בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בדבר תיקון כתב הגנה

בבית המשפט העליון רע"א 5500/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. ג'ונסון אנד ג'ונסון 2. ג'יי סי הלת' קר בע"מ 3. Cilag AG 4. קופת חולים כללית (שירותי בריאות כללית) 5. מרכז רפואי אברבנאל 6. מדינת ישראל, משרד הבריאות בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.6.2023 בת"א 21383-12-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' אילני בשם המבקשת: בעצמה ][]החלטה

המבקשת הפניתה לתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את בית המשפט לתת פסק דין כבר בשלב קדם המשפט "אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". לטענתה, הגנת המשיבות היא "הגנת סרק", והמסמכים שהגישו הם מסמכים כוזבים המקיימים "חזקת שקר". לכן, טענה המבקשת, למשיבות אין כל ראיות להגנתן והן מנהלות את ההליך רק כדי "להלך אימים על התובעת ו/או לשבש [את] הליכי משפט, לגרום לסחבת ולעיכובו של ההליך המשפטי". בהחלטה מיום 26.6.2023, דחה בית משפט קמא את הבקשה למתן פסק דין.

נימוקי הבקשה בבקשת רשות העירעור טענה המבקשת כי היה על בית משפט קמא לעשות שימוש בתקנה 63(ב)(16)לתקנות סדר הדין האזרחי ולתת פסק דין בהיעדר הגנה ממשית.

לגישתה, ליבת המחלוקת – כפי שהיא הוצגה בכתב התביעה המתוקן – נוגעת ל"נסוי הקליני" שנערך עליה באופן לא חוקי, ללא ידיעתה והסכמתה.

מצב דברים כזה הוא אפשרי כאשר מכתבי בית הדין עצמם עולה כי בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית בשאלות הרלוואנטיות להכרעה, וכי הטענות המשפטיות של הנתבע כפי שהן עולות מכתב ההגנה - הן כאלה שבית המשפט יכול להכריע בהן לזכות התובע בלא צורך בדיון נוסף.

...

אינני סבורה כי יש מקום במסגרת ההחלטה דנן לקבוע מסמרות ביחס לגישה זו, שכן ממילא אין הבקשה הנוכחית נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה ולכן דינה להידחות גם לגופה.

גם עמדת המבקשת ביחס לטענות המשיבות לפיה טענותיהן מבוססות על שקרים, והמסמכים עליהם נסמכו הם מסמכים כוזבים (סעיפים 22-17 לבקשה) – אינה מצדיקה את המסקנה כי כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל.

לכן, ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית; אני מחייבת את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 1,000 ₪.

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי) מיום 17.5.2023 בת"א 56695-09-19 בגדרה התקבלה בקשת המשיבים לתיקון כתב הגנתם.

כמפורט בפתח הדברים, המשיבים הגישו עוד ביום 23.6.2022 הודעה בגדרה ציינו כי הם שוקלים להגיש בקשה לתיקון כתב הגנתם, תוך שבקשו שהות להגשתה עד ליום 20.7.2022.

...

גם אם נקבל את הגרסה ולפיה המסמכים שביסוד אותן טענות נשכחו על-ידי המשיבים, והתגלו רק על-ידי באי-כוחם החדשים במסגרת ההכנה להליך הגישור – עדיין, החלפת ייצוג, כשלעצמה, אינה טעם להיעתר לבקשה לתיקון כתבי טענות; וכך גם אין בקיומו של הליך גישור – שבמסגרתו, מטבע הדברים, מתחדדים עניינים שונים בנוגע למחלוקת מושא ההליך – כדי להצדיק, כשלעצמו, ביצוע "מקצה שיפורים" בכתבי הטענות.

ואכן, בחינה של התיקונים המבוקשים, על פניהם, מובילה למסקנה כי מדובר בתיקונים אשר עשויה להיות להם תרומה ממשית לבירור המחלוקת מושא ההליך, בפרט בכל הנוגע לכתבי העדר התביעות, ולמועד הנטען של מתן היתר הבנייה, המשליך, על פי הנטען, על מועד מסירת הדירות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"א 5887/23 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: עו"ד ישראל בודה נ ג ד המשיבים: 1. גבעת מרום בע"מ 2. קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ 3. יעקב קריגר 4. טובה קריגר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' דפדי) מיום 11.7.2023 בת"א 29746-06-22 בשם המבקש: עו"ד רות רבח ][]החלטה

בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו שאין בכתב התביעה בקשה לפסיקת הוצאות, וכי אילו התבקש סעד זה, ייתכן והנתבעות היו מגישות כתב הגנה ומגיבות בו לבקשה האמורה.

כן ציין כי אין מקום לתקן כיום את פסק הדין שניתן ביום 30.11.2022, ולהוסיף לו סעד של הוצאות משפט ושכר טירחה, משחלף פרק הזמן המאפשר תיקון פסק דין, על פי הקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1981.

המבקש מוסיף ומפנה לתקנה 151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וטוען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם התכליות שנקבעו בתקנה זו בדבר הצורך בשיפוי בעל הדין שזכה בהליך על הוצאותיו.

...

כן מפנה המבקש לתקנה 152 לתקנות וטוען, כי בית המשפט מחויב לפסוק הוצאות בתום הדיון, "זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לפסיקת הוצאות, לטענתו, ללא הנמקה, ואף לא סיפק טעמים מיוחדים לכך בהתאם לקבוע בתקנה זו. דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתשובה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8037/23 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשת: רויטל סרן שבתאי נ ג ד המשיבות: 1. טיולי אלון טבריה בע"מ 2. סייבר ישראל טכנולוגיות נסיעות בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי) מיום 16.8.2023 בת"א 40375-09-20 בשם המבקשת: עו"ד משה עוזיאל ][]החלטה

על פי הנטען בכתב התביעה, גולדברג נשכר לשורותיה של החברה בהמלצת המבקשת וסייבר, חרף ידיעתן בדבר מעשי גניבה והונאה אחרים שביצע לכאורה בעבר.

בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, טענה החברה כי יש לדחות את הבקשה, בהיותה "בקשה ממוחזרת" הזהה במהותה ובאופייה לבקשת המבקשת לתיקון כתב ההגנה – שהוכרעה זה מכבר – תוך שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. החברה הוסיפה ודחתה את טענת המבקשת לפיה פסק הדין שניתן בעיניין גולדברג היתייחס למלוא הנזקים שנגרמו לה. לשיטתה, סעיף 83(ב) לפקודה אינו חל במקרה דנן, זאת לא רק משום שמדובר בתביעה המגוללת נזקים, עילות וסעדים שונים – אלא גם משום שלשיטתה לא הושג "הסכם" פשרה עם גולדברג, וממילא אין לראות בפסק הדין בתביעה נגדו כפסק דין מנומק שדן בטענות ובראיות לעומקן.

...

בכתב ההגנה שהגישה בהליך שבענייננו, טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילה ולמצער לעכבה מחמת הליכים תלויים ועומדים אחרים – בהתייחסה לתביעת גולדברג ולתביעת לשון הרע שהגישה המבקשת נגד החברה (ראו: ת"א 67737-07-20).

עוד טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת הפרה של חובת תום הלב והשתק שיפוטי.

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על רקע האמור, נקבע כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים שעניינן דחיית בקשה לסילוק על הסף, תיעשה במשורה ותישמר למקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה, או במקרים שבהם התעורר חשש לניהול הליך סרק הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן (ראו, מני רבים: רע"א 3110/23 אביאל נ' דיין, פסקה 12 (18.9.2023); רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' מנסור, פסקה 12 (21.5.2023); רע"א 5464/22 לדרמן נ' עיריית קרית-גת, פסקה 13 (19.10.2022)).

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2214/24 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקש: אורן אפל נ ג ד המשיבים: 1. אמור קנצפולסקי 2. הבנה אביטל 3. יורשי ליאור יהודית ז"ל 4. אירית ליאור אביגדור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט א' צימרמן) שניתן ביום 15.3.2024 בע"א 2489-03-24; בקשת עיכוב ביצוע בשם המבקש: עו"ד טל וינגסט בשם המשיבים: עו"ד אפרת ברוש רותם ][]החלטה

היתנהלות המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום מתוארים היטב בהחלטת בית המשפט (השופטת כ' האפט) מיום 16.1.2024, אשר דחתה את בקשת המבקש שהוגשה בעקבות פסק הפינוי תחת הכותרת "בקשה לתיקון והנמקה של פסק הדין בהתאם לתקנה 82 ועיכוב ביצוע הליכים": "בתובענה זו נקצבו מספר מועדים להגשת כתב ההגנה מטעמו של הנתבע. האחרון שבהם ניקצב עד יום 31/12/23. בהחלטה מיום 1/1/24 שבתי והבהרתי כי אין בבקשות הנוספות של הנתבע כדי ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מעבר ליום 31/12/23 על כל המשתמע. בהנתן האמור ובהנתן כי לא הוגש כתב הגנה בתובענה חרף חלוף המועד, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, על נימוקיו. לא כל שכן, כאשר זה ניתן בחלוף שבועיים נוספים מן המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע. משכך גם אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית. שימת לב כי עניינה של התובענה במתן סעד של פינוי בלבד וכי אין בפסק הדין כדי למנוע מן הנתבע להגיש כנגד התובע תובענה כספית מטעמו על כלל נימוקיה." בעירעור שהגיש המבקש על פסק הפינוי נטען כי פסק הדין ניתן בשגגה.

כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, לגופם של דברים, כי "סכויי העירעור, לכאורה, קלושים במיוחד". מעבר לנדרש, ציין בית המשפט המחוזי כי "קשה להבין את המהלך הדיוני שבו נקט [המבקש – א.ש.]" – בהתכוונו לכך שהמבקש העדיף לערער על פסק הפינוי, שכאמור ניתן נגדו בהעדר היתגוננות, חלף הגשת בקשה לבית משפט השלום לבטל את פסק הדין.

...

התנהלות המבקש בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום מתוארים היטב בהחלטת בית המשפט (השופטת כ' האפט) מיום 16.1.2024, אשר דחתה את בקשת המבקש שהוגשה בעקבות פסק הפינוי תחת הכותרת "בקשה לתיקון והנמקה של פסק הדין בהתאם לתקנה 82 ועיכוב ביצוע הליכים": "בתובענה זו נקצבו מספר מועדים להגשת כתב ההגנה מטעמו של הנתבע. האחרון שבהם נקצב עד יום 31/12/23. בהחלטה מיום 1/1/24 שבתי והבהרתי כי אין בבקשות הנוספות של הנתבע כדי ליתן ארכה להגשת כתב ההגנה מעבר ליום 31/12/23 על כל המשתמע. בהינתן האמור ובהינתן כי לא הוגש כתב הגנה בתובענה חרף חלוף המועד, לא היה מנוס מקבלת הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, על נימוקיו. לא כל שכן, כאשר זה ניתן בחלוף שבועיים נוספים מן המועד האחרון להגשת כתב הגנה מטעמו של הנתבע. משכך גם אין מקום לקבלת הבקשה והיא נדחית. שימת לב כי עניינה של התובענה במתן סעד של פינוי בלבד וכי אין בפסק הדין כדי למנוע מן הנתבע להגיש כנגד התובע תובענה כספית מטעמו על כלל נימוקיה." בערעור שהגיש המבקש על פסק הפינוי נטען כי פסק הדין ניתן בשגגה.

לזאת אוסיף, כי גם אני סבור שסיכויי הערעור שהמבקש הניח לפתחו של בית המשפט המחוזי הינם קלושים עד כדי אפסיים.

הבקשה נדחית אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהמבקש הניח על שולחני.

בשל נקיטת הליך זה, ישלם המבקש לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום הכולל של ההוצאות – 20,000 ש"ח – ייגבה מדמי העירבון שהופקד במסגרת ההליך הנוכחי.