בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין דירה מושכרת

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 26.6.2022, בה נדחו בקשות למתן צוי מניעה זמניים (להלן: הבקשות) שהגישו המבקשים במסגרת ת.א. 59038-11-21 (להלן: תביעת ריאלטי) ובת.א. 36821-12-21 (להלן: תביעת מלמן).

בהקשר זה טענו המבקשים כי בנגוד לקביעת בית המשפט קמא, אין בדבריו של מר דמבי לפיהם מדי פעם מתחילים פרויקטים חדשים, כדי להצביע על קיומן של חלופות; כי מר מלמן סרב להצעתו של מר מרדכי אביב, בעל השליטה במשיבה (להלן: מר אביב) למתן פיצוי כנגד ויתור המבקשים על הדירות באופן המעיד כי לא ניתן היה למצוא למבקשים חלופות; כי מחקירתו של מר דמבי עולה כי רוב הרוכשים מייעדים את הדירות למגורים שלהם עצמם; וכי אף אם לא היה מדובר בדירות למגורים, היה מקום להעניק את הצוו מאחר שמדובר במקרקעין בעלי איכויות ייחודיות.

עוד צוין כי מר אביב, המצהיר מטעם המשיבה, הבהיר כי המשיבה שוקלת אפשרות לבנות דירות להשכרה חלף מכירתן; כי העסקה עם המבקשים אינה כדאית; וכי המשיבה יכולה לממן את הפרויקט גם ללא לווי בנקאי.

כידוע, שני השיקולים העקריים שעל בית-המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, ואשר לגביהם נחלקו גם הצדדים במקרה הנידון, הם סכויי התביעה ומאזן הנוחות (ראו: תקנה 95 לתקנות אשר לא הביאו לשינוי מהותי מההסדר הישן שהיה קבוע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

...

המבקשים הוסיפו וטענו כי גם שיקולי מאזן הנוחות מחייבים להיעתר לבקשתם.

לאור כל האמור לעיל, ניתן לקבוע כי טענת המבקשים אודות קיומו של הסכם מחייב ביניהם לבין המשיבה היא טענה הראויה לדיון, וכי משום כך התביעה אינה נעדרת סיכוי.

לכן, אני מקבלת את בקשת רשות הערעור ואת הערעור.

אני קובעת כי המשיבה לא תבצע כל עסקה בדירות נושא טפסי הרכישה וזאת עד להחלטה אחרת.

בבית המשפט העליון רע"א 327/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: עו"ד יורם וינגורד נ ג ד המשיבים: 1. מרדכי ג'ייקובס 2. עליזה שוורץ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' בר-עם, ח' מ' לומפ ו-א' נחלון) מיום 10.11.2022 בע"א 2220-06-22 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רפאל שטוב ][]החלטה

במסגרת פסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' צ'רקה), מיום 22.3.2022 בתפ"מ 21802-01-22, בגדריו נדחתה תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים לפינוי מושכר.

בעקרו של דבר, המבקש טוען כי מתן רשות ערעור בעיניינו דרוש לצורך מניעת עוות דין, וזאת נוכח החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לקיים דיון בעל-פה בעירעור, ונוכח דחייתו בפסק דין לא מנומק לפי תקנה 148(ב) לתקנות.

בנסיבות אלו, הבקשה דנן הפכה תיאורטית, ויפים לעניינו הדברים הבאים, שנכתבו על-ידי השופט נ' סולברג בהקשר קרוב: "מתשובת המשיבים למדנו, כי "הדירה פונתה על ידי [המבקשים] בערב היום שנקבע לפינוי, והיא מצויה מזה למעלה מחודש וחצי בחזקת בעליה – המשיבים". די בכך כדי להביא לדחיית העירעור, גם אם מנימוק שונה מזה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי.

...

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות.

משבאנו לכלל מסקנה, כי אין תוחלת בערעור, אחת דינו – לדחייה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 6757/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: דוד לוי נ ג ד המשיבים: 1. הנאמן עו"ד שמואל מיכאל 2. כונס הנכסים הרישמי 3. רשות המיסים - מס הכנסה 4. עיזבון ניסים לוי ז"ל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.7.2023 בפש"ר 49993-06-14, שניתנה על ידי כב' השופט מ' כדורי בשם המבקש: עו"ד יצחק בורובסקי בשם המשיב 1: עו"ד שמואל מיכאל; עו"ד הודיה נקש בשם המשיב 2: עו"ד אסף ברקוביץ' בשם המשיב 3: עו"ד אלכסנדרה הודס בשם המשיב 4: עו"ד גד טיכו; עו"ד אורית אלמוזלינו-רייז ][]החלטה

תחילה יש לחזור ולהבהיר כי ההחלטה נושא בקשת רשות העירעור נוגעת לבקשת ההפטר של המבקש שנדחתה על-ידי בית משפט קמא.

למעשה, המבקש עצמו מודה כי חדל מלעמוד בתשלומים החודשיים שנקבעו לו. בהקשר זה יובהר כי אין בטענת המבקש לפיה הוא אינו יכול לעמוד בתשלומים שנקבעו לו; כמו גם בטענותיו (שנדחו זה מכבר בהחלטה מיום 26.4.2020) כי קופת הכנוס אינה מעודכנת וכי דמי השכירות אינם נזקפים ישירות על חשבון התשלום החודשי; או בטענותיו כי בשנים הראשונות של ההליך הגיש את הדוחות ושילם את התשלומים כסדרם – כדי להצדיק את היתנהלותו.

יתכן – ואין מקום לקבוע מסמרות ביחס לכך, כי שינוי משמעותי בנסיבות (למשל – מימוש דירת המגורים; או בנסיבות מסוימות - המשכות ההליכים זמן רב מבלי שהליך מימוש דירת המגורים יתקדם; וכן קיום קפדני של המבקש את החובות המוטלות עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל), עשוי להביא בעתיד להחלטה שונה בהקשר זה. סוף דבר: בקשת רשות העירעור נדחית.

...

על כל האמור יש להוסיף כי אינני סבורה שיש בהימשכות ההליכים כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי.

לאור כל האמור, אינני סבורה כי המבקש הוכיח שיש מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא שלא להיעתר בעת הזו לבקשה למתן הפטר.

יתכן – ואין מקום לקבוע מסמרות ביחס לכך, כי שינוי משמעותי בנסיבות (למשל – מימוש דירת המגורים; או בנסיבות מסוימות - הימשכות ההליכים זמן רב מבלי שהליך מימוש דירת המגורים יתקדם; וכן קיום קפדני של המבקש את החובות המוטלות עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל), עשוי להביא בעתיד להחלטה שונה בהקשר זה. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 931/24 לפני: כבוד השופט ח' כבוב המבקשת: רמת איתרי נ ג ד המשיבים: 1. עמותה ילדי זהבה 2. אברהם הררי 3. משה ליברמן 4. חנה ליברמן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כבוד השופט ס/נ א' דראל) מיום 6.11.2023 ב-ת"א 73941-10-21 בשם המבקשת: עו"ד ירין ראובן; עו"ד ד"ר איתמן מירון; עו"ד חגי פרדס ][]החלטה

לחלופין התבקש להצהיר, כי לילדי זהבה "רשות בלתי הדירה לנצח נצחים להחזיק ולהשתמש במקרקעין". המבקשת חלקה על טענותיה של ילדי זהבה, ועמדתה היא כי הרישום משקף את הבעלות שלה על המקרקעין.

בהנתן קביעה זו הודגש, כי ממילא מתייתר הצורך להדרש לטענת ילדי זהבה הנשענת על החלטת בית משפט השלום בתביעה לפינוי מושכר.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 קובע כי רשות לערער על 'החלטה אחרת' של בית המשפט המחוזי בעיניין אזרחי "תנתן אם שוכנע בית המשפט כי אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". דרך המלך, אם כן, היא העלאת הטענות נגד 'החלטה אחרת' במסגרת העירעור על פסק הדין כולו (ראו: תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 7655/23 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל, פסקה 15 (15.11.2023); להלן: עניין הטכניון); וערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך.

...

מבלי לדון בגופן של האמירות הנטענות; סבורני, כי אף אם יש ממש בטענה של המבקשת, לפיה הליכי ההטרדה המאיימת אינם הליכים אישיים של הררי אלא הליכים שהוגשו בכובעו כ"ידה הארוכה" של המבקשת – הרי שמדובר בטענה שמצריכה בירור עובדתי, אשר לנסיבות הגשת ההליכים, לצדדים בהם, ולרקע להם.

אני סבור אם כן, כי בדין נמנע בית המשפט המחוזי מלהכריע בטענה זו, בשלב המקדמי של בקשה לסילוק על הסף (ראו למשל: רע"א 6340/19 טאבטייל בע"מ נ' קושניר, פסקה 12 (25.02.2020)).

סוף דבר – בשים לב לנימוקים שלעיל, הבקשה למתן רשות הערעור נדחית אפוא; משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

][] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ע' אבמן-מולר) מיום 10.12.2023 בת"א 8119-08-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע עיסקאות או פעולות שיש בהן כדי לסכל את הסכמי המכר בהם התקשרו המבקשים עם המשיבה 1.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 29.11.2023 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להודעת המבקשים והמשיב 3 בדבר הסכמות אליהן הגיעו בעיניין הבקשה למתן צו המניעה הזמני.

עוד נטען כי לא הוכח שצו המניעה ישתק את הפרויקט, שעה שהמשיבים אף הסכימו ביניהם להשכיר את הדירות בפרויקט חלף מכירתן.

בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על ההבחנה שבין מקרקעין שמיועדים למגורים לבין מקרקעין המיועדים לתכלית מסחרית, וקבע כי הטענות לפיהן הדירות מיועדות למשפחת המבקשים "נטענו בבקשה באופן כללי וסתמי, מבלי שאף נעשה ניסיון לפרט מיהם אותם בני מישפחה שבכוונתם לגור בדירות שיירכשו ומבלי שהובאו פרטים כלשהם המלמדים על רצינות הטענה". בית המשפט המחוזי קבע, על רקע הנתונים שהוצגו לפניו והממצאים שעלו מתוך חקירות המצהירים, כי לא הוכח שמדובר במקרקעין בעלי ערך מיוחד עבור המבקשים, ולא הונחה תשתית עובדתית מספקת לכך שאי-מתן הסעד יגרום להם לנזק בלתי הפיך.

...

לא ראיתי להתערב במסקנה זו, המבוססת על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (ראו מבין רבים: רע"א 6377/23 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 10 (13.9.2023)).

לנוכח כל האמור, לא מצאתי עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה תנאים אלה לא הוכחו, וכי יש לדחות את בקשת המבקשים למתן סעד זמני.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.