסם באתר האנטרנט של המשיבה תחת הכותרת "אבדן/גניבה של הציוד/ אי יכולת שקום של ציוד (total loss)" (להלן: המחירון).

ביום 10.10.2016 הגישה לרנר את בקשת האישור נגד המשיבה, שבה נטען נגד הפרקטיקה של חיוב לקוחות בתשלום עבור אי השבת ציוד לפי המחירים הקבועים במחירון.

בהקשר זה סבר בית המשפט כי בנסיבות שבהן המשיבה תיקנה זה מכבר את המחירון והפחיתה את החיוב בגין אי השבת ציוד, ממילא איבדה בקשת האישור מתועלתה במובן צופה פני עתיד; ומשכך נקבע כי "בחינת ה'תועלת הפוטנציאלית' לקבוצה מהתיקון המבוקש אינה נחזית להיות ברף הגבוה של התועלות". נוסף על כך, בהתייחס לטענתה של לרנר שלפיה החיוב בתשלום עבור הציוד בהתאם לקבוע במחירון הוא בבחינת פיצויים מוסכמים שמן הדין להפחיתם לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים – נקבע כי טענה זו "אינה עולה בקנה אחד עם העובדות הקשורות בעיניינה של המבקשת עצמה, אשר אין חולק שלא חויבה על-ידי המשיבה במלוא הסכום שנקבע במחירון. ככל שבפועל נהגה המשיבה להפחית מהחיוב המלא נראה שעילת התביעה האישית של המבקשת עצמה מסופקת וייתכן שכלל אין ראשית ראיה לקיומה של קבוצה ביחס לעילה החדשה-החלופית שמבוקש לאשר את הוספתה". סופו של דבר נקבע כי האנטרס הצבורי שבניצול יעיל של משאבי השיפוט, ובניהול תובענות ייצוגיות ראויות, אינו מאפשר להעתר לבקשת התיקון.

במסגרת החלטתו בבקשת התיקון ציין בית המשפט המחוזי כי "כאשר נמצא כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, בררת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו וסטייה מברירת מחדל זו תתאפשר רק בהתקיים טעמים כבדי משקל"; וזאת תוך הפניה ל-רע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ (31.5.2018); להלן: עניין זליגמן).

...

בתגובה לבקשת התיקון טענה המשיבה כי אין מקום להיעתר לה מאחר שמדובר בהרחבה משמעותית של חזית המחלוקת בבקשת האישור; וכן כי העילות החדשות נטענו על ידי לרנר כבר במסגרת התגובה לתשובה לבקשת האישור, ללא היתר.

במקרים שבהם בקשת התיקון מוגשת בשלב מוקדם של ההליך, וכאשר בית המשפט מתרשם שמדובר בהליך ייצוגי ראוי על פניו וכי תיקון בקשת האישור יתרום להכרעה במחלוקות שעל הפרק – נטייתו תהא להיעתר לבקשת התיקון.

הנה כי כן, התיקון המבוקש סב על הוספת טענות משפטיות שבשקידה ראויה ניתן היה להעלות לכתחילה במסגרת בקשת האישור – ובדין סירב בית המשפט המחוזי לתת לכך יד. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות המקרה אין מקום להיעתר לבקשת התיקון אף לנוכח השיהוי וחוסר תום הלב שדבקו בה; ואין סיבה לסטות גם מקביעות אלה.

סופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 147/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשות: 1. חולוד אבו חרפה 2. חברת איי.נט (חרפה) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. אחמד מסרי 2. ראזי בדארנה 3. אנואר שלאבנה 4. סיזאר שמא 5. ראניה זובידאת 6. סאלח עבאס 7. נידאל קסום 8. מוחמד יאסין 9. מוחמד אדיב גנאים 10. ד"ר חוסאם בדארנה 11. ח'אלד שלאעטה 12. אנואר בדארנה 13. מנאר עיסא 14. אמאני ח'טיב 15. עבד גנאים 16. עפאף כנאענה 17. אבו ריא הייפא 18. עטיאת שלבי 19. מוחמד אבו סאלח 20.אמאל עבאס 21. נרמין עואודה 22. חוסין עואודה 23. אבו יונס ח'אלד 24. גנאיים סאלח מוחמד בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.11.2021 (כבוד השופט א' בולוס) ב-ת"צ 38231-04-20 בשם המבקשות: עו"ד האני טנוס; עו"ד ניזאר טנוס; עו"ד נוהא טנוס ][]החלטה

ביום 30.4.2020 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד חולוד ונגד החברות, בטענה כי החברות נוהגות לפנות טלפונית ללקוחות פוטנציאליים שלא נתנו לכך את הסכמתם, להציע להם חבילות אינטרנט מוזלות, ולאחר קבלת פרטי כרטיסי האשראי לחייב את הלקוחות מבלי לספק להם כל שירות בתמורה.

בהחלטתו, נשען בית המשפט על ההלכה שלפיה ככלל אין לידון בבקשה לסילוק על הסף כבקשה מקדמית במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית; זאת מאחר שהליך אישור תובענה כייצוגית הוא עצמו הליך מקדמי שפיצולו עלול לגרום לסירבול יתר; ועוד צוין כי סילוק על הסף שמור למקרים חריגים שבהם בקשת האישור היא בקשת סרק.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות על הסף, אף מבלי שאדרש לתשובת המשיבים.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3176/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: מש-קר בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. לירז שלו 2. שחר אברהם 3. המועצה הישראלית לצרכנות 4. משקט בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.4.2023 שניתנה במסגרת ת"צ 52230-12-18 על ידי כבוד השופט אלעזר נחלון בשם המבקשת: עו"ד מוטי ארד; עו"ד מיקה בר-נתן ][]פסק דין

ביום 22.9.2021 אישר בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא גילה כנפי-שטייניץ) בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) נגד חברת מש-קר בע"מ (להלן: מש-קר) והמשיבה 4, חברת משקט בע"מ, וזאת בגין חיובם של צרכנים הרוכשים שתייה או מזון במכונות האוטומטיות שברשותן בעמלת סליקה שנעה בין 50 ל-80 אגורות, בנוסף על המחיר המוצג עבור כל מוצר (להלן: החלטת האישור).

אמנם, על גבי המכונות האוטומטיות מופיע כיתוב המסביר לצרכן כי תשלום באמצעות כרטיס אשראי ילווה בחיוב בעמלת סליקה בנוסף למחיר המוצר.

ויובהר, אינני מביע כל עמדה לגופן של הטענות שהעלו הצדדים ביחס לתחולת אשר נקבע בעיניין הר פז על ההליך דנן – סוגיה שטרם נבחנה על ידי בית משפט קמא, ואשר לא זו העת לבחון אותה בבית משפט זה. לפיכך, בקשת רשות העירעור מתקבלת במובן זה שצו העיקול הזמני יבוטל לאחר שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ תפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כתב ערבות צד ג' בסכום של עד 5 מיליון ש"ח להבטחת קיום חיובים שיושתו על מש-קר במסגרת התובענה דנן.

...

דין הערעור להתקבל.

אני סבור כי החלופה שהציעה מש-קר לצו הזמני היא ראויה בהתחשב במכלול הנסיבות: ראשית, הוכח כי נגרם למש-קר נזק כתוצאה מהעיקול הזמני.

ויובהר, אינני מביע כל עמדה לגופן של הטענות שהעלו הצדדים ביחס לתחולת אשר נקבע בעניין הר פז על ההליך דנן – סוגיה שטרם נבחנה על ידי בית משפט קמא, ואשר לא זו העת לבחון אותה בבית משפט זה. לפיכך, בקשת רשות הערעור מתקבלת במובן זה שצו העיקול הזמני יבוטל לאחר שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ תפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים כתב ערבות צד ג' בסכום של עד 5 מיליון ש"ח להבטחת קיום חיובים שיושתו על מש-קר במסגרת התובענה דנן.