בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בדבר דחיית בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רע"א 51069-01-23 המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המבקש המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד עופר בן צבי ואח' המשיבה מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מירב שלמה פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל – אביב- יפו (כבוד השופט קייס נאשף) בת"א 35334-12-20 מיום 12.12.22, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המבקש") להחלת השתק שפוטי על המשיבה ומתן פסק דין נגדה.

החלטת בית משפט קמא בית משפט קמא קבע כי לעת הזו אין בידו להעתר לבקשה שעניינה מתן פסק דין כנגד המשיבה.

עוד הוסיף כי לא נעלמו מעיניו דברי ההסתייגות מפיו של כב' השופט עמית ברע''א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.7.13, (להלן: "עניין הפניקס נ' המל"ל") באשר לאפשרות להכיר בקיומו של השתק שפוטי מקום שמבטחת משלמת פיצוי מעבר לגימלאות המל''ל. לאור כל אלה ובשים לב לסכום התביעה, לא ראה בית משפט קמא לחסום בפני המשיבה את הדרך להוכיח את טענתה בדבר קיום אשם תורם , הגם שציין כי מדובר בדרך חתחתים באופן שלא יהיה קל לצעוד בה ולצלוח אותה, ושיהיה מקום להדרש להוצאות ההולמות שעלולות להיפסק בגין ניהול ההליך, ככל שהטענה תידחה.

עצם טענת המשיבה כי האשם התורם לא נילקח בחשבון בתביעת הנפגע עומדת בסתירה מוחלטת להודאת בעל דין שניתנה על ידי המשיבה עצמה במסגרת סעיף 23 לתגובתה לבקשת ההשתק מיום 26.8.21, בה היא מודה במפורש כי "סכום הפשרה הביא בחשבון את אחריותו המכרעת והכמעט בלעדית לתאונה". עצם מתן האפשרות למשיבה לנסות ולברר טענה אשר בית משפט קמא עצמו סבור כי היא אינה סבירה וכי בירורה מצריך "דרך חתחתים באופן שלא יהיה קל לצעוד בה ולצלוח אותה" חוטאת באופן מובהק לתכלית ההסכם שבין הצדדים שהנה העדר היתדיינות.

גזר הדין שניתן בבית המשפט לתעבורה אינו משתיק את המשיבה בהשתק שפוטי בהליך השבוב והוא אינו מהוה ראיה בלעדית ומכרעת שאין בלתה בהליך זה. יש ליתן למשיבה את יומה בבית המשפט ולחייב את המבקש להוכיח כי על אף בעיית הנסיבות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של המבוטח ולא לפתחו של הנפגע ולחילופין להוכיח את חלוקת האחריות ביניהם.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטת בית משפט קמא מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מקובלת עליי טענת המשיבה כי החלטת בית משפט קמא הינה החלטת ביניים שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, וזאת למעט במקרים שבהם הימנעות מהתערבות בשלב מוקדם יותר עלולה להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 4658/21 גרשוני נ' לנדאו, פסקה 4 [פורסם בנבו] (21.7.2021); רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן – ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' בוטיק – שימור מבנים בע"מ, פסקה 7 [פורסם בנבו] (27.4.2021)).

סוף דבר לאור כל דבריי אלה מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רע"א 45363-06-23 ש. ב. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המערערת ש. ב. ע"י ב"כ עוה"ד אליהו קייקוב המשיבה הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד יוסף רנרט ואח' פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בת"א-יפו, כב' השופטת עידית קצבוי, בת"א 12264-06-19 מיום 7.6.23 שבמסגרתה הורתה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט הגם שהתביעה הוגשה בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") וזאת מבלי שהוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור.

ככל שמבקשים לסתור את קביעת המל"ל שניתנה במסגרת סעיף 6ב' לחוק, יש לעשות כן על ידי בקשה להבאת ראיות לסתור ובהתאם לנורמות שנקבעו בפסיקה.

המערערת עותרת לבית משפט של העירעור שיקבל את קביעת הועדה של המל"ל וידחה את חוות דעתו של המומחה הגם שההחלטה נשוא הבקשה עסקה רק במינוי מומחה נוסף.

לעניין זה ראו את החלטתו של כב' השופט אור ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', מיום 13.3.02: "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נידרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו." במקרה כאן סבר בית משפט קמא כי לא יהא בידו להכריע במחלוקת בהסתמך על חוות הדעת של המומחה שמונה למול קביעת המל"ל. ואכן יש קושי ליישב את הסתירה.

...

משכך יש לדחות את הבקשה.

כאמור, בית המשפט אינו מחויב לאמץ את חוות דעת המומחה הרפואי 'כזה ראה וקדש' והוא רשאי לסטות ממנה ולהגיע למסקנה שונה על פי שיקול דעתו (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח, [פורסם בנבו] פסקאות 6 ו- 11 (24.11.2005); ריבלין, בעמ' 697).

סוף דבר מינויו של המומחה הנוסף יבוטל או יעוכב עד לאחר שמיעת חקירת המומחה ד"ר רגב.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רמ"ש 29802-06-22 ח.ו נ' ה.ו תיק חצוני: לפני כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא מבקשים ע"י ב"כ עו"ד ויקי פוני משיבים ע"י ב"כ עו"ד ניצן שיקלי החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' ס' הנשיא השופטת מירה דהן, בתלה"מ 1604-03-21), מהימים 16.5.2022, 19.5.22 ו-23.5.22.

בהחלטות נושא הבר"ע קבע ביהמ"ש קמא כי בשלב זה אינו מוצא לנכון לפסוק מזונות זמניים וכי כלל הנתונים ייבחנו לאחר שמיעת כלל הראיות.

מחומר הראיות שהוגש עד כה, כמו גם מעדות המבקשת, עולה כי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מהמשופרים: המבקשת אינה עובדת ומתקיימת מקיצבת נכות המשולמת לה מהביטוח הלאומי בסך של כ-6000 ₪ לחודש ( קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לשיעורה המדויק) ומקצבה זו נידרשת היא לכלכל את עצמה כמו גם את צרכיה הרפואיים.

עם כל זאת, בשלב זה לא עלה בידי המבקשת להוכיח את טענתה בבקשת רשות העירעור לפיה מצבו של המשיב טוב יותר וכי קיימים "פערים תהומיים בין הצדדים". מבקשת רשות העירעור עולה כי המבקשת אינה חולקת על כך שהמשיב הצהיר כי הוא מישתכר 9,000 ₪ נטו לחודש ואף תמך זאת באסמכתאות שהובאו לפני ביהמ"ש קמא, אלא שלטענתה "אין להאמין לו" וגירסתו אינה עולה בקנה אחד עם ניסיונו ומומחיותו כמוסיקאי כעולה מפרסומים שונים כמו גם מהפקדות שונות שביצע לחשבונו בשנת 2021 ומחסכונות שצבר.

כך או כך, בשלב זה לא נסתרה גרסת המשיב (שכאמור טרם העיד בביהמ"ש קמא) ואף לא הוכח כי הכנסתו הפנויה גבוהה מזו של המבקשת (ודי אם אציין בהקשר זה שהמבקשת מתגוררת בבית הוריה ואלו המשיב שוכר דירה בעלות של 5,250 ₪ לחודש).

אף אם חלילה הדבר לא יתאפשר, בטוחני כי לאור רצון המשיב לקדם את ההכרעה בהליך (יצוין כי המשיב אף היתנגד בעבר לבקשות המבקשת לדחיית הדיונים, לרבות הדיון שהיה קבוע ליום 17.5.2022) ולאור הגמישות והנכונות (הראויה לשבח) שהפגין בית המשפט קמא בעיניין בעבר, כשאפשר לצדדים לקבוע כל מועד חליפי שירצו במהלך תקופת פגרת בית המשפט - ימצא פיתרון אף בעיניין זה. ככל שנידרש ניתן לשקול המשך חקירת המבקשת באמצעות היועדות חזותית.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, אני סבור כי יש לדחותה אף ללא קבלת תשובה מנימוקים אלו: שני הקטינים בענייננו הם בגילאים שהחובה של הוריהם בתשלום צרכיהם היא חובה שווה (הקטינים אינם מקטני קטנים ואין חלה חובה אבסולוטית על אב בתשלום צרכיהם ההכרחיים).

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רע"א 55463-07-23 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' צ.פ לפני כבוד השופטת חדוה וינבאום וולצקי המערערת שומרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד זיו מנדלוביץ ואח' המשיב ע"י ב"כ עו"ד שלום צדוק ואח' פסק דין

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט **** הורוביץ) בת"א 8982-08-21 מיום 14.6.23, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי- ד"ר נחשון רנד.

המבקשת הגישה לבית משפט קמא בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפיה הועמדה נכותו הצמיתה של המשיב בשיעור של 10% בגין הגבלה מותנית קלה לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "מבחני הנכות").

בית משפט קמא בהחלטתו מיום 14.6.23 דחה את בקשת המבקשת וקבע: "התביעה הוגשה מלכתחילה לפי נכות צמיתה עפ"י דין בשיעור 10%. מינוי המומחה מטעם בית המשפט נעשה בעקבות בקשת הנתבעת (המבקשת- ח.ו.ו.) להבאת ראיות לסתור, לאחר שנטען כי לא היה בפני הועדה במל"ל תעוד רפואי של התובע (המשיב-ח.ו.ו.) מהתאונה מיום 9.12.09 (עובר לתאונה מיום 5.5.20 מושא התביעה) ומהתאונה מיום 24.11.20 (לאחר התאונה מושא התביעה). לא התעוררה שאלה בדבר שיעור נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% אלא בשאלה אם יש לזקוף נכות זו במלואה לתאונה מושא התביעה, או שמא רק בחלקה לאור התאונה הקודמת והמאוחרת. המומחה מטעם בית המשפט נתן מענה לשאלה זו בחוות דעתו. משכך, על אף שראוי היה שקביעת המל"ל לא תועבר למומחה בית המשפט, הרי שבנסיבות כמתואר לא נראה שמדובר בפגם היורד לשורש הענין, המצדיק פסילת חוות הדעת...". על החלטה זו של בית משפט קמא שלא לפסול את חוות דעת המומחה, מונחת הבקשה שבפניי.

...

דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה, בחוות דעת המומחה ובהחלטת בית משפט קמא, מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לכן כבר מטעם זה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סוף דבר מצאתי לדחות את הבקשה הגם שדעתי אינה נוחה מהתנהלות ב"כ המשיב.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רמ"ש 16694-10-23 פלוני ואח' נ' אלמוני ואח' 02 ינואר 2024 לפני כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא מבקשים 1.פלוני 2.פלוני 2 ע"י ב"כ עו"ד איימי בכור בוני משיבים 1.אלמוני ע"י ב"כ עוה"ד חן בן מויאל ו/או נעם בן חורין 2.אלמונית ע"י ב"כ עו"ד אלי פרי ואח' 3.פלמונית ע"י ב"כ עו"ד ציון סמוכה ואח' 4.האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב 5.משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ציפי כהן אביטן, בתיק א"פ 52929-05-23), מיום 16.8.23, שדחתה את בקשת המבקשים לאיחוד דיון בתובענות.

לטענת המבקשים, לא יגרם כל נזק למשיב או למי מהמשיבות אם תבוטל ההחלטה ותתקבל בקשתם לאיחוד הדיון בתובענות, לעומת הנזק הרב שעלול להגרם להם באם הותרת התיקים בפיצול יביא לסתירה בהחלטות, וימנע מהם לקבל את יומם.

מטבע הדברים ערכאת העירעור נוטה שלא להתערב בה, למעט מקרים חריגים בהם נמצא כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם הדין או שיש בה כדי לגרום עוות דין  ( ראו לדוגמא : רע"א 1072/13 כפר שמריהו נ' מע"צ (7/4/2013)  ; רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (8/6/2006)  ;רע"א 6369/19 המל"ל נ' פלוני (16/12/2019)  ; רע"א 2292/11 זקס נ' בנק מזרחי (25/7/2011) ; רע"א 182/21 טר"מ נ' עיזבון גרוס (17/1/2021) .

המשיבה 2 בתשובתה לבר"ע לא ידעה לספק הסבר לדברים ואף נימנעה מלטעון שיש אמת בקביעת ביהמ"ש קמא לפיה חוות דעת המומחה שמונה בתביעת המשיב תשמש כראיה בתביעת המבקשים (ראו את הלשון המהוססת בה נקטה המשיבה 2 בס' 40 לתשובה שם מציינת כי "גם אם חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט יכולה אולי לשמש כראיה בהליך של המבקשים, כפי שנכתב בהחלטת בית המשפט קמא...").

זה המקום לציין שגם בתגובת המשיב לבקשת המבקשים לאיחוד התביעות טען המשיב אותה טענה עובדתית ולפיה "בית המשפט הנכבד מינה את פרופ' נוי כמומחה משותף, ומכאן שאין צורך באיחוד הדיון כדי למנוע חשש מהכרעות סותרות" (ס' 7 לתשובה) .

...

המשיב 1 בתשובתו לבר"ע טען כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור תוך שהוא מתייחס לכך שמדובר בהחלטה דיונית מובהקת; כי בקשת המבקשים לאיחוד ההליכים שהייתה לפני ביהמ"ש קמא הייתה לאקונית ביותר וסומך ידיו על החלטת ביהמ"ש קמא ונימוקיה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה על נספחיהן שוכנעתי שיש מקום לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור כך שהחלטת ביהמ"ש קמא תבוטל והדיון בתביעות יאוחד.

כפי שיובהר להלן אני סבור כי מקרה זה נמנה על אותם חריגים.

מסקנה זו של ביהמ"ש קמא מוקשית בעיניי, ולא מן הנמנע כי ניתנה מחמת שגגה, עובדתית או משפטית, ולכן סברתי שמדובר במקרה חריג שיכול להצדיק התערבות בהחלטה דיונית זו, על מנת שלא תיגרם טעות שעלולה להביא להכרעות סותרות ולבזבוז זמן שיפוטי ובזמנם של בעלי הדין.

לאור כל האמור לעיל, בהינתן שקיימת השקה עובדתית בין התובענות, ששתיהן מחייבות הכרעה לגבי המצב הקוגנטיבי של המשיב וכי לשם כך נדרש מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש (כפי שטוען המשיב בעצמו במסגרת תשובתו לבר"ע כמו גם בתגובתו לבקשה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא), בהינתן שביהמ"ש קמא לא מינה את פרופ' נוי כמומחה משותף בשתי התביעות (והחלטת המינוי ניתנה בתביעת המשיב בלבד) וביהמ"ש קמא לא מצא לקבוע דרך דיונית אחרת, גם אם פחות יעילה, שמאפשרת בירור המחלוקות תוך שלמבקשים יינתן יומם בתביעתם (והם לא יוכפפו למסקנות מומחה מטעם ביהמ"ש שמונה בהליך מקביל שהם אינם צד לו) , אני סבור כי אין מנוס מהתערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא לאיחוד הדיון בתובענות וכך אני מורה.

סוף דבר הערעור מתקבל כך שהדיון בתביעת המשיב יאוחד עם הדיון בתביעת המבקשים.