בבית המשפט העליון
רע"פ 602/23
לפני:
כבוד השופט ח' כבוב
המבקשת:
אלדן תחבורה בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
עריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 06.12.2022 בעפמ"ק 51368-09-22 שניתנה על-ידי כבוד השופט עמית צ' קאפח
בשם המבקשת:
עו"ד יניב קליינבלט
בשם המשיבה:
עו"ד יערה קליינברגר
][]החלטה
ראשית, מכיוון שלמשיבה כלל לא הייתה זכות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 29.08.2022, שהרי מדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי; שנית, נטען כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי נידרש היה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להארכת המועד להשפט – שכן, פרשנות בית המשפט המחוזי לרע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6), 293 (2003) (להלן: עניין איטליא), לפיה נידרש דיון רק כאשר כוונת בית המשפט הינה לקבל בקשה להשפט באיחור, היא פרשנות בלתי מידתית; שלישית, סבורה המבקשת באשר לגופה של הבקשה להשפט באיחור – כי היא עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה להצביע על התקיימות התנאים המצדיקים את אישור הבקשה, וכי למשיבה לא ייגרם עוות דין מכך.
כמו כן, נטען כי מלכתחילה, בקשה להשפט באיחור מהוה חריג לכלל, כאשר על מנת להכנס בגדר חריג זה יש לעמוד בתנאים הקבועים בחוק או שיתקיימו נסיבות חריגות אשר יפורטו בהחלטת בית המשפט – כאשר בעניינינו לא הייתה כל הצדקה לאפשר למבקשת להשפט באיחור.
בפסיקה נקבע, כי על המבקש ארכה להשפט באיחור, להוכיח התקיימותם של אחד משני תנאים, כדלהלן:
"האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם ארעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-העתרות לבקשתו עלולה לגרום עוות דין, דין בקשתו להיתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תיגרום למבקש עוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון עינייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, פסקה 8).
...
בפסיקה נקבע, כי על המבקש ארכה להישפט באיחור, להוכיח התקיימותם של אחד משני תנאים, כדלהלן:
"האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, פסקה 8).
משהגעתי למסקנה כי למבקשת לא ייגרם כל עיוות דין; ולאור הנמקתו של בית המשפט המחוזי שנטועה בנסיבות המקרה הפרטני – לא מצאתי לדון בשאלת סיווג החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, בנסיבות העניין.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
