בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין מכרז אבטחה של חברת החשמל

בבית המשפט העליון בר"ם 5037/15 - א' לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. חברת החשמל לישראל בע"מ 2. שחף אבטחה 1989 בע"מ 3. סיגל מריטיים סקיוריטי בע"מ בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 12.7.2015 בעת"ם 2673-07-15 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קיסרי בשם המבקשת: עו"ד דן סלע החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 12.7.2015 (עת"ם 2673-07-15, השופט א' קיסרי), וכן בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה זו. בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שיאסור על חברת החשמל לישראל בע"מ, המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל) להיתקשר עם המשיבות 2 ו-3 (להלן: המשיבות) בהסכם מכוח מיכרז.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו בעיניין זה כי סכויי העתירה נמוכים, בשים לב לכך שהמבקשת לא צרפה לעתירה (ואף לא לבקשה לצוו ביניים) את הצעתה במיכרז ועם זאת ביקשה להכריז עליה כזוכה (בהפניה לבר"ם 863/07 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (4.2.2007) (להלן: עניין אחים בן רחמים).

כן נטען כי עיכוב הבצוע ישרת את האנטרס הצבורי בהתנהלות תקינה של חברת החשמל, שהיא חברה ממשלתית.

...

בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי נקט בגישה "פורמליסטית יתר על המידה" בקביעתו כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם כי הצעת המבקשת במכרז לא צורפה לעתירה או לבקשה לצו ביניים.

ממילא דינה של בקשת עיכוב הביצוע להידחות גם כן. באופן כללי, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 3674/14 ‏פוגיו בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (9.6.2014)), ולא מצאתי כי יש במקרה זה טעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 20 יולי 2016 עת"מ 50774-06-16 מוקד יסעור שירותי אבטחה 2000 בע"מ נ' מדינת ישראל לפני כבוד השופטת ורדה מרוז - סג"נ עותרת מוקד יסעור שירותי אבטחה 2000 בע"מ משיבה מדינת ישראל – משטרת ישראל פסק דין

עם זאת, עניינה של העתירה הוא בהחלטתו של המשיב לסיים היתקשרות חוזית עם המערערת 1 נוכח הפרות יסודיות של החוזה, לטענתו, ובמלים אחרות מדובר בפעולה "אזרחית" אשר גם אם בוצעה על-ידי רשות שלטונית, סמכות השיפוט לידון בסכסוך הנוגע אליה נתונה לבית המשפט האזרחי הרגיל וכלשון בית משפט זה בבג"ץ 348/78 אדריכל דוד ינאי נ' עירית חיפה, פ"ד לג(1) 47, 51 (1978) 'העובדה שהחוזים נעשו על-ידי גופים צבוריים אינה משנה ממהותו האזרחית של הסיכסוך'(ראו גם בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449, 455 (1987)).

בדין אימץ, איפוא, בית משפט קמא את עמדת המשיב בסוגיית הסמכות וקבע כי עתירת המערערים אינה אלא תובענה אזרחית שעילתה בחוזה והסעדים שנתבקשו בה נוגעים לאכיפתו.

משכך ברי כי עסקינן בתביעה אזרחית שאינה בגדר סמכותו של בית משפט זה. ראה לעניין זה גם עת"מ 644/08 שי עופרים הסעות בע"מ נ' מועצה אזורית זבולון (פורסם בנבו, 25.9.2008) שם נקבעו דברים היפים לענייננו: "ודוק - העתירה דנן אינה עוסקת ב'עינייני מכרזים', אלא בהסכם שנחתם מכוח המיכרז לאחר שהליכי המיכרז הסתיימו. כך, אין העתירה עוסקת ב'היתקשרות בחוזה לבצוע עסקה..... עבודה או לרכישת שירותים .. ובודאי שאינה עוסקת במיכרז שעניינו רישיון או זיכיון לפי דין. עניינה של העתירה הוא במחלוקת חוזית רגילה בין שני צדדים להסכם, לגבי תוכנו, קיומו וביצועו של ההסכם ... לפיכך, העתירה אינה באה בגדריו של סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק." ובהמשך: "כך, העובדה שהרשות הציבורית היא צד להסכם, אינה מוציאה את הדיון בעילה החוזית מגדר סמכותו של בית המשפט האזרחי ואינה משנה מהמהות האזרחית / חוזית של הסיכסוך. ראה: 'מקום שגוף - צבורי או פרטי, בין שהוקם על פי חוק מיוחד ובין שהוקם מכוח דבר חקיקה כללי - מבצע פעולות אזרחיות או מסחריות, סמכות השיפוט בדבר תקופה ישירה של פעולות אלה, היא בית המשפט האזרחי'" (ר' בג"צ 731/86, מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"א (2) 449).

...

נחה דעתי אפוא, כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בעתירה, ומשכך דינה להידחות על הסף.

באשר לבקשה לסעד של צו ביניים - ממילא אין מקום להיעתר לה הואיל ומדובר במכרז לאספקת שירותים אשר אין נוהגים ליתן סעד ביניים בגינו.

העותרת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח. ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ו, 20 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

לטענתם, התצהיר הנ"ל הנו אנמי, סתמי, ולא ערוך ע"פ תקנות סדר הדין האזרחי, שכן, במסגרתו, נכלל, באופן תמוה, סע' 5 ד' שעל פי לשונו יש בידי התובעים קלטות שמע שלעניינם הם טוענים ל- "חסיונם עד לישיבת ההוכחות". לטענתם, ככל שבכוונת התובעים להסתיר מוצג ראייתי כלשהוא עד לחשיפתו בשלב ההוכחות, היו צריכים לפנות בבקשה מנומקת מקדימה לקבלת רשות מבית המשפט.

לבקשת המבקשת יש להמציא לה את הפרוטוקול המלא הנוגע לנספח ט' לכתב ההגנה, שהנו החלטה של ועדת המכרזים מיום 15.06.2014 להתקשרות עם חברת מ.י.ס אבטחה בטוחה בע"מ. לטענת המבקשת היא מעוניינת לעיין בפרוטוקול ללמוד על הנסיבות שהדירו אותה מהמכרז.

בכל הנוגע לבקשה לקבל את כל רשימת כל המכרזים הפתוחים והפומביים שפירסם מחוז הצפון בשנים 2012-2015, ככל שעסקינן ברשימה, ועל אף שלא ברורה בשלב זה הרלוואנטיות של הדברים, יש מקום להמציאה.

לכלל זה נקבע חריג בהלכה שנפסקה בעיניין רע"א 4249/98‏ סויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נה(1) 515 (1999)) (להלן: "הילכת סוויסה") נקבע כי: "(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על ניזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעיתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים"; (ב) רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת; (ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין.

יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של הארוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעיניין זה אין לקבוע מסמרות; (ד) במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת; (ה) החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים".

עוד נפסק כי "כדי לא להגביל אדם באכיפת זכותו או בהגנתו, מכיר הדין בחסיון מוחלט של מסמכים שהוכנו לצורך המשפט כשהליכים משפטיים היו תלויים ועומדים או אפילו רק צפויים. שאם לא תאמר כן, ותחשוף הכנתו של משפט לעינו הפקוחה של בעל-דין יריב. תקופח זכותו של בעל-דין לתבוע או להיתגונן כראוי. כללו של דבר: חסיון של מיסמר שנולד לצורך הליכים משפטיים דוחה זכותו של בעל-דין שכנגד לגילוי תכנו של המסמך ולעיין בו". (ראו: ע"א  407/73  יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, ו-2 אח', פ''ד כט(1) 169, פסקה 4 (1974)).

הלכה זו איננה מצומצמת לתביעות בגין ניזקי גוף (כך נקבע על ידי כבוד השופטת עמית בבר"ע (חיפה) 1619/07 קובי נ' לאומי קארד בע"מ (פורסם בנבו, 20.02.2007)).

יחד עם זאת במקרה אחר נקבע כי "אין סיבה, לכאורה, שלא להחיל את "הילכת סויסה" גם כאשר אי הענות לבקשת הדחייה בהגשת הראיות עשוי להביא את הנתבע לשיבוש ראיותיו אם שוכנע בית המשפט כי 'עיכוב הגשת הראיה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה'". (בר"ע (י-ם) 1052/09 ברכאן מרדכי נ' סלים בילדינגס בע"מ, פסקה 7, (פורסם בנבו, 01.11.2009)).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

לא מצאתי מקום ליישם את תקנה 119 במקרה שלפניי, משלא שוכנעתי כי החומר שבמחלוקת הינו חסוי.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

בבית המשפט העליון עע"ם 5354/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי המערערת: כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. חברת החשמל לישראל 2. עמישב שירותים בע"מ בקשה לסעד זמני בשם המערערת: עו"ד עמי אסנת בשם המשיבה 1: עו"ד ע' בצלאל; עו"ד ל' מימון; עו"ד ה' סיטון בשם המשיבה 2: עו"ד עודד גיל ][]החלטה

או אז עתרה המערערת לבית-המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים להכריז עליה כזוכה, אולם העתירה נדחתה ונקבע כי בהצעת המערערת נפלו שני פגמים המצדיקים את פסילתה: המערערת לא קיימה תנאי הנוגע למחיר שביקשה עבור שירותים מסוימים שינתנו בימי שבת וחגים – וזאת באופן שהקשה על היכולת להעריך את ההצעה ביחס למתחרותיה; היא צרפה להצעה ערבות בסכום העולה על הנידרש באופן ניכר.

כעת מונחת בפני בקשה ליתן סעד זמני המורה כי משיבה 2 תמנע מלספק שירותי שמירה ואבטחה למשיבה 1, עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

כמו-כן, לגישת המערערת משמעותו של פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי היא כי עליה להפסיק בקרוב את העבודות עבור חברת החשמל – צעד אשר יסב לה נזק כלכלי משמעותי, שאינו בר תיקון אף אם תזכה לבסוף בעירעור.

בערעורה שבה המערערת על טענותיה שנבחנו לעומקן בבית-המשפט המחוזי, ונראה כי תתקשה להראות כי נפל פגם במסקנותיו.

לא אחת ציין בית משפט זה כי הנזק הנגרם בשל זכייתו של אחר במיכרז לאספקת ציוד או שירות, אשר בדיעבד התבררה כפסולה, הוא בר פיצוי וממילא אינו בלתי הפיך (בש"ם 2236/01 קטימורה בע"מ נ' רשות השידור (לא פורסם, 4.4.01); עע"מ 5265/04 א.י.ל סלע (1991) בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ בפיסקה 6 (טרם פורסם, 24.6.04)).

...

במקרה הנוכחי, לא מצאתי כי אותם תנאים התקיימו, במיוחד משלא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לצד המערערת.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

במסגרת הליכי הביניים החליט בית המשפט שלערעור (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), להימנע מליתן צו ארעי עד לתום הליכים.

העתירה: בעתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 28.11.01, מבקשת העותרת מבית המשפט לפסול את הצעת הזוכה וכן להורות על ביטול המיכרז בכללותו, בשל פגמים מהותיים שלטענתה נפלו בו. שני טעמים מרכזיים עומדים ביסוד העתירות הנ"ל: האחד, שהזוכה לא עמדה בדרישת הסף הנקובה בסעיף 8.2 לתנאי המיכרז, בדבר צירוף מסמך המעיד על הגשת בקשה והתקשרות עם גוף המאושר על-ידי מע"ץ להסמכה ל-ISO 9002.

העותרת אינה חולקת על-כך, שלהצעת הזוכה צורף חוזה עם המשיבה מס' 6, אולם זאת אך ורק לגבי אבטחת אתרי עבודות ולא לביצוען למעשה.

בין המזמינה לבין המשתתפים קיים חוזה נספח (מכללא), שמכוחו בחינת ההצעות תבוצע על-פי הכללים והתנאים הנקובים במסמכי המיכרז ובעקרונות האופפים את דיני המכרזים, לאורם ולפי העקרונות דלעיל יפורשו תנאי המיכרז (י' זמיר "דיני מכרזים ציבוריים" הפרקליט כ (תשכ"ד) 403, 408; ד"נ 22/82 בית יולס נ' רביב, פ"ד מג(1) 441, 480 מול ג'-ד'; ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1) 667, 687-688; ג' שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית (תש"ס) 189-190).

במאמר מוסגר יצוין, כי העותרת זכתה במיכרז זהה לגבי מחוז חיפה, ומטבע הדברים לא העלתה שם טענה, כי אף היא בעצמה אינה עומדת בתנאי המיכרז.

אכן, בעת שימוע הטענות בעל-פה צרף בא-כוח העותרת הודעה שהוגשה אל בית המשפט העליון בדבר ביטול הערעור, אולם עצם העובדה שהעותרת ראתה עצמה כשירה לזכות במיכרז, ואף נקטה הליכים משפטיים בנוגע לכך, מלמדת כאלף עדים שפרשנותה המוצעת לתנאי המיכרז-בכל הנוגע לתו התקן ISO 9002-היא מאוחרת ומאולצת.

...

לאור כל האמור, לא מצאנו ממש בטענות הנ"ל של העותרת והן נדחות.

מכיוון שכך, לא מצאנו פגם בשקול דעתה.

התוצאה: לפי העולה מן האמור לעיל-העתירה נדחית.