בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין מכירת דירה בהוצאה לפועל

בבית המשפט העליון בע"ם 278/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) בעמ"ש 67569-12-20 מיום 3.1.2021 בשם המבקש: עו"ד דוד חץ בשם המשיבה: עו"ד אורי זמברג ][]החלטה

בשנת 2016, ולאחר שהוראות אלו בהסכם הגירושין לא יצאו לפועל, הגיש המבקש לבית המשפט לעינייני מישפחה "בקשה לפירוק שותפות במקרקעין ולמינוי כונס נכסים" (לפני כן הגיש המבקש תביעה ל"ביצוע הסכם ממון" בבית הדין הרבני, אולם זו נמחקה בקביעה שבית הדין לא קנה סמכות לידון בה).

עוד נקבע כי באי הכוח של הצדדים ימונו ככונסי נכסים למכירת בית המגורים, לאחר הכשרת חריגות הבניה (להלן: כונסי הנכסים); כי בתם של הצדדים תפעל לאיתור שתי דירות מגורים רלוואנטיות עבור המשיבה (במאפיינים שפורטו); כי המבקש יישא בהוצאות המשפט של המשיבה; וכי "התיק ייסגר". לאחר הכרעה זו, הוגשו לבית המשפט לעינייני מישפחה בקשות שונות הנוגעות לבצוע הוראותיו.

בהחלטה מיום 3.1.2021 קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) כי ההכרעה מיום 17.6.2019 היא משום פסק דין בו נדחתה תביעת המבקש לפירוק שתוף; כי המועד להגשת ערעור על פסק הדין חלף זה מכבר; וכי ההחלטות הנוספות הן החלטות הנוגעות לבצוע פסק הדין.

בהמשך לכך קבע בית המשפט כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על יתר ההחלטות חלף אף הוא, פרט להשגה על ההחלטה מיום 3.12.2020.

...

משום כך מצא בית המשפט המחוזי, כבית המשפט לענייני משפחה, כי ההכרעה מיום 17.6.2019 היא פסק דין, וההחלטות שניתנו לאחריה הן החלטות אופרטיביות לגבי ביצוע פסק הדין, שעליהן ניתן להגיש בקשת רשות לערער.

לאחר שעיינתי בהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 17.6.2019 ובהחלטות בית משפט זה שעליהן הסתמך המבקש בטיעוניו, איני סבור כי הונחה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא.

] לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט) מיום 22.11.2021 ברמ"ש 51562-11-21, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (השופטת א' נוס) מיום 10.11.2021 בתלה"מ 19827-02-21 (והליכים נוספים מאוחדים).

ביום 22.6.2021 הגישה המשיבה בקשה למתן הוראות בעיניין מכירת הדירה, במסגרתה עתרה למינוי שמאי מוסכם מטעם הצדדים ולחלופין למינוי שמאי מטעם בית המשפט.

בתום הדיון הורה בית המשפט על מינוי כונס נכסים למכירת הדירה כאשר הליך הכנוס יתנהל במסגרת לישכת ההוצאה לפועל, ועל מינוי מומחה לשם מתן חוות דעת בדבר הזכויות והחובות שצברו הצדדים במהלך נישואיהם.

...

ביום 20.12.2021 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה מושא בקשה זו. דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

למותר לציין כי החלטות הנוגעות למינוי מומחה מסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בו (וראו: בע"מ 5197/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (8.9.2020)), וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8453/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקש: יונתן חיים אבלס נ ג ד המשיבים: 1. יצים אוברסיס 2. עו"ד אמיר שושני 3. הכונס הרישמי 4. בנק מזרחי טפחות בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מימים 4.11.2020 ו-22.11.2020 בפש"ר 34694-08-11 שניתנו על ידי כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב 2: בעצמו בשם המשיב 3: עו"ד אסף ברקוביץ' בשם הבנק: עו"ד ישראל בכר ][]החלטה

ואולם נטען שמגעים אלה הגיעו למבוי סתום, מכיוון שרשות המיסים הגישה דרישה לתשלום חוב מס שחל לטענתה על נכס של חברת יצים, אשר נמכר על ידי הבנק במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

יתרה מכך, לא מצאתי בדו"ח הסבר המניח את הדעת לעניין הקף החוב הנוכחי של חברת יצים לרשות המיסים או ההליכים שמתנהלים כעת מול הרשות, לא כל שכן ביסוס לטענת המבקש לפיה "קרוב לוודאי שאין חוב כלשהוא לרשות המיסים". אומנם פינוי המבקש ובני ביתו מדירת מגוריהם אינו צעד שניתן להקל בו ראש, אולם מנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית בקשת רשות העירעור, לרבות: התמשכות הליכי פשיטת הרגל בעיניינו של המבקש; העובדה שהמבקש לא הצביע על מקורות כספיים אחרים לתשלום חובו לבנק, וממילא לא הניח הצעה קונקרטית כלשהיא לפרעון חובותיו לבנק; העידר נימוק משפטי שבגינו יש לעכב את הליכי המימוש כשלעצמם; ובמיוחד העובדה שמימוש דירת המגורים נעשה בהתאם להסכם הפשרה בין הצדדים, לפיו הבנק זכאי לפרעון מלוא החוב כלפיו, ככל שהמבקש לא יעמוד בהוראות ההסכם.

...

לטענת הנאמן דין בקשת רשות הערעור להידחות, מן הטעם שהלכה למעשה מדובר בבקשה נוספת להארכת מועד לפירעון החוב כלפי הבנק, כאשר המבקש אינו טוען לטעות עובדתית או משפטית שנפלה בהחלטות בית המשפט קמא, ואף לא מבסס את בקשתו על ראיות כלשהן.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות ערעור ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה דנן, בהן המבקש מיתנגד להתמחרות פנימית, יש להורות, בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 על מכירת הדירות המגונות, כפי שנמכרים מעוקלים בהליכי הוצאה לפועל (להלן: החלטת המכירה).

לא שוכנעתי כי הבקשה דנן עומדת באמת מידה זו. בקשת הרשות מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי שלא להעתר לבקשת רשות לערער על החלטת המכירה.

במסגרת החלטת המכירה הגיע בית משפט השלום למסקנה כי הדרך המתאימה לפירוק השתוף בין הצדדים בכל הנוגע לדירות המוגנות היא במכירתן.

...

לא שוכנעתי כי הבקשה דנן עומדת באמת מידה זו. בקשת הרשות מופנית כלפי החלטת בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשת רשות לערער על החלטת המכירה.

במסגרת החלטת המכירה הגיע בית משפט השלום למסקנה כי הדרך המתאימה לפירוק השיתוף בין הצדדים בכל הנוגע לדירות המוגנות היא במכירתן.

טענות המבקש בבקשה דנן הן טענות ערעוריות מובהקות ולא מצאתי כי יש בהן כדי להקים עילה לבירור נוסף לפני ערכאה זו. הבקשה נדחית אפוא ומאליה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

בבית המשפט העליון רע"א 8784/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשות: 1. אבו יחיאל חברה לבניין בע"מ 2. אבו פמילי ריט בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. י. לי-דה השקעות בע"מ 2. יהודה אמסילי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בת"א 64319-06-23 מיום 19.9.2023 שניתנה על ידי כב' השופט י' פרסקי בשם המבקשות: עו"ד **** כהן; עו"ד אבי הלוי בשם המשיבים: עו"ד דרור נאור; עו"ד יוגב נרקיס; עו"ד צבי הר נבו ][]פסק-דין

לצורך גיבושן, נכרתו שלושה הסכמים – ביום 27.12.2021 נכרת "הסכם בקמה", בו התחייבה לי-דה כלפי אבו פמילי למכור לה מקרקעין שעליו בנוי ביניין מגורים בן 46 דירות שברשותה; ביום 5.1.2022 נכרת "הסכם היחידות", בו הוסכם כי אבו יחיאל תמכור ללי-דה זכויות חכירה ב-30 יחידות דיור שברשותה; וביום 25.1.2022 נכרת "הסכם ביטול האופציה", בו הוסכם כי תבוטל אופציה שנתנה אבו יחיאל ללי-דה לבנייה ומכירה של שטחי מסחר ומשרדים על מקרקעין שבבעלות לי-דה. הליכים קודמים וכריתת הסכם הפשרה משעלו היחסים ביניהם על שרטון, החלו הצדדים לפתוח בהליכים זה כנגד זה – הן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (לפני השופט פרסקי) והן בלישכת ההוצאה לפועל.

(-) במקביל, הגישה לי-דה ביום 22.2.2023 בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום באשקלון על החלטת הרשמת בתיק ההוצאה לפועל, אשר דחתה את בקשתה להורות על ביטול העיקול האמור (רער"צ 53467-02-23).

בנוסף, ביום 22.2.2023 הגישה לי-דה בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לעיקול המקרקעין.

...

משאלה הם פני הדברים, אינני סבורה כי עניין לנו באותם מקרים קיצוניים בהם בעל דין נוקט באופן סדרתי בהליכים רבים, בזה אחר זה, הנעדרים כל סיכוי או תוחלת של ממש – עד שאין מנוס מלעשות שימוש בסעד הקיצוני של הוצאת צו חוסם.

הטענות של המשיבים ביחס להליך זה נוגעות לנזק המשמעותי שעצם הגשתו עלול לגרום להם – כאשר לגישתם אם תוגש בקשת חדלות פירעון, דינה יהיה להידחות, ולכן אין לאפשר למבקשות להגישה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל במובן זה שהצו החוסם שהוטל על המבקשות בהחלטה מיום 19.9.2023 – יבוטל.