בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתובענה כייצוגית נגד מפעל תערובת

בבית המשפט העליון רע"א 6393/11 בפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשת: סולבר חצור בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מזל עזרא 2. אברהם עזרא בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"צ 540/09 שניתנה ביום 21.6.2011 על-ידי כב' השופט א' אברהם בשם המבקשת: עו"ד יובל ששון; עו"ד מיה כהנוב; עו"ד פז ליברט בשם המשיבים 1-2: עו"ד שחר ולר ][]פסק-דין

ההליך העקרי המתנהל בבית משפט קמא עניינו בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת אישור התובענה כייצוגית) שהגישו המשיבים נגד המבקשת ונגד אסם הגליל מכון תערובת של מושבי הגליל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: אסם הגליל).

ביום 21.6.2011 קיבל בית המשפט (כבוד השופט א' אברהם) את בקשת הגילוי מטעם המשיבים וקבע כי: "לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ראיתי להענות לה חרף היתנגדות המשיבה 2 [היא המבקשת בבקשת רשות העירעור דנן – א' ח']. על פני הדברים נראה, כי מסמכים אלה המנויים בבקשה עשויים לסייע בגילוי האמת, ככל שהיא נוגעת לסכסוך שלפניי, ולכן הנם רלוואנטיים ויש לגלותם ולאפשר את העיון בהם, ככל שהם מצויים בידי המשיבה 2, וכך הנני מורה...". מכאן בקשת הרשות לערער שלפני, בה טוענת המבקשת כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהנה גורפת ובלתי-מנומקת ואין בה כל היתייחסות עניינית למהותם של המסמכים שגילוים מבוקש ולרלוונטיות שלהם בשלב אישור התובענה כייצוגית (להבדיל משלב בירור התובענה גופה).

העידר הנמקה הולמת עשוי, איפוא, להוות שיקול בפני עצמו למתן רשות ערעור והשאלה מהי הנמקה ראויה תוכרע בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו (ראו לעניין זה: רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בנייה בע"מ (בפרוק) ואח', פסקה 22 (לא פורסם, 2.6.2008)).

...

] זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) מיום 21.6.2011 בה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

ביום 21.6.2011 קיבל בית המשפט (כבוד השופט א' אברהם) את בקשת הגילוי מטעם המשיבים וקבע כי: "לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ראיתי להיענות לה חרף התנגדות המשיבה 2 [היא המבקשת בבקשת רשות הערעור דנן – א' ח']. על פני הדברים נראה, כי מסמכים אלה המנויים בבקשה עשויים לסייע בגילוי האמת, ככל שהיא נוגעת לסכסוך שלפניי, ולכן הינם רלוונטיים ויש לגלותם ולאפשר את העיון בהם, ככל שהם מצויים בידי המשיבה 2, וכך הנני מורה...". מכאן בקשת הרשות לערער שלפני, בה טוענת המבקשת כי יש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהינה גורפת ובלתי-מנומקת ואין בה כל התייחסות עניינית למהותם של המסמכים שגילוים מבוקש ולרלוונטיות שלהם בשלב אישור התובענה כייצוגית (להבדיל משלב בירור התובענה גופה).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה וחרף התנגדות המשיבים החלטתי לעשות שימוש בסמכותי על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

זאת לאחר שניתנה למשיבים ההזדמנות להציג את עמדתם ולאחר ששוכנעתי כי אין במתן הרשות האמורה כדי לפגוע בזכותם כבעלי דין.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שבית משפט קמא ישוב וידרש בהחלטה מנומקת לסוגיית גילוי המסמכים (במתכונת שצומצמה עתה למסמכים שפורטו בפסקה 3 לעיל).

עקב נסיבות שיתוארו עוד בהמשך, ובעקבות תביעת פינוי אותה הגישה "רבד" נגד "אסיה" - ת.א. 24697-09-13 - קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט – כב' השופט עודד מאור – על פיו תפנה "אסיה" את המושכר ביום 2.3.2014.

" (עמ' 66-65) ב-19.11.2006 – 4 ימים לאחר שהאפשרות לבנות את הארובה בפיר המעליות ירדה מהפרק – הוחלט על פיתרון אחר.

"המחלקה המשפטית - 18.2.2010 - טרם נתקבל אישור הרשות לאיכות הסביבה." ההחלטה שהתקבלה: "יוצא רשיון לשנה בהוראת אלחנן – מנהל האגף". (מוצג 83 לכרך מוצגי "רבד") ההחלטה לתת ל"אסיה" - "למסעדת מועדון הקצינים" - "רישיון עסק" לתקופה של שנה, אינה ברורה לי ולטעמי אף לא הייתה במקומה.

בעדותו התבקש רימון בן יקיר להתייחס לדבריו של העד אליהו אברהם ולסרטון מוצג 164: "ש: ...אני אומר לך כתזה – שבמהלך התקופה הרלוואנטית, קרי מתישהו בשנים 2010-2011 ניסגר אחד המפעלים שלך ליצור מזון, או אחת המסעדות שלך שמייצרת מזון, ואתם נאלצתם להגביר את פעילות המטבחים. יש לך שני מטבחים במסעדה ולהעביר את זה בעצם למסעדת אסיה ים ברח' הארבעה, ולכן גם הפעילות שלכם הוחרפה. מה תשובתך?

סביר להניח כי המומחה הנ"ל לא נחשף לעולם לפורמאלדהיד ואינו יודע להבדיל בין הריח האופייני של החומר הנ"ל לבין ריחות הבישול, טיגון וצלייה שהורגשו במשרדי אנטרופי ובלובי המבנה, שהם תערובת של חומרים שונים כולל פורמאלדהיד.

באותו עניין, אושרה הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה, של שימוש בפורמלדהיד כחומר גלם למוצריו אשר עשוי לפגוע/לסרטן בני אדם.

בית המשפט השלום קבע כי לא ניתן להוכיח קיומו של "רעש חזק או בלתי סביר" שלא על-פי התקנות ולכן דחה את הקובלנה, אולם העירעור שהוגש לבית המשפט המחוזי היתקבל.

בעדותו נישאל והשיב שרון זכות: "ש: עכשיו תאשר לי בבקשה שבעקבות המכתב הזה אגב שהוא כותב בו הננו להפנות את תשומת ליבכם הוא מפנה לא את תשומת ליבה של המסעדה כי בכל הקשור לתקנים, תקנות וכיבוי אש ואישור על הרשויות הרלוואנטיות לנושא זה עליכם הוא אומר, רבד לפעול לפי הנחיות יועץ הבטיחות של הבניין רצוי לפני ביצוע. עכשיו תאשר לי שבעקבות הדבר הזה, בעקבות הדבר הזה אתה עשית הוולד (HOLD, י.פ.), אמרת אני רבד לא מתעסק ברשוי ופנית אל המסעדה ואמרת להם תלכו למכון התקנים נכון?

מורחים את בית המשפט שנה וחצי התביעה הוגשה במאי 2011 ובנובמבר 2011 הבטיחו שימצאו פיתרון ומאז כל פעם יש בקשות ודיונים כדי להאריך בעוד חודש וכו' וכל פעם סיפורים.

...

ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את המלצת בית המשפט כי הנתבעת תפנה את הנכס נשוא התביעה עד ולא יאוחר מיום 2.3.14.

מכאן שדין התביעות ההדדיות להידחות וכך אני עושה.

סוף דבר אני דוחה את התביעות ההדדיות ללא צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.12.2017 (השופטת ד' בלטמן קדראי, ת"צ 5253-11-15) שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לתקן את הבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישו נגד המשיבה (להלן: הבקשה ו-ההחלטה, בהתאמה).

בנובמבר 2015 הגישו המבקשים, תושבי שכונת "כפר סבא הירוקה", בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, י. בראון ובניו בע"מ, חברה המפעילה מכון תערובת העוסק בייצור ושינוע תערובת מזון לבעלי חיים, הממוקם באיזור התעשייה הצפוני של כפר סבא (להלן: המבקשים, בקשת האישור, המשיבה ו-המפעל, בהתאמה).

...

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בהחלטה מיום 17.1.2016; אך זו בוטלה בהחלטת בית משפט זה מיום 12.4.2016, מהטעם שככלל לא ניתן ליתן צו לגילוי מסמכים המופנה כלפי צד שלישי ולא נמצא כי יש הצדקה לחרוג מכך, וכן מאחר שהמבקשים לא השלימו את הליכי איסוף המידע טרם שנקטו בבקשת האישור ובכלל זאת אף לא מיצו בקשה שהגישו למשרד להגנת הסביבה מכוח הוראות חוק חופש המידע (רע"א 1259/16, השופטת (כתוארה אז) א' חיות).

המשיבה טענה כי הוספת טענת ההשתק והמסמכים בגדרי התגובה לתשובה, ולא קודם לכן על דרך בקשה לתיקון בקשת האישור – עולה כדי הרחבת חזית אסורה וחוסר תום לב דיוני מובהק מצד המבקשים; זאת בפרט מקום שלא צורף תצהיר המפרט מדוע נדרש להוסיף את הטענה והמסמכים רק בשלב זה. ביום 22.10.2017 נעתר בית המשפט לבקשת המחיקה במלואה; ואולם הובהר כי אין צורך להוציא מהתגובה לתשובה את פסק הדין שניתן בעת"מ בראון, בהינתן שהוא ממילא צורף לתשובה (להלן: החלטת המחיקה).

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על הנספחים שצורפו להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בלא להידרש לשאלה אם ניתן היה לעשות כן אם לאו – שכן אין על הפרק בקשה לערער על החלטת המחיקה – מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי כי התנהלות המבקשים עולה כדי ניצול לרעה של ההליך שאין להתיר.

משאלה פני הדברים, הבקשה נדחית.

התובעים, מר טל שטיין וגב' חלי אבישר, הגישו שתי תובענות ובקשות לאישורן כייצוגית כנגד הנתבעות, יוניליוור ישראל מזון בע"מ (להלן: "יוניליוור") ואֹסם תעשיות מזון בע"מ (להלן: "אֹסם").

תקן ישראלי 1118(11) קובע, כי תכולתם המוצהרת של מוצרי גרעיני דגנים מעובדים תהיה באחד מן המשקלים הבאים: 100 גרם, 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 500 גרם, 750 גרם, 1 ק"ג וכפולות של 1 ק"ג. לגבי פתיתי תירס מעובדים (קורנפלקס), פתיתי חיטה מעובדים, סובין מעובד, דגגים מעובדים אחרים שאינם בתערובת נקבע, כי תכולתם המוצהרת תהיה: 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 500 גרם, 750 גרם, 1 ק"ג וכפולות של 1 ק"ג. בתובענות ובבקשות האישור נטען, כי על-אף הוראות התקן, שנכון למועד הגשת התובענות ובקשות האישור היה מוכרז כרשמי, משווקות הנתבעות מוצרי דגני בוקר, שלגביהם נטען כי חל התקן, וזאת שלא במשקלים המנויים בחלק 11 של התקן.

בנוסף טענו התובעים, כי יש להרחיב את תחולת התביעה גם על התקופה שבין הגשת בקשות האישור ועד ליום שבו הן אושרו, וזאת היות וסעיף 10(א) של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, קובע כי "לא יכלל בקבוצה אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה הייצוגית כאמור". הנתבעות הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ההחלטה בבקשות האישור (רע"א 1035/13 יוניליוור ישראל מזון בע"מ ואח' נ' שטיין ואח' (30.5.2013)), אולם היא נדחתה בהחלטת כב' הנשיא א. גרוניס.

עם זאת, ציין כב' הנשיא א. גרוניס בהחלטתוֹ (בפסקה 2): "... עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי מלמד, כי על פני הדברים יש בסיס מסוים לטענת המבקשות, לפיה ניצבות עתה לפני התובעים הייצוגיים משוכות לא פשוטות. כוונתי היא, בין היתר, לטענות בעיניין יסוד הנזק והקשר הסיבתי. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטת האישור, כי הנזק שניגרם, לכאורה, לחברי הקבוצה, אינו מהוה פגיעה באוטונומיה כי אם נזק מסוג "חוסר נוחות". זאת, מאחר שחברי הקבוצה התקשו, לכאורה, בהשוואת מחירי המוצרים מושא התובענה הייצוגית (דגני בוקר) עם מוצרים מתחרים, שכן מוצרי המבקשות לא שווקו, לפי הטענה, בהתאם לאחד המשקלים המדויקים שננקבו בתקן הישראלי 1118 (חלק 11).

" ביום 1.9.2013, לאחר שעוכב המשך הדיון בתובענה בהסכמת הצדדים עד למתן החלטתו הנ"ל של בית המשפט העליון בבקשת רשות העירעור שהגישו הנתבעות, הוגש כתב ההגנה מטעם אֹסם (המשיבה מס' 2).

לטענתה, רובם של דגני הבוקר אותם היא משווקת, מיוצרים במפעלי נסטלה במדינות שונות בחו"ל, ומיובאים לישראל על-ידה באריזה ובגודל, המקובלים בעולם, שנקבעו על-ידי חברת נסטלה העולמית.

...

בטרם חתימה אבקש להתייחס לסיטואציה שנוצרה: מצד אחד בהחלטתי מיום 2.1.2013 אושרה הגשת תובענה ייצוגית על-ידי התובעים, ואילוּ מצד שני, בסופו של דבר, התובענה, שהגשתה כייצוגית אושרה, נדחית.

משלא עמדו התובעים בנטל זה, דין התובענה להידחות.

במצב דברים זה, ובשים לב לכך שבשלב בקשת האישור לא נפסקו הוצאות לזכות התובעים (נקבע כי הוצאות הדיון בהליך בקשת האישור ייקבעו בתום הדיון בתובענה הייצוגית [פיסקה נ"ח של ההחלטה בבקשת האישור מיום 2.1.2013]), סבורני, שאין מקום לעשות צו להוצאות, וכך אני מחליט.