בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין מכירת מקרקעין

בבית המשפט העליון רע"א 3935/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: מוטי בן ארצי, עו"ד - נאמן נ ג ד המשיבה: הילאלה זובידאת בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.5.2023; 8.5.2023 ו-14.5.2023 בפש"ר 22450-08-16, שניתנו על ידי כב' השופט א' נאמן בשם המבקש: עו"ד אושרית נתיב בשם המשיבה: עו"ד עלי זובידאת ][]החלטה

במסגרת הליך זה, אושרה ביום 4.5.2022 מכירה של נכס מקרקעין שלחייב יש זכויות בו (להלן: הנכס), למבקשת – הקרן להצלת קרקעות ישראל בע"מ. יצוין כי בהחלטה מיום 30.3.2023 דחה בית משפט קמא את טענותיו של החייב לביטול מימוש הנכס.

כמו כן טענה המשיבה כי מאחר שמדובר בהליכי פשיטת רגל, תקנות 95(ג) ו-100(3) לתקנות סדר הדין האזרחי אינן רלוואנטיות; באשר לעובדה שלא היתקיים דיון בבקשה לעיכוב הליכי המכר, המשיבה טענה כי בית משפט קמא היה סבור שהבקשה מצריכה את תגובת הנאמן וכי טרם ניתנה החלטה סופית בבקשתה.

...

כזכור, המשיבה טענה כי אם אכן יתברר בסופו של דבר שלא היה מקום לעכב את הליכי המכר וכי העיכוב גרם נזק בר-פיצוי למבקשת – יחייב אותה ממילא בית המשפט בפיצויים.

כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי יש להורות למשיבה להפקיד התחייבות עצמית בהקדם האפשרי וזאת כתנאי לתוקפו של הצו הארעי שהוציא בית משפט קמא.

סוף דבר: על המשיבה לצרף לבקשתה התחייבות עצמית כמפורט בתקנה 96(ב) לתקנות לפיצוי כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני עד ליום 1.6.2023.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח) מיום 12.10.2023 בת"א 49271-08-23 בה התקבלה בקשת המשיבה למינוי בורר.

הרקע לבקשה המשיבה היא נציגות הבית המשותף ברחוב יהודה המכבי 45 בתל אביב (להלן: הנציגות ו-הבית המשותף, בהתאמה), והמבקשת היא היזם בפרויקט תמ"א 38 שבוצע בבית המשותף לפי הסכם שנחתם בינה לבין בעלי הדירות במקרקעין (להלן: הסכם התמ"א או ההסכם).

הבקשה אינה עולה בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט בעינייני בוררות (וראו למשל לאחרונה: רע"א 7819/23 אדלר נ' סיאני, פסקה 8 (22.11.2023); רע"א 6906/23 שדה נ' אופק סוקולוב רמת השרון בע"מ, פסקה 8 (19.9.2023)).

כך, המבקשת כלל לא העלתה טענה מפורשת כי בהסכמים עם בעלי הדירות החדשות לא כלולה גם כן תניית בוררות, ורק בבקשה לפנינו העלתה טענה בהקשר זה בשפה רפה ובעקיפין ("לא קיימת תניית בוררות מן הסתם בהסכמים החדשים הללו" (פסקה 1(א) לבקשה; ההדגשה אינה במקור); וכן "לגבי הסכמי מכר אלה הרי שהחוק אינו מתיר לקבוע בהסכמים אלה תניית בוררות" (פסקה 1(ו) לבקשה)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות גם מבלי להידרש לתשובת הנציגות.

לעניין זה יוער כי "נספח א'" כולל מכתב נוסף מיום 3.5.2023 מאת באי-כוח המשיבה ובו מצוין "ברחל בתך הקטנה" כי הדרישה למינוי בורר נעשית על רקע "הפרת המוסכם... ביחס לרכוש המשותף בבית המשותף" תוך פירוט כי המבקשת הפרה את המוסכם בעניין "חיזוק ושיפוץ הבנין ותוספת דירות לבנין במסגרת תמ"א 38 [...] בכל הקשור לרכוש המשותף של הבנין". הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 8784/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אבו יחיאל חברה לבניין בע"מ 2. אבו פמילי ריט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. י. לי-דה השקעות בע"מ 2. יהודה אמסילי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בת"א 64319-06-23 מיום 19.9.2023 שניתנה על ידי כב' השופט י' פרסקי בשם המבקשות: עו"ד **** כהן; עו"ד אבי הלוי בשם המשיבים: עו"ד דרור נאור; עו"ד יוגב נרקיס; עו"ד צבי הר נבו ][]פסק-דין

לצורך גיבושן, נכרתו שלושה הסכמים – ביום 27.12.2021 נכרת "הסכם בקמה", בו התחייבה לי-דה כלפי אבו פמילי למכור לה מקרקעין שעליו בנוי ביניין מגורים בן 46 דירות שברשותה; ביום 5.1.2022 נכרת "הסכם היחידות", בו הוסכם כי אבו יחיאל תמכור ללי-דה זכויות חכירה ב-30 יחידות דיור שברשותה; וביום 25.1.2022 נכרת "הסכם ביטול האופציה", בו הוסכם כי תבוטל אופציה שנתנה אבו יחיאל ללי-דה לבנייה ומכירה של שטחי מסחר ומשרדים על מקרקעין שבבעלות לי-דה. הליכים קודמים וכריתת הסכם הפשרה משעלו היחסים ביניהם על שרטון, החלו הצדדים לפתוח בהליכים זה כנגד זה – הן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (לפני השופט פרסקי) והן בלישכת ההוצאה לפועל.

בנוסף, ביום 22.2.2023 הגישה לי-דה בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לעיקול המקרקעין.

...

משאלה הם פני הדברים, אינני סבורה כי עניין לנו באותם מקרים קיצוניים בהם בעל דין נוקט באופן סדרתי בהליכים רבים, בזה אחר זה, הנעדרים כל סיכוי או תוחלת של ממש – עד שאין מנוס מלעשות שימוש בסעד הקיצוני של הוצאת צו חוסם.

הטענות של המשיבים ביחס להליך זה נוגעות לנזק המשמעותי שעצם הגשתו עלול לגרום להם – כאשר לגישתם אם תוגש בקשת חדלות פירעון, דינה יהיה להידחות, ולכן אין לאפשר למבקשות להגישה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שהצו החוסם שהוטל על המבקשות בהחלטה מיום 19.9.2023 – יבוטל.

][] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' אבמן-מולר) מיום 10.12.2023 בת"א 8119-08-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע עיסקאות או פעולות שיש בהן כדי לסכל את הסכמי המכר בהם התקשרו המבקשים עם המשיבה 1.

בית המשפט המחוזי היתייחס לטענות המבקשים שלפיהן סיכלו המשיבים את קיום התנאים המתלים ולפיכך אין הם רשאים להסתמך עליהם, ומנגד לטענות המשיבים כי בעת החתימה על הסכמי המכר היה ידוע למבקשים כי קיים סיכוי ממשי שהתנאים המתלים לא יתקיימו וההסכמים לא יכנסו לתוקפם, וכן באשר ליחסים המורכבים שבין השותפים והקשיים אליהם נקלע הפרויקט.

בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על ההבחנה שבין מקרקעין שמיועדים למגורים לבין מקרקעין המיועדים לתכלית מסחרית, וקבע כי הטענות לפיהן הדירות מיועדות למשפחת המבקשים "נטענו בבקשה באופן כללי וסתמי, מבלי שאף נעשה ניסיון לפרט מיהם אותם בני מישפחה שבכוונתם לגור בדירות שיירכשו ומבלי שהובאו פרטים כלשהם המלמדים על רצינות הטענה". בית המשפט המחוזי קבע, על רקע הנתונים שהוצגו לפניו והממצאים שעלו מתוך חקירות המצהירים, כי לא הוכח שמדובר במקרקעין בעלי ערך מיוחד עבור המבקשים, ולא הונחה תשתית עובדתית מספקת לכך שאי-מתן הסעד יגרום להם לנזק בלתי הפיך.

...

לא ראיתי להתערב במסקנה זו, המבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (ראו מבין רבים: רע"א 6377/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 10 (13.9.2023)).

לנוכח כל האמור, לא מצאתי עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה תנאים אלה לא הוכחו, וכי יש לדחות את בקשת המבקשים למתן סעד זמני.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 3738/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מרים פולה דברט נ ג ד המשיבים: 1. רות קורי 2. רוברט אנקונה 3. שרי אנקונה 4. SAJRA LLC 5. בן גויט 6. SPINAL SYSTEMS CONSULTING LLC 7. אריה (לארי) דברט 8. דני פיין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 30.4.2024 בת"א 54447-03-22 שניתנה על ידי כב' השופט ר' וינוגרד בשם המבקשת: עו"ד ריקי אופק אבן צור ][]החלטה

המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאחר שבמועד בו הוטל העיקול כבר נרשמה לטובת הרוכשים הערת אזהרה, הרי שזכויותיהם של הרוכשים ממילא יגברו על הזכויות מכוח העיקול לפי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

לו הייתה המבקשת פועלת בהתאם להתחייבותה ומיידעת את בית המשפט על אודות כוונתה למכור את הנכס 14 יום לפני יום 15.1.2024, יש להניח כי לא הייתה עומדת בפני מצב זה. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כל הצדקה למתן רשות ערעור.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובות המשיבים.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.