בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין מנוע מעלית בבית משותף

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רת"ק 14582-11-17 מקסימיליאן נ' גרברג בפני כבוד השופטת בטינה טאובר המבקשת ולנטינה מקסימליאן, ת.ז. 017031212 המשיבה ילנה גרברג, ת.ז. 312060585 החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא ברנע) בת"ק 67936-01-17 מיום 14/09/17 במסגרתו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבה בחלקה והורה על דחיית התביעה שכנגד שהגישה המבקשת כנגד המשיבה.

תמצית התשתית העובדתית הרלבנטית בעלות הדין גרות בשכנות בבית משותף כאשר המבקשת מתגוררת בדירה שמעל דירת המשיבה.

בית משפט קמא ציין כי המשיבה נשאה בתשלומים, נהנתה מהשביל, המחסן נידרש לשמירה בחורף על מנוע המעלית, שהנו יקר והצדדים שילמו עליו לטופ ליפט, ולא נשללה הטענה לפיה התשלום, שביצעה המבקשת, לקבלן, בגין עבודותיו היוה הסכמה במעשה.

במסגרת בקשת רשות העירעור תקפה המבקשת למעשה את כל אחת מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא הן בכל הנוגע לקבלת התביעה העיקרית וכן בכל הנוגע לדחיית התביעה שכנגד אותה הגישה המבקשת.

כך טענה המבקשת כי לא היה בסיס לקביעת בית משפט קמא כי המבקשת נימנעה מלהציג ראייה רלבאנטית, ההסבר שניתן לגבי איחורה של המשיבה להגשת תביעתה משולל היגיון, אין בסיס לקביעה כי הפיגומים נדרשו לצורך עבודת הכנת פיר מעלית, קביעותיו של בית משפט בכל הנוגע לתמלילים שצורפו אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם האמור בהם, לא ניתנה ואין ראיות באשר להסכמת המבקשת לשאת בתשלומים על רקע מצבה הכלכלי הקשה והלחצים הקשים אשר הופעלו עליה.

בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיבה ודחה את התביעה שכנגד שהגישה המבקשת לאחר שניתח את הראיות שהובאו בפניו וכן את התמלילים שהציגה המבקשת אשר מהם עלה כי הצדדים פעלו יחד לקבלת היתר בנייה, התקשרו יחדיו עם קבלן וחובת התשלום המשותפת הייתה מוסכמת עליהם לאורך כל הדרך.

...

ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא מעוגנים בראיות שהונחו בפניו ואלה תומכים במסקנה, אליה הגיע בית משפט קמא, ולפיה קיבל את תביעת המשיבה תוך דחיית התביעה שכנגד שהגישה המשיבה.

בסיכומו של דבר, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 3762/11 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשים: 1. עזבון המנוחה אושר רחימי ז"ל 2. דינה (אפרת) רחימי 3. מתתיהו רחימי נ ג ד המשיבים: 1. עמיר חריזי 2. מסיעי בטחון (חריזי יוסף) בע"מ 3. מרכז החינוך העצמאי 4. מגדל חברה לביטוח בע"מ 5. מדינת ישראל משרד החינוך 6. מדינת ישראל 7. מרכז החינוך העצמאי 8. איתוראן איתור ושליטה בע"מ 9. שני שבו 10. עריית ראשון לציון 11. גברת יהודית יפרח 12. גברת יעל גבירמן 13. גברת רינה אגאי 14. אריה חברה לביטוח בע"מ 15. מלכה לוי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.4.11 בת.א. 2463/05 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' בכר בשם המבקשים: עו"ד איריס בן-גד בשם המשיבים 2-1 ו-6: עו"ד שלמה לוי בשם המשיבות 3, 7-5, 9 ו-13-11: עו"ד שמואל צור בשם המשיבה 4: עו"ד ד"ר מיכל גדות בשם המשיבה 8: עו"ד משה עבדי; עו"ד רעות בית און בשם המשיבה 10: עו"ד אמיר סילש ][]פסק-דין

באשר לרכיב ה"שימוש ברכב מנועי", קבע בית המשפט המחוזי כי היתקיימה במקרה זה החלופה של "נסיעה ברכב" המופיעה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפיצויים.

לבסוף, טוענים המבקשים כי האוטובוס היוה "זירה" למות המנוחה בלבד, שכן אותה פגיעה יכלה להגרם גם כתוצאה מזניחת המנוחה במקום סגור ובלתי מאוורר אחר, דוגמאת: חדר אטום, ארון, מעלית חיצונית, וכדומה.

יצוין כי המשיבים 3, 7-5, 9 ו-13-11 הגישו תגובה משותפת לבקשה ובמסגרתה הביעו את היתנגדותם לדיון בבקשה כבערעור.

...

דין הערעור להתקבל.

אני סבור כי אין לקבל תזה זו. אין חולק כי אף לאחר שכל הילדים ירדו מן האוטובוס וזה עשה את דרכו למקום חנייתו, היו המנוחה והנהג חשופים לכלל הסיכונים הצפויים למי שנוסע ברכב מנועי; הם היו מצויים באותה עת ב"נסיעה".

סוף דבר, הערעור מתקבל.

בבית המשפט העליון רע"א 118/08 בפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקש: מיכאל טורג'מן נ ג ד המשיבים: 1. בנק איגוד לישראל בע"מ 2. שאול אקב בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 1326/06 שניתן על ידי הרכב כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי, ד' גנות ביום 2.12.2007. בשם המבקש: עו"ד ר' שלמון ][]החלטה

המשיבים טענו, בין היתר, כי המבקש מנוע ומושתק מלהעלות טענותיו כלפיהם, מאחר שהוא עצמו ביצע פעולות דומות, לרבות משיכת שקים בחתימה אחת, וכן מאחר שהיה מודע למעשיו של המשיב 2 אך לא מחה.

עיקר הכרעתו של בית משפט השלום ובעקבותיו של בית המשפט המחוזי, נוגעת להתנהלותם של הצדדים הספציפיים ולמשמעותה, או כפי שנקבע להעדרה של משמעות שכזו, לנזקים הנטענים.

הלכה היא, מימים ימימה ש"רק לעתים רחוקות יתערב בית משפט זה בפסיקת הוצאות בבית משפט קמא" (ראו: ע"א 578/83 חסונה נ' זכריה, פ"ד מא(1) 689, עמ' 692 (1987); כן ראו, לאחרונה רע"א 1975/08 על רד הנדסת מעליות בע"מ נ' נציבות הבית המשותף מרח' ברקת 16 חולון (לא פורסם, 9.4.08)).

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי וד' גנות), מיום 2.12.07 בע"א 1326/06, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' אטיאס) ואושרה דחיית תביעתו הכספית של המבקש כנגד המשיבים.

בנוסף טוען המבקש נגד סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שנפסק כנגדו בשתי הערכאות בסך כולל של 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ. לאחר עיון בבקשת המבקש על נספחיה החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור וזאת מבלי להיזקק לתשובת מי מן המשיבים.

בנוסף יצויין כי מכלול הנסיבות עליהן הצביעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי אכן מצביעות כי המסקנה ההגיונית היחידה היא כי נזקיו של המבקש לא נגרמו בשל התרשלותם הנטענת של המשיבים, כנטען בכתב התביעה.

אשר על כן הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון ע"א 6579/20 ע"א 6580/20 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער בע"א 6579/20 ובע"א 6580/20: אילן קירשנבאום נ ג ד המשיבים בע"א 6579/20: 1. נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 תל אביב 2. אבי (אביגדור) טל 3. הניה גודס המשיבים בע"א 6580/20: 1. נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 תל אביב 2. אבי (אביגדור) טל 3. הניה גודס 4. יורם רוזנבאום ז"ל 5. רבקה נאמן ז"ל 6. רבקה בן משה 7. יוסף פינסקר ז"ל 8. אורית מוזס 9. אלכסנדר פרידמן ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2020 בע"א 48661-03-19 ובע"א 60400-02-20 אשר ניתנו על ידי כבוד השופטת העמיתה ש' דותן בשם המערער בע"א 6579/20 ובע"א 6580/20: בעצמו ][]פסק-דין

] לפניי שני ערעורים המופנים כלפי החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת העמיתה ש' דותן) מיום 23.8.2020 בע"א 48661-03-19 ובע"א 60400-02-20, שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

ע"א 6580/20 בשנת 2014 הגיש המערער נגד הנציגות ונתבעים נוספים תביעה כספית לפצוי בשל ניזקי רעש שמקורם במעלית הבית המשותף.

הבקשה הועברה לטיפולו של הנשיא א' אורנשטיין, אשר ציין בהחלטתו מיום 10.5.2020 כי קביעת זהות המותב נעשית על-פי תכנית העבודה של בית המשפט וכי המערער רשאי לעתור לפסילת המותב ככל שלטעמו קמה עילה לכך.

הוא ציין בהקשר זה כי בהתאם להודעת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השילטון (נושאי משרה שיפוטית ושאיריהם), התש"ף-2020 (אשר פורסמה ברשומות ביום 21.1.2020, ק"ת 8331, בעמוד 452) רכיבי שכרו של המותב, המשמש שופט עמית בבית המשפט המחוזי, כוללים סכום בסיס עבור כל שעת עבודה בתוספת קבועה של דמי הכנה וכתיבה בשיעור של 10% מסכום הבסיס.

לטענת המערער, מערכת בתי המשפט כולה "לרבות ביהמ"ש העליון וכב' הנשיאה" מנועים מלדון בערעורו שכן אין ביכולתם לבחון באופן חסר פניות את המתכונת שבה פועלים שופטים עמיתים.

...

ואולם, החלטות אלה, שהינן דיוניות במהותן, אינן מבססות מסקנה זו ולוּ בקירוב, והטענות שהועלו כנגדן אין מקומן בהליכי פסלות.

ואולם, טעות זו באשר ללוח הזמנים, אין בה כדי להצביע על חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב, ועל כן אין בה כדי לשנות ממסקנתי לפיה בנסיבות המקרה דנן לא קמה כל עילה לפסילת המותב.

הערעורים נדחים.

בבית המשפט העליון רע"א 3370/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקשים: 1. סוזנה ואלי בן דב 2. רות ורוברט מילר נ ג ד המשיב: בנדרסקי נילי ודני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעש"א 2923-07-09 מיום 13.4.10 שניתן על-ידי השופטים שפירא, סעב וקיסרי בשם המבקשים: ד"ר אלי בן דב ][]החלטה

המבקשים הגישו תביעה למפקחת על רישום המקרקעין, במסגרתה התבקשה להורות למשיבים להסיר את מנוע המעלית, אשר הוצמד לחדר השינה של המבקשים 1, ולהעבירו למקום בו רעש המנוע לא יפריע למנוחתם, לבטל סיפוח חלקים מהרכוש המשותף שביצעו המשיבים במהלך השינוי והשיפוץ שערכו בבית המשותף, לשקם רכוש שניפגע מההריסות והשיפוץ, להישתתף בהוצאות נקוי המקלט, שיפוצו והתאמתו לתקן, ולבטל את העלייה לגג.

בבקשת רשות העירעור נטען, כי לעירייה הוגש תשריט מזויף של הבית המשותף, כי המשיבים הרסו חלק מגג המרפסת, סיפחו שטח נוסף לדירתם בנגוד לתקנון המוסכם של הבית, פתחו פתח חלופי לעלייה לגג, והתקינו סולם לא בטיחותי.

נטען לבסוף, כי פסקי הדין שניתנו בעיניינם פוגעים בזכויותיהם הקנייניות.

...

לאחר העיון בבקשה, בהכרעות השיפוטיות ובשאר החומר שצורף, לא אוכל להיעתר לבקשה.

ולבסוף, המבקשים, שהגישו את הבקשה בעצמם, טענו כי חרף העומס המוטל על בתי המשפט יש מקום להיעתר לבקשתם, בשל נסיבותיה.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.