בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שלא להורות על מתן צו ביניים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט נ' שילה) ברמ"ש 55541-04-23 מיום 23.5.2023, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בתל אביב – יפו (השופט י' שקד) בצב"נ 4500-08-22 מיום 20.4.2023 שבמסגרתה הוארך צו ביניים בעיניין ילדי המבקש שניתן ביום 12.7.2022 לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן בהתאמה: הקטינים וחוק הנוער).

רקע בתמצית ביום 12.7.2022 נעתר בית המשפט לעינייני מישפחה לבקשת עו"ס לחוק הנוער למתן צו ביניים בעיניין הקטינים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, והורה על הוצאת הקטינים ממשמורת המבקש והעברתם למשמורת המשיבה 1 כקלט חרום, כאשר זמני השהות של הקטינים עם המבקש יתקיימו בפקוח במרכז קשר (להלן בהתאמה: הצוו והמשיבה).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור בענייננו דרוש למניעת עיוות-דין.

לא ראיתי, אפוא, אף לגוף העניין, עילה להתערב בהחלטה, ונימוקיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין מקובלים עליי אף הם. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בבית המשפט העליון רע"א 2915/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המבקשת: אבישג לוי נ ג ד המשיבים: 1. חיה לאה רדלר ז"ל 2. יהודה רקובצ'יק 3. "בית-קל נכסים" סוכנות תיווך נדל"ן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן) בת"א 25008-01-21 מיום 7.2.2023 בשם המבקשת: עו"ד דן נובהארי בשם המשיבים: עו"ד אפרים אופק אהרון; עו"ד נירן דור ][]פסק-דין

לבסוף צוין כי בנסיבות המצערות בהן המשיבה הלכה לעולמה וטרם הונח לפני בית המשפט צו קיום צוואה או צו ירושה, נכון והוגן יהיה להורות על דחיית בקשת המבקשת, שכן מתן היתר לתיקון יעניק יתרון דיוני למבקשת על פני יורשי המשיבה.

בתשובתם סמכו המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי וטענו כי בקשת המבקשת אינה עומדת בתנאים הקבועים בדין למתן רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי.

לבסוף הודגש כי בנגוד לטענת המבקשת, ההליך אינו מצוי עוד בראשיתו, שכן מאז הגשת התביעה נערכו ישיבת קדם משפט, ישיבה מקדמית וישיבת גישור, הוגשו בקשות ביניים ונעשו פעולות רבות הנוגעות לבחינת המצב התיכנוני.

...

יש לדחות את הבקשה גם מחמת השיהוי שנפל בהגשתה; בשל חוסר תום ליבה של המבקשת, אשר שינתה את הסעדים שתבעה ואשר נמנעה מלשלם את מלוא התמורה בעסקה; בזבוז הזמן השיפוטי שיגרם אם יתקבל התיקון המבוקש; והפגיעה שעשויה להיגרם ליורשי המשיבה כתוצאה מהתיקון.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה שהוגשה לה, החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור.

אלא שאינני רואה צורך להכריע בין הגישות השונות, שכן שוכנעתי כי בענייננו, גם על פי הגישה המחמירה היה מקום להתיר למבקשת לתקן את התביעה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 7616/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: אפרים אוריון נ ג ד המשיבים: 1. יאיר גולדפינגר 2. עו"ד שמואל גלינקא - בתפקידו כונס נכסים 3. בן דוד אוחיון יעקב 4. הודיה בנעים 5. אילן גאן בנעים 6. הועדה המקומית לתיכנון ובניה עריית ת"א בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.6.2023 בת"א 32908-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופטת רחל ברקאי בשם המבקש: עו"ד פרופ' חמי בן נון; עו"ד ד"ר אייל כהן ][]החלטה

במסגרת ההחלטה דחה בית המשפט את הבקשה לצוו מניעה זמני, וזאת בין היתר משום ש"הבקשה איננה מלמדת על קיומן של נסיבות חדשות ומשאין הבקשה עומדת, אף לא לכאורה, בתנאים למתן צו מניעה זמני" (פסקה 11 להחלטה).

אעיר עם זאת, כי כשמדובר, כמו בעניינינו, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא לתת סעד זמני, מטבע הדברים, השמוש בסמכות לדחות את הבקשה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים ייעשה בתדירות גבוהה הרבה יותר, ונראה שהוא אף בגדר הכלל, ולא בגדר החריג (השוו לתקנה 98 לתקסד"א החדשות, שעניינה עיון מחדש בסעד זמני שניתן או בתנאיו, אשר אינה כוללת הוראה המלמדת על כך שדיון במעמד הצדדים היא "דרך המלך" להכרעה בבקשה שכזו).

מכל מקום, הטרוניה המרכזית שמעלה המבקש בעניינינו ממוקדת לא בשאלת הסמכות לדחות את הבקשה שהגיש ללא דיון, אלא בהחלטה לשנות את המתוה הדיוני שנקבע על ידי בית המשפט קמא, וזאת מבלי שניתנה למבקש זכות טיעון בעיניין זה. אכן, אין זהו עניין שיגרתי שבית משפט מבטל מיוזמתו דיון שנקבע על ידו לשמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה, ואולם הסמכות לעשות כן היא חלק מסמכותו הטבועה של בית המשפט לשנות החלטות ביניים שנתן, ואין לומר כי מרגע שנקבע דיון בעל-פה, מחובתו של בית המשפט לקיימו, גם אם השתכנע מהטיעונים בכתב שהוא מיותר בעליל (לסמכותו הטבועה של בית המשפט לשנות החלטות ביניים ראו, באחרונה, רע"א 6024/23 יקירביץ נ' דגן, פסקה 16 והאסמכתאות שם (29.10.2023)).

...

בענייננו, באשר לסיכויי התביעה, הרי שבית המשפט קמא קבע, ושב וקבע, כי סיכויי התביעה קלושים, כאשר שלושה שופטים שונים בבית המשפט המחוזי הגיעו למסקנה זו (ראו פסקה 10 להחלטה מיום 19.12.2021 (כב' השופטת חנה פלינר); פסקאות 16-15 להחלטה מיום 18.1.2022 (כב' השופט ארז יקואל); וכן ההחלטה מיום 7.3.2022, שניתנה ביחס להפקדת ערובה מטעם המבקש, אך אימצה את מסקנות השופטים כאמור במלואן ונסמכה עליהן (כב' השופטת רחל ערקובי)).

לקראת סיום, מצאתי לנכון להעיר כי טענותיו של המבקש נשמעות מזה למעלה מעשור ונדחות על ידי ערכאות שיפוטיות שונות ומותבים שונים.

ניסיונות אלה גובים זמן ומשאבים שיפוטיים יקרים, וטוב יעשה המבקש אם ישתמש בהם באופן מושכל – ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 7685/23 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. עריית ראשון לציון 3. מדינת ישראל- משרד החינוך והתרבות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ח' וינבאום-וולצקי), מיום 10.07.2023 בתיק א 050301-07-19 בשם המבקשת: עו"ד יניב גביש ][]החלטה

כן, נדחתה בקשתה החלופית של המבקשת להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הנפשי.

רקע המבקשת הגישה לבית משפט השלום תביעה – אשר הועברה בהמשך לבית המשפט המחוזי – נגד המשיבות, בגין ארועי היתעללות אשר חוותה, לטענתה, מצד תלמידים בבית ספרה במהלך לימודיה בחטיבת הביניים.

יושם על לב: הבקשה הוגשה רק לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה; ניתנו תשובותיו לשאלות ההבהרה; והוא נחקר בבית המשפט המחוזי.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

...

לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

כאמור לעיל, נסיבות אלו מעוררות חשש ממשי, כי בקשת הפסילה הוגשה אך בשל המסקנה שאליה הגיע המומחה בחוות דעתו, שלפיה, אין קשר סיבתי בין האירועים הנטענים לבין מצבה הרפואי של המבקשת.

סוף דבר: לנוכח כלל הנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 1230/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.2.2024 בת"א 5078-01-24, שניתן על ידי כב' השופטת י' אילני; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד נועם רונן; עו"ד שיר ליבוביץ' בשם המשיבים 3-1: עו"ד עתליה שיטרית בשם המשיבה 4: עו"ד מרב ברוך; עו"ד בן בלוך ][]החלטה

מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי ביום 14.2.2024 הגישו המבקשים בקשה כי בית המשפט יורה על מתן צו זמני האוסר על החברה, מנהליה ובעלי השליטה בה להשתמש בכספים שיועברו לכל מטרה אחרת למעט הפעילות השוטפת של החברה ותשלום חובותיה.

לבסוף, טוענים המשיבים כי הסעד החלופי אותו ביקשו המבקשים בבקשת רשות העירעור – להחזיר את הדיון לבית משפט קמא כדי שיקבע תנאים ומסגרות לכל מימון ביניים, ובכלל זאת יחייב את המשיבים לעשות שימוש במימון רק לפעילות השוטפת של החברה – כבר ניתן למבקשים בהחלטת בית משפט קמא מיום 22.2.2024.

...

מסקנה זו מתיישבת גם עם התרשמותו של בית משפט קמא ביחס להתנהלות המבקשים לאורך חודשים אלה – לפיה הם נהגו בחברה מנהג בעלים, והצהירו בפני המבקשים כי בכוונתם לעמוד בהתחייבויותיהם ולהשלים את העסקה.

מכך נובע כי אף לשיטת המבקשים, ככל שבסופו של דבר תידחה התביעה, והמשיבים יידרשו לפצות אותם ולהשיב להם את הכספים שהועמדו על ידיהם – יהיה ביכולתם לעמוד מאחורי הערבויות שניתנו.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.