בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין טענת "פרעתי

בבית המשפט העליון רע"א 1672/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המבקש: יצחק אוסטרוביצקי נ ג ד המשיב: מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 13.12.2021 בתיק רעא 039225-06-21 בשם המבקש: עו"ד דורון שמואלי בשם המשיב: עו"ד מוטי ישר ][]פסק-דין

המבקש העלה טענת "פרעתי", בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן גם: החוק), בין היתר משום שלטענתו, הסכום שנפסק לחובתו בפסק הבוררות מתקזז עם חוב ההלוואה.

בהמשך לכך נקבע, כי אין מקום לבצע בירור כאמור במסגרת דיונית דחוקה ורחוקה של בירור טענת פרעתי בתיק הוצאה לפועל.

שנית, בית המשפט שדן בבקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי מכוח סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, לערוך בפסק הבוררות את התיקונים וההשלמות המנויים בסעיפים 22(א)(1) ו-22(א)(2) לחוק הבוררות, ובהם גם תיקון שעניינו "השמטה". שלישית, לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, אם "הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו". רביעית, בנסיבות מסוימות, עומדת לפני בעל-דין אפשרות לנקוט הליך חדש בסוגיות שלא הוכרעו על-ידי הבורר (עניין ורגס, פס' 7; וכן ראו: רע"א 4448/16 ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים, פס' 10 (26.12.2016)).

...

נוסף על כך, נטען שממכלול הראיות עולה כי כוונת הצדדים הייתה דווקא לשמור על ערכו של הכסף שניתן בהלוואה באמצעות שימוש בערכים דולרים, כפי שהיה מקובל אז. עוד טוענת המשיבה, כי סמכותו של בית המשפט לפסוק ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, חלה רק על סכומים שפסק בית המשפט; ואילו בענייננו, כך נטען, הבורר ובית המשפט שאישר את פסק הבוררות לא פסקו דבר בעניין ההלוואה.

מסקנה זו מתיישבת היטב אף עם תכלית מוסד ההוצאה לפועל – "להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על-ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין" (ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תאגיד בנקאי נ' פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374 (1987)).

סוף דבר: הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8492/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: קארולין גזאוי נ ג ד המשיבים: 1. בנק מסד בע"מ - סניף ירושלים 2. הכונס הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט שפירא) מיום 3.8.09 בתיק פש"ר 5313/08 תאריך הישיבה: י"ב בתמוז תש"]ע (24.06.10) בשם המערערת: עו"ד ירון רבינוביץ; עו"ד מוסין חורי; עו"ד אלי תוסייה-כהן בשם המשיב 1: עו"ד אלישע גרינפלד בשם המשיב 2: עו"ד הילה שלום פינגרהוט ][]פסק-דין

כן נאמר, כי לפי תדפיסי המשיב עצמו נמוך החוב ב-80% מהנקוב בבקשת ההתראה; (2) כי לא ארע מעשה פשיטת רגל, כיון שהמערערת שילמה את מלוא החוב לאחר מתן פסק הדין, וכי הוצגה תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה; (3) כי בית המשפט היה צריך לברר בעצמו את תוקפו של החוב הפסוק לפי סעיף 13 לפקודה, ולחלופין לעכב את ההליכים (לפי סעיף 16 לפקודה) על מנת לאפשר לטענת "פרעתי" שהעלתה המערערת בלישכת ההוצאה לפועל להתברר.

ולבסוף, בכל הנוגע לטענה בדבר הפגם שנפל בבקשה למתן ההתראה, הוזכר סעיף 238(א) לפקודה, שזה לשונו: "שום הליך בפשיטת רגל לא ייפסל מחמת פגם שבצורה או שבוש בו, אלא אם בית המשפט שהוגשה לפניו היתנגדות להליך היה סבור שהם גרמו עוות דין ממשי אשר אינו ניתן לתיקון בהוראה של אותו בית משפט". עוד נטען, כי בעניינינו פער הסכומים זניח ביחס לחוב הכולל, ובנסיבות אלה אין לפסול את התראת פשיטת הרגל כולה.

בעיניין זה נידרש בית המשפט לדברי השופטת (כתארה אז) אלשיך בעיניין כפר הס: "גם אם אכן פרע המבקש את חובו, אין בכך כדי להפוך את עצם חובו לחוב 'השנוי במחלוקת', שלא ניתן לנקוט על פיו בהליכי פשיטת רגל. החוב הוא חד משמעי מיום שניתן פסק דין סופי המאשר אותו, ולא הוגש ערעור על פסק דין זה... " (עמודים 203-202).

...

נטען איפוא, כי דין טענות המערערת בדבר תשלומים שאיפסו את החוב להידחות.

ושוב נזכיר, אף אם אילו סברתי שיש ממש בטענה - וכאמור, לא כך סבורני - ספק אם היה מקום לקבלה לאחר שכבר מונתה מנהלת מיוחדת שדנה בתביעות החוב לגופן (בנסיבות אינני נדרש לסעיף 4(ד) לפקודה הקובע הסדר נקודתי ביחס "להכשרת" סכום שגוי בהתראה; לגביו ראו עניין יקותיאלי פסקאות 15-13).

סוף דבר כאמור, אציע לחברי לדחות את הערעור - אשר בכל מקרה דומה, כי אינו רלבנטי עוד נוכח מתן צו הכינוס והחלטת המנהלת המיוחדת.

אין לי אלא להצטער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע לפתרון מוסכם, אם כי הדרך עדיין פתוחה בפניהם לעשות כן. המערערת תשלם למשיב 1 שכר טרחת עורך דינו בסך 6,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 4187/12 - א' לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: יפה עמית נ ג ד המשיבים: 1. בנק לאומי לישראל 2. עו"ד יששכר בר הלל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.4.2012 (ת"א 25204-06-11), ובקשה למתן צו מניעה זמני עד להחלטה בבקשת רשות העירעור

זאת משום שבעניינה של המבקשת ניתנו בעבר שני פסקי דין חלוטים, של בית המשפט המחוזי (ה"פ 259/96) ובית המשפט העליון (ע"א 7442/97).

באשר לטענת "פרעתי", הרי שהמקום הראוי לבררה הוא בלישכת ראש ההוצאה לפועל ולא במסגרת ההליך דנן של בקשה לסעד הצהרתי.

...

המסקנה היא כי לטענותיה של המבקשת אין סיכויי הצלחה כלל ועיקר, ואלו אינן עומדות בתנאי הסף הנדרש למתן סעד זמני – היינו סיכויי הצלחה לתובענה העיקרית.

סיכומו של דבר, במקרה שלפנינו, דעתי היא כי אין מקום להעניק רשות ערעור.

לפיכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור שלפנינו.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור – כמו גם הבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשת רשות הערעור - להידחות.

בבית המשפט העליון רע"א 3794/14 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשים: 1. ג'לאל דכוואר 2. נבילה דכוואר נ ג ד המשיב: בנק ירושלים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ברע"א 47114-03-14 שניתנה ביום 28.04.2014 על-ידי כבוד השופט ר' וינוגרד בשם המבקשים: עו"ד נסראת דכוור ][]החלטה

תחילה דחה בית משפט קמא את טענת המבקשים לפיה השגתם על החלטת רשם ההוצאה לפועל בפני בית משפט השלום היתה במסגרת ערעור בזכות מאחר שמדובר בהשגה על החלטה במסגרת טענת "פרעתי". בית משפט קמא הבהיר כי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 מקנה זכות ערעור על ההחלטה הסופית בטענת "פרעתי", ולא ניתן לפרש את הוראות החוק הרלבנטיות כמקנות זכות ערעור גם על החלטות ביניים שניתנו במסגרת דיון בטענה זו. נוכח האמור, קבע בית משפט קמא כי יש לידון בהשגת המבקשים כבבקשת רשות ערעור ב"גילגול שלישי" ומאחר שהטענות בבקשה אינן חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים ואינן מעוררות שאלות בעלות חשיבות ציבורית - יש לדחות את הבקשה.

כן טוענים המבקשים שממילא החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר אופן עריכת התחשיב מהוה "הכרעה סופית בכל המחלוקות העובדתיות והמשפטיות" ועתה נידרש המומחה לעריכת חישוב טכני בלבד ולכן אין להתייחס להחלטה כאל החלטת ביניים, מה גם שאילו היו נמנעים מהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו ייתכן שהיתה נסגרת בפניהם האפשרות להשיג על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי נוכח חלוף המועד להגשת השגה על החלטה זו. דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הקודמות בעיניינם של המבקשים באתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות אף בלי שתתבקש תשובה.

...

תחילה דחה בית משפט קמא את טענת המבקשים לפיה השגתם על החלטת רשם ההוצאה לפועל בפני בית משפט השלום היתה במסגרת ערעור בזכות מאחר שמדובר בהשגה על החלטה במסגרת טענת "פרעתי". בית משפט קמא הבהיר כי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 מקנה זכות ערעור על ההחלטה הסופית בטענת "פרעתי", ולא ניתן לפרש את הוראות החוק הרלבנטיות כמקנות זכות ערעור גם על החלטות ביניים שניתנו במסגרת דיון בטענה זו. נוכח האמור, קבע בית משפט קמא כי יש לדון בהשגת המבקשים כבבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ומאחר שהטענות בבקשה אינן חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים ואינן מעוררות שאלות בעלות חשיבות ציבורית - יש לדחות את הבקשה.

כן טוענים המבקשים שממילא החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר אופן עריכת התחשיב מהווה "הכרעה סופית בכל המחלוקות העובדתיות והמשפטיות" ועתה נדרש המומחה לעריכת חישוב טכני בלבד ולכן אין להתייחס להחלטה כאל החלטת ביניים, מה גם שאילו היו נמנעים מהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו ייתכן שהיתה נסגרת בפניהם האפשרות להשיג על החלטה זו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי נוכח חלוף המועד להגשת השגה על החלטה זו. דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הקודמות בעניינם של המבקשים באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה.

ראשית, מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא לפיה החלטת רשם ההוצאה לפועל עליה משיגים המבקשים אינה אלא החלטת ביניים שניתן לערער עליה רק לאחר קבלת רשות מבית משפט השלום (השוו: רע"א 6146/99 ברדוגו נ' הבנק הבינלאומי למשכנתאות (23.12.1999)).

סוף דבר.

הבקשה נדחית.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.9.2012 ברמ"ש 50479-07-12 (כב' השופט מ' י' הכהן) אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בתמ"ש 28973-07-12 מיום 22.7.2012.

המבקש הגיש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות על הסף את בקשתו לסגירת התיק בטענת פרעתי, וכן בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

המבקש, שאינו מיוצג, לא העלה טענות ביחס למאזן הנוחות, ואולם החלטות קודמות שניתנו בעיניין בקשותיו לפטור מאגרה ומעירבון מגלות כי על פני הדברים מצבו הכלכלי אינו טוב (וראו החלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 18.11.2012).

...

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המסמכים בתביעת המזונות נמסרו לאמו של המבקש, ומשלא הוכח שהלה מתגורר עם אמו "אזי אין מנוס מלקבוע כי כתבי בי-דין בתביעות לא נמסרו כדין... לאור זאת אני נעתרת לבקשה לביטול פסקי הדין. לאור גילה של הילדה והחומר שבפניי וכן לאור הדיון היום לרבות שעות עבודתו של הנתבע, גילו וכושרו הגופני סכום המזונות שנפסק בפסק הדין לרבות כל יתר ההחלטות בפסק הדין לעניין הצמדות, קצבת האם והוצאות חריגות, יחשבו כמזונות זמניים..." (להלן: "ההחלטה השניה").

ואולם, הלכה היא כי שעה שמדובר בסעד כספי, ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע.

הבקשה נדחית.