בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין אחוזי נכות

בבית המשפט העליון רע"א 3221/21 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: עאמר רביע נ ג ד המשיבים: 1. אמיר עאמר 2. הראל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בת"א 029859-09-20 שניתנה ביום 19.04.2021 על ידי כבוד השופטת אירית קלמן ברום בשם המבקש: עו"ד ישראל אסל ][]החלטה

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לועדת הערר, במסגרתו טען, בין היתר, כי הועדה המסכמת שגתה עת לא קבעה לו אחוזי נכות בשיעור של קטיעת כף יד (להבדיל מקטיעת אצבעות); וכי נפל פגם באופן שבו הועדה המסכמת חישבה את אחוזי נכותו בגין הפגיעות באצבעותיו.

ומכאן בקשת רשות העירעור שבפניי, במסגרתה נטען, בין היתר, כי ועדות המל"ל לא פירטו אודות כלל נכויותיו של המבקש בהתאם לתקנה 45, כך שלא היה ניתן ליישם את חוזר המל"ל; וכי שגה בית משפט קמא עת קבע כי עניינה של בקשת המבקש להביא ראיות לסתור היא במחלוקת רפואית.

...

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

משלא קבעו הוועדות סעיפי נכות אחרים, ובהינתן שלא נטען כי נשמטו מעיני הוועדות נתונים ועובדות חשובות ומהותיות ביחס למצבו הרפואי של המבקש; ובהינתן כי לא עלה בידי המבקש להצביע על נכות קונקרטית אשר לא שוקללה על ידי הוועדות – המסקנה היא שוועדות המל"ל קבעו את אחוזי נכותו של המבקש על בסיס מכלול השיקולים הצריכים לעניין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעינייני מישפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל בתמ"ש 24595-02-20), מהימים 18.7.2022 ו- 24.7.2022.

כמו כן נעשה בין הצדדים ניסיון להגיע לפשרה בעיניין אחוזי נכות מוסכמים, אך הניסיון לא צלח.

בית המשפט קמא בהחלטתו מושא הבר"ע נעתר לבקשת המשיבה להפעלת הסנקציה הקבועה בתקנה 93(ב) לתקנות , כך שחוות דעת המומחה מטעם המבקש תוצא מהתיק ונכות המשיבה תקבע לפי חוות דעת המומחה מטעמה.

אציין, שגם לאחר שהוגשה בקשת רשות העירעור הצעתי לב"כ המבקש לבוא בדברים עם ב"כ המשיב ולספק הסברים בעיניין (כשב"כ המשיב בהגינותו ציין כי ככל שיסופקו הסברים ישקול להסכים לקבלת בקשת רשות העירעור).

...

האם היה למבקש "הצדק סביר" שמנע ממנו לעשות כן? בהינתן שהמבקש היה באותה העת מאחורי סורג ובריח והתנהלותו מול המומחית נעשתה על-ידי באת כוחו, ובהינתן התכתובת שצירפה באת כוח המבקש עם המומחית מיום 21.7.2022 במסגרתה אישרה ד"ר בר כי ב"כ המבקש פנתה אליה מספר פעמים לצורך הסדרת שכר טרחתה וכי היא אמרה לה שרק לאחר שיתקבל כל החומר הרפואי תוכל לתת הצעת מחיר ( התכתובת צורפה כנספח י"א לבר"ע וצורפה כחלק מהבקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש לביהמ"ש קמא) סבורני שהתשובה לכך חיובית.

מתכתובת שהתקיימה בין הצדדים ושצורפה לתגובת המשיב לבר"ע עולה כי ב"כ המבקש לא השכילה לעשות כן. בנסיבות אלו אני סבור כי לא היה מקום להפעלת הסנקציה הקבועה בסעיף 93(ב) לתקנות כלפי המבקש, סנקציה שהיא בעלת משמעות קשה מאוד לניהול הגנתו – אך ב"כ המבקש לא תוכל לצאת פטורה בלא כלום בהתנהלותה שבאה לידי ביטוי בעיכוב ההליך המשפטי ובסירובה לספק הסברים מספקים לאותה התנהלות.

סוף דבר הערעור מתקבל.

בפסק הדין שניתן לאחר הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתי, קבע בית המשפט המחוזי בנוגע לאותן הסכמות כי ישנו צורך להדרש לסוגיית ההסכמות ולהכריע בעיניין השפעתן על החלטתי.

עולה אם כן ממסמכים שצורפו לבקשת רשות העירעור ושפרטתי כאן, כי התובע ביטל פנייתו הראשונה לקביעת נכות במל"ל (מחודש 8/21), לאחר שהגיע להסכמה עם הנתבעת בדבר מינוי מומחה במסגרת הליך זה. לאחר שהמומחה שלח לתובע חוות הדעת ציין התובע במייל ששלח לנתבעת ביום 11.5.22 כי פנה למל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה במל"ל. דיון בעיניינו היתקיים ביום 22.6.22 ולאחריו ביום 24.6.22 ניתנה החלטה לפיה לא נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה.

...

בהמשך לפסק הדין של בית המשפט המחוזי ברע"א 43131-06-23 בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 5.7.23 ברע"א 43131-06-23 (להלן: "פסק הדין") לפיו העניין נשוא החלטתי מיום 17.4.2023 (להלן: "ההחלטה") ישוב לצורך בחינת שאלת קיומן של הסכמות, אליהן הגיעו הצדדים, ניתנת החלטתי להלן: במסגרת ההחלטה קבעתי, כי בהתאם להלכה שהשתרשה, על הליך זה להתנהל בהתאם לנכות שנקבעה במוסד לביטוח לאומי – ס' 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, שעה שקביעת המל"ל ניתנה, לפני שהוגשה חוות דעת המומחה לתיק.

· ביום 27.7.22 הגיש התובע ערר למל"ל, אולם הערר נדחה.

אציין כבר כעת כי נוכח מכלול הראיות והנתונים שהוגשו לי, ושלא הובאו בפניי טרם מתן החלטתי המקורית, מצאתי, כי במקרה שבפניי, היתה הסכמה מפורשת לפיה התיק ינוהל לפי ס' 6א' לחוק, דהיינו שחוות הדעת תחייב בכל מקרה.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) מיום 26.10.2023 בת"א 25031-04-23, בה ניתן למשיב פטור מתשלום אגרה עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. רקע והשתלשלות העניינים במוקד הסיכסוך בין הצדדים עומדת תביעה נזיקית שהגיש המשיב לבית משפט השלום נגד מעבידתו וחברת הביטוח שלה.

יוער כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע את דרגת הנכות של המשיב על 59%.

כן נטען כי בית המשפט לא נימק מדוע חרף עמדת המדינה לפיה המשיב לא הציג את האסמכתאות המתאימות לצורך קבלת פטור מאגרה, החליט בית המשפט להעתר לבקשתו עד לסכום של 2.5 מיליון ש"ח. בכל הנוגע לסכויי התביעה, נטען כי בית המשפט לא דן בטענות המבקש ביחס לכתב הויתור עליו חתם המשיב; העדר אסמכתות להוכחת התביעה הנזיקית נגד המעביד; אי-צרופן של חוות דעת רפואיות לצורך הוכחת נזק גוף; וכיו"ב. עוד נטען כי בית המשפט לא דן בסכום המופרך עליו העמיד המשיב את תביעתו, אשר לא נתמך בכל אסמכתא.

בין היתר, היתייחס בית המשפט בהחלטתו להצהרותיו של המשיב כי הוא ורעייתו מתקיימים מקצבאות נכות בסך של כ-3,500 ש"ח המשולמות להם על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי אין להם הכנסות נוספות או נכסים כלשהם.

כן ציין בית המשפט כי המשיב נתן הסבר מניח את הדעת לייצוגו על ידי עורך דין בהליך הנוכחי, בהבהירו כי הוסכם ביניהם על תשלום באחוזים מתוך סכום הפצוי שייפסק בתום ההליך.

...

לא מצאתי כי מדובר במסקנה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם יסודי כלשהו המצדיק התערבות.

אומנם המדינה התייחסה בתגובתה לעניינים שונים אשר לשיטתה לא פורטו כנדרש בבקשת המשיב (כאשר עניינים אלה קיבלו מענה בתשובת המשיב), ואולם בסופו של דבר היא הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי) מיום 21.6.2023 בת"א 44394-09-22, במסגרתה נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חל השתק פלוגתא, כך שחוות דעת המומחים שהוגשו במסגרת בקשה להביא ראיות לסתור במסגרת תביעת הניזוקה, ישמשו גם בתביעת המל"ל. רקע והליכים קודמים ביום 20.9.2015 ארעה תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה (להלן: התאונה).

נטען, בין היתר, כי טענות המל"ל בנוגע להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי מהוות הרחבת חזית אסורה וממילא נטענו בעלמא; כי הניזוקה "נלחמה בחירוף נפש" נגד הבקשה להבאת ראיות לסתור, כך שקשה לטעון שאנטרס המל"ל לא יוצג כהלכה בתביעתה; כי עצם העובדה שלמל"ל יש נימוקים שונים מאלו של הניזוקה לדחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור איננה שוללת את קיומו של השתק פלוגתא; כי כפי שהוכח בתביעת הניזוקה, המל"ל היה ער רק לחלק מעברה הרפואי של הניזוקה, ואף אין לקבל את טענתו באשר לבחינת הקשר הסיבתי על ידי הועדות; כי הלכה למעשה, המל"ל מבקש מבית המשפט המחוזי בהליך דנן לשבת כמעין ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדן בתביעת הניזוקה; וכי קבלת עמדת המל"ל תגרור ריבוי התדיינויות ובזבוז זמן שפוטי.

בכל מקרה, למל"ל תנתן זכות לחקור את המומחים כך שאין מדובר בסוף פסוק; וקביעות המומחים נוגעות רק לדרגת הנכות ממנה נגזר גובה הנזק, ולעניין זה אין לי אלא להסכים עם קביעת בית משפט קמא כי "אחוזים הם חלק משלם, ולכן, תמיד, גם לניזוק וגם למוסד לביטוח לאומי, יש אינטרס להגדיל את השלם, ויש שיאמרו שדוקא בשל חלקו הקטן יותר, יש לניזוק אינטרס רב יותר לעשות כן" (פסקה 20 להחלטה).

ודוק: בקשה להבאת ראיות לסתור היא הליך דו-שלבי, ויש שיאמרו אף תלת-שלבי: (1) בעל הדין מבקש היתר להביא ראיות לסתור; (2) אם ניתן ההיתר, בעל הדין מביא את ראיותיו – שלב זה לרוב נבלע בתוך השלב הראשון ובית המשפט בוחן את הראיות שהגיש בעל הדין גם לשם מתן ההיתר וגם לשם הקביעה אם נסתרה קביעת דרגת הנכות; (3) אם שוכנע בית המשפט כי דרגת הנכות נסתרה, ימנה מומחה מטעמו (ריבלין תאונת הדרכים, עמ' 734-733).

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.